ג'וליה רוברטס: החיוך שהניע שווקים
קורטה סקוט קינג (Coretta Scott King) שילמה את חשבון בית החולים כשג'וליה פיונה רוברטס (Julia Fiona Roberts) הגיעה לעולם בבית החולים קרופורד לונג באטלנטה ב-28 באוקטובר 1967. זו הייתה מחווה של תודה: הוריה, וולטר ובטי רוברטס, ניהלו את מה שהיה אז להקת התיאטרון המעורבת גזעית היחידה באזור, ווולטר שימש כמדריך משחק של יולנדה קינג (Yolanda King). שלושים ושלוש שנים לאחר מכן הפכה בתם לשחקנית הראשונה שקיבלה שכר של 20 מיליון דולר עבור סרט אחד, וזכתה עבורו בפרס האוסקר. בין שתי העובדות הללו מונחת הקריירה בעלת ההשפעה המסחרית הגדולה ביותר שהייתה לשחקנית אמריקאית כלשהי.
סמירנה
הוריה היו שחקנים ומחזאים לשעבר שנפגשו בעת שהופיעו עבור הכוחות המזוינים של ארצות הברית, וניהלו את סדנת השחקנים והכותבים של אטלנטה במידטאון לצד בית ספר למשחק לילדים בדקאטור. הם התגרשו כשהייתה בת ארבע; וולטר מת מסרטן כשהייתה בת עשר. היא גדלה בסמירנה, ג'ורג'יה, ניגנה בקלרינט בלהקת בית הספר בקמפבל היי, ורצתה להיות וטרינרית. אחיה אריק רוברטס (Eric Roberts) היה כבר כוכב – הם היו מנוכרים עד שנת 2004 – ואחרי התיכון היא עברה לניו יורק, חתמה בסוכנות הדוגמנות קליק (Click), ולקחה שיעורי משחק. הקרדיט הראשון שלה היה בפרק מפברואר 1987 של סדרת ה-NBC פשע (Crime Story), בו גילמה קורבן אונס קטינה. הופעת הבכורה הקולנועית שלה, סאטיספקשן (Satisfaction, 1988), לא הותירה כל חותם.
שלוש שנים, שלושה סרטים
מה שבא לאחר מכן היה אחת הנסיקות המהירות בהוליווד המודרנית. מיסטיק פיצה (Mystic Pizza, 1988) גרם לרוג'ר איברט לכנות אותה "יופי גדול בעל אנרגיה עזה" ולנבא שהסרט ייזכר בזכות הכוכבות שהזניק. מגנוליות מפלדה (Steel Magnolias, 1989) הביא מועמדות ראשונה לאוסקר וזכייה ראשונה בגלובוס הזהב; סאלי פילד זכרה שהבמאי הרברט רוס היה קשוח בצורה ידועה לשמצה כלפי המצטרפת החדשה. לאחר מכן הגיע אישה יפה (Pretty Woman, 1990), תפקיד שמישל פייפר, מג ראיין, מולי רינגוולד, דריל האנה ואחרות דחו. רוברטס קיבלה 300,000 דולר. הסרט הכניס 463 מיליון דולר, רשם את מכירות הכרטיסים הגבוהות ביותר שקומדיה רומנטית רשמה אי פעם, והפך את שמלתה האדומה לרהיט קולנועי קבוע.
השפל והקאמבק
לאחר מכן היא נעלמה. בין 1992 ל-1993 ההופעה היחידה שלה הייתה תפקיד אורח בסרטו של אלטמן השחקן (The Player), ובתחילת 1993 מגזין פיפל (People) שם אותה על השער תחת הכותרת "מה קרה לג'וליה רוברטס?". סדרה של סרטים שזכו לביקורות פושרות הגיעה לאחר מכן – אהבה מטורפת (I Love Trouble), משהו ללבוש (Prêt-à-Porter), משהו לדבר עליו (Something to Talk About), מרי ריילי (Mary Reilly) – לפני שהז'אנר שהיא הגדירה הציל אותה. החתונה של החבר הכי טוב שלי (My Best Friend's Wedding, 1997) הכניס 299 מיליון דולר, נוטינג היל (Notting Hill, 1999) הכניס 363 מיליון דולר והחליף את ארבע חתונות ולוויה אחת כלהיט הקולנועי הבריטי הגדול ביותר, וחתונה בורחת (Runaway Bride, 1999) הוסיף 309 מיליון דולר למרות ביקורות מעורבות. ג'יהאן בוספיחה מהמגזין טיים (Time) תכנה אותה מאוחר יותר המלכה הבלתי מעורערת של הסוגה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ארין ברוקוביץ'
הסרט של סטיבן סודרברג משנת 2000 על פקידה משפטית שתובעת את חברת החשמל פסיפיק גז אנד אלקטריק שינה את המתמטיקה של התעשייה. רוברטס קיבלה 20 מיליון דולר, השחקנית הראשונה שקיבלה סכום זה, וזכתה בפרס האוסקר, בגלובוס הזהב, בפרס הבאפט"א ובפרס גילדת שחקני המסך. אוון גלייברמן תיאר את ההנאה שבצפייה ב"רוברטס, עם הניצוץ הפלרטטני שלה ותת-זרם של מלנכוליה"; פיטר טראוורס ציין כיצד הסרט תיעד את המחיר הרגשי של עבודה שהעניקה לארין "טעם ראשון של הערכה עצמית". באותה שנה היא הפכה לשחקנית הראשונה ברשימת חמישים הנשים המשפיעות ביותר בעולם הבידור של הוליווד ריפורטר (The Hollywood Reporter). בשנת 2002 היא דורגה ככוכבת הרווחית ביותר בהוליווד, בשוויון עם טום קרוז וטום הנקס, וקיבלה 25 מיליון דולר עבור חיוך של מונה ליזה (Mona Lisa Smile).
אושן, ברודוויי, יוקרה
המחצית השנייה של הקריירה הייתה תרגיל בחלוקה מחדש של עוצמה זו. אושן 11 (Ocean's Eleven, 2001) ואושן 12 (Ocean's Twelve, 2004) שילבו אותה באנסמבלים – בסרט ההמשך הדמות שלה מתחזה לג'וליה רוברטס. הופעת הבכורה שלה בברודוויי בשנת 2006 בשלושה ימים של גשם (Three Days of Rain) הכניסה כמעט מיליון דולר בשבוע הראשון וגררה ביקורות אכזריות; בן ברנטלי מצא שהיא "רק מיודדת מרחוק" עם הדמות שלה. היא התאוששה עם מלחמתו של צ'ארלי וילסון (Charlie Wilson's War, 2007), אוגוסט: מחוז אוסייג' (August: Osage County, 2013), שהביא מועמדות רביעית לאוסקר, וסרט ה-HBO הלב הנורמלי (The Normal Heart, 2014). מאז 2018 היא עובדת בעיקר בטלוויזיה וסטרימינג – הומקאמינג (Homecoming), גזלייט (Gaslit), להשאיר את העולם מאחור (Leave the World Behind) – ומפיקה דרך חברת Red Om Films, המנוהלת יחד עם אחותה ליסה וקרויה על שם שם משפחתו של בעלה דניאל מודר בהיפוך אותיות. לנקום (Lancôme) החתימה אותה כשגרירה גלובלית ב-2009 והאריכה את העסקה תמורת סכום מדווח של 50 מיליון דולר.
מדוע ג'וליה מכונה גאונה
הטענה יוצאת דופן מכיוון שהיא נשענת כמעט לחלוטין על נוכחות ולא על אינטלקט, ורוברטס היא הראשונה לומר זאת. "אין לי שום טכניקות משחק", הצהירה, והוסיפה ש"אין דבר משעמם יותר משחקנים שיושבים ומדברים על משחק". מה שיש לה במקום זאת הוא כלי – קנה המידה של החיוך, הצחוק, היכולת להחזיק צילום תקריב ללא מאמץ נראה לעין – שקהלים בוטחים בו במבט ראשון. בילג אברי טען שהיא "יותר מכוכבת קולנוע – היא הייתה עובדה קיומית". בשנת 1995 הניו יורק טיימס (The New York Times) כינה אותה "מורידת גשמים עבור סרטי נשים", המסוגלת להבטיח סוף שבוע פתיחה ולאשר פרויקט ביד אחת; הסוכן שלה איליין גולדסמית' זקפה לזכותה את שכנוע האולפנים שנשים יכולות להוביל סרטים באמינות כמו גברים. זוהי צורה של גאונות, אך כלכלית: היא שינתה את מה שמופק ואת השכר ששולם לנשים.
טיעון הנגד רועש ומגיע ממבקרים רציניים. ג'ון אנדרסון מסיאטל טיימס (The Seattle Times) תיאר "שחקנית שמעולם לא נדרשה באמת לשחק". מאט סינגר ציין שהיא "לעיתים רחוקות סטתה מהדמות על המסך שהפכה אותה לאחת מכוכבות הקולנוע הגדולות בהיסטוריה". מייק ניקולס, שביים אותה במלחמתו של צ'ארלי וילסון, שיבח את האינטליגנציה וההכנה שלה תוך הודאה שיופיה לעיתים האפיל על משחקה. הערכה של הניו יורקר (New Yorker) מ-2009 הציעה שיכולותיה הטכניות לא תמיד תאמו את העומק הרגשי שתפקיד דרש. פסק הדין ההוגן: המתנה שלה היא כריזמה ממומשת במשמעת יוצאת דופן, לא טווח.
מורשת
היא נותרה המושכת הגדולה ביותר לקופות הקולנוע בעולם בקרב נשים במשך שני עשורים, והשכר שדרשה בשנת 2000 הפך למדד שכל שחקנית אחריה ניהלה משא ומתן מולו. ג'פרי מקנאב מיקם את המשיכה שלה בשילוב של "הזוהר של כוכבות הוליווד הקלאסיות עם איכות נגישה וארצית" – שילוב שקל לתאר ו, על פי העדויות של כל יורשת שניסתה, כמעט בלתי אפשרי לשחזור. צרפת העניקה לה את תואר אבירת מסדר האמנויות והספרות בפברואר 2025. היא עדיין עובדת יחפה בכל פעם שבמאי מאפשר לה.