חואן אאוזביו נירמברג (Juan Eusebio Nieremberg): חוקר הטבע מהכורסה של העולם החדש
הוא מעולם לא חצה את האוקיינוס האטלנטי, מעולם לא ראה יגואר או פרת ים מחוץ לתחריט עץ, ובנה את התיאור שלו על הטבע של העולם החדש כמעט לחלוטין מרישומים ושרטוטים של אחרים — ובכל זאת, חואן אאוזביו נירמברג הפיק את אחת מאנציקלופדיות הטבע המוקדמות ביותר על חיות הבר של אמריקה מתוך חדר עבודתו במדריד, תוך שהוא כותב גם שבעים ושלושה ספרים נפרדים על החיים הפנימיים של הנשמה. מעטים מהישועים של המאה ה-17 פעלו בשני עברי המתרס האינטלקטואלי של התקופה, דבקות מיסטית והיסטוריה של הטבע האמפירי, ביעילות שבה פעל הוא.
משפחה גרמנית במדריד
נירמברג נולד במדריד בשנת 1595 להורים גרמנים, והשכלתו עקבה אחר המודל הנודד ורב-המוסדות האופייני לספרדי צעיר ושאפתן באותה תקופה: הוא למד את הקלאסיקה בחצר המלוכה, מדעים באלקלה (Alcalá) ומשפט קנוני בסלמנקה (Salamanca), לפני שמשיכה בלתי ניתנת לערעור לחיי הדת כיוונה מחדש את מסלולו לחלוטין. בשנת 1614 הוא נכנס למסדר הישועים למרות התנגדותו המפורשת של אביו — אביו אף אילץ אותו לעזוב את הנוביציאט בויאגרסיה (Villagarcía) — אך נירמברג התעקש וחזר למדריד כדי להשלים את הכשרתו הדתית. הוא המשיך ללמוד יוונית ועברית באואטה (Huete) ועסק באמנויות ותיאולוגיה באלקלה, הוסמך לכומר בשנת 1623, והשלים את נדריו הישועיים הסופיים בשנת 1633.
שש-עשרה שנים של הוראת היסטוריה של הטבע
במשך שש-עשרה שנים לימד נירמברג מדעי הרוח והיסטוריה של הטבע בקולג'יו אימפריאל (Colegio Imperial) במדריד, אחד ממוסדות החינוך החשובים ביותר של המסדר הישועי בספרד, לפני שהקדיש שלוש שנים נוספות להוראת כתבי הקודש. תקופת ההוראה הארוכה הזו בהיסטוריה של הטבע, ולא שום משלחת משלו, היא שהעניקה לו את החומר והמוטיבציה לעבודתו המדעית החשובה ביותר מבחינה היסטורית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →Historia Naturae: סינתזה של העולם החדש מחדר עבודה במדריד
בשנת 1635 פרסם נירמברג את "Historia naturae, maxime peregrinae", אנציקלופדיה של היסטוריה של הטבע המוכרת כיום כאחת הראשונות שהוקדשו ספציפית לבעלי החיים של העולם החדש, שנבנתה במידה רבה על כתב יד שלא פורסם של החוקר מתקופת הרנסנס פרנסיסקו הרננדס (Francisco Hernández), שערך מחקר בחסות מלכותית על החי והצומח במקסיקו בתקופת פליפה השני. תרומתו של נירמברג עצמו לא הייתה עבודת שדה אלא שיטה השוואתית מקורית באמת: הוא אסף תיאורים אמנותיים מרובים של אותו בעל חיים ממקורות שונים — חוקרי הטבע אוליסה אלדרובנדי (Ulisse Aldrovandi) וקרולוס קלוסיוס (Carolus Clusius) ביניהם, לצד הדימויים של הרננדס עצמו — מה שאיפשר לקוראים לעקוב כיצד הייצוג החזותי של מין בודד התפתח מהרנסנס ועד תחילת המאה ה-17. תחריטי העץ הגדולים של הספר המציגים יגוארים, דורבנים, אופוסומים, ארמדילים, עצלנים ופרות ים הציגו לקוראים אירופאים משכילים את עולם החי האמריקאי שלעולם לא היו רואים אחרת, כשהם מסוננים לחלוטין דרך סינתזה של עיני משקיפים אחרים ולא דרך עיניו שלו.
תיאוריה מכניסטית של הטבע
החיבור המאוחר יותר של נירמברג "Curiosa, y oculta filosofía" (1649) עבר מקטלוג מינים לשאלה פילוסופית עמוקה יותר שהניצול הקולוניאלי של אמריקה הפך לדחופה: האם מינים יכולים באמת להיכחד? תשובתו, המעוגנת בהיגיון תיאולוגי ולא אמפירי, הייתה שלילית — הטבע היה, בתפיסתו, שלם ומושלם ביסודו, כלומר היעלמות קבועה של מין תפר את שלמותו המהותית. הוא המחיש את הרעיון באמצעות מטאפורה מכנית בולטת לתקופתה: הטבע כשעון, שבו הסרת גלגל שיניים בודד עוצרת את המנגנון כולו, דימוי שבו השתמש כדי לטעון לקשר העמוק בין המינים זמן רב לפני שהאקולוגיה הייתה קיימת כדיסציפלינה. בעודו פועל מתוך מסגרת תיאורטית זו ולא מתוך תצפית שדה, הוא פיתח תובנה פרוטו-אקולוגית מתוחכמת להפליא, המתארת "אהדות ואנטיפתיות" המקשרות בין אורגניזמים ומנתחת דינמיקות תחרותיות כגון צמחים המתחרים על אותה לחות וחומרי הזנה — רעיונות המקדימים מושגים אקולוגיים ביותר ממאתיים שנה, אף על פי שהיגיון שלו החל מתיאולוגיה ולא מנתונים.
מוודה, מיסטיקן וסופר פורה
מעבר להיסטוריה של הטבע, נירמברג היה אחד הסופרים הרוחניים הספרדים הנקראים ביותר במאה שלו, מבוקש כווידוי וכמנהל רוחני — הוא שירת בתפקיד זה אצל דוכסית מנטובה — וזקפו לזכותו תפוקה יוצאת דופן של כשבעים ושלושה יצירות מודפסות ועוד אחד-עשר כתבי יד נוספים, המשתרעים על פני תיאולוגיה סגפנית, ספרות דתית ופילוסופיה, שרבים מהם תורגמו ברחבי אירופה ונשארו בדפוס דורות לאחר מותו. זהות כפולה זו, סופר דתי-מיסטי מצד אחד ומלקט היסטוריה של הטבע מצד שני, לא הייתה סתירה עבור נירמברג אלא שני ביטויים של שכנוע אחד: שגם הסדר הנראה לעין של הטבע וגם החיים הפנימיים של הנשמה גילו את אותו תכנון אלוהי.
מדוע חואן מכונה גאון
טענת הגאונות עבור נירמברג נשענת על סינתזה וטווח רחב ולא על תגלית אמפירית: הוא מעולם לא צפה בבעל חיים מהעולם החדש ממקור ראשון, ושיטתו ההשוואתית ב-"Historia naturae" הייתה חדשנות אינטלקטואלית אמיתית — הצבת דיווחים חזותיים וטקסטואליים מתחרים של אותו מין זה לצד זה כדי לעקוב אחר האופן שבו הידע עצמו התפתח — אינסטינקט היסטוריוגרפי שהקדים במאות שנים את הכרתו הרשמית כשיטה. התפוקה יוצאת הדופן שלו בשני מ thanh שונים לחלוטין, ליקוט היסטוריה של הטבע וכתיבה רוחנית מיסטית, בהיקף של למעלה משמונים יצירות בסך הכל, מצביעה גם היא על מוח רחב ומשמעתי בצורה יוצאת דופן. המגבלה הכנה היא שנירמברג היה בעיקרו מלקט ותיאולוג, לא מדען אמפירי במובן מודרני כלשהו: סירובו לקבל את האפשרות של הכחדת מינים היה מסקנה תיאולוגית שנכפתה על הראיות ולא נגזרה מהן, והישגו בתחום ההיסטוריה של הטבע היה בארגון ובהעברת תצפיות של חוקרים אחרים ולא בביצוע תצפיות חדשות בעצמו. הגאונות שלו, אם המילה מתאימה, הייתה אוצרותית וסינתטית — יכולת חסרת תחרות לאסוף, להשוות ולמסגר תיאולוגית את תצפיותיהם של אחרים למשהו גדול יותר מכל מקור בודד.
מורשת
ה-"Historia naturae" של נירמברג נותרה נקודת ציון בהיסטוריה של האופן שבו אירופה למדה לראות את עולם הטבע של אמריקה, ועריכות של תחריטי העץ שלה עדיין נלמדות על ידי היסטוריונים של המדע והאמנות בשל מה שהם חושפים על התמסורת החזותית של ידע על העולם החדש. כתביו הדתיים, בינתיים, קיימו קהל קוראים מקביל ברחבי אירופה הקתולית במשך למעלה ממאה שנה, מקרה נדיר של דמות אחת מהמאה ה-17 המותירה חותם בר קיימא גם על ההיסטוריה של המדע וגם על ההיסטוריה של הרוחניות הנוצרית.