חואן כריסוסטומו אריאגה
חואן כריסוסטומו חקובו אנטוניו דה אריאגה אי באלסולה (Juan Crisóstomo Jacobo Antonio de Arriaga y Balzola) (27 בינואר 1806 – 17 בינואר 1826) היה מלחין באסקי-ספרדי. הוא זכה לכינוי "מוצרט הספרדי" לאחר מותו, כיוון שכמו וולפגנג אמדאוס מוצרט (Wolfgang Amadeus Mozart), הוא היה הן ילד פלא והן מלחין מוכשר שנפטר בגיל צעיר. השניים חלקו גם את השמות הפרטיים הראשונים שלהם, וכן את תאריך הלידה (בשל העובדה ששניהם נולדו בחגו של יוחנן כריסוסטומוס), ה-27 בינואר (בהפרש של חמישים שנה).
חיים
חואן כריסוסטומו אריאגה נולד בבילבאו, ביסקאיה, במה שהיה אמור להיות יום הולדתו החמישים של מוצרט. אביו (חואן סימון דה אריאגה) ואחיו הבכור של הילד לימדו אותו מוזיקה לראשונה. לחואן סימון היה כישרון מוזיקלי מסוים, ובגיל שבע-עשרה חואן כריסוסטומו היה נגן עוגב בכנסייה בבריאטואה (Berriatúa). חואן סימון עבד בגרניקה (Guernica) וב-1804 עבר לבילבאו והפך לסוחר בצמר, אורז, שעווה, קפה ומוצרים אחרים. ההכנסה שנוצרה בדרך זו אפשרה לחואן סימון לשקול לספק לבנו, שהפגין כישרון מוזיקלי מופלא, דרך לפתח את כישוריו אלו.
בספטמבר 1821, אביו של אריאגה, בעידודו של המלחין חוסה סובחאנו אי איילה (1791–1857), שלח את חואן כריסוסטומו לפריז, שם החל אריאגה את לימודיו בנובמבר של אותה שנה. אלו כללו כינור אצל פייר באיו (Pierre Baillot), קונטרפונקט אצל לואיג'י כרוביני (Luigi Cherubini) והרמוניה אצל פרנסואה-ז'וזף פטי (François-Joseph Fétis) בקונסרבטואר של פריז. על פי כל העדויות, אריאגה עשה רושם רב על מוריו. ב-1823, כרוביני, שהפך למנהל הקונסרבטואר בשנה הקודמת, שאל באופן מפורסם כששמע את היצירה "סטאבט מאטר" (Stabat Mater) של המלחין הצעיר: "מי כתב זאת?", וכשנודע לו שזה אריאגה, אמר לו: "מדהים – אתה המוזיקה עצמה".
אריאגה הפך עד מהרה לעוזר הוראה בכיתתו של פטי, וזכה לשבחים רבים הן מצד חבריו ללימודים והן מצד סגל הקונסרבטואר על כישרונו. כרוביני התייחס לפוגה של אריאגה לשמונה קולות (אבודה) המבוססת על הקרדו ... et vitam venturi בפשטות כ"יצירת מופת", ופטי לא היה פחות נלהב – ככל הנראה, מה שהרשים את כל חונכיו היה השימוש שלו בהרמוניות מתוחכמות, קונטרפונקט ופוגה עם הדרכה פורמלית מינימלית או ללא כל הדרכה. פטי כבר הכיר את האופרה האבודה כיום של אריאגה, "העבדים המאושרים" (Los Esclavos Felices), וציין כי "ללא כל ידע בהרמוניה, חואן כריסוסטומו כתב אופרה ספרדית המכילה רעיונות נפלאים ומקוריים לחלוטין". אריאגה נתמך היטב במהלך ארבע שנותיו בפריז על ידי אביו, אך עוצמת מחויבותו ללימודיו בקונסרבטואר ועלייתו המטאורית, בהתבסס על מחמאות מוריו והערכותיהם לגבי הבטחתו, אולי גבו מחיר מבריאותו: הוא מת בפריז עשרה ימים לפני יום הולדתו העשרים, ממחלת ריאות (ייתכן שחפת), או תשישות, אולי שניהם. הוא נקבר בקבר לא מסומן בבית הקברות של מונמארטר. בזכות שגרירות ספרד, מאז 1977 יש לוחית המסמנת את הבית ברחוב סן-אונורה 314 לזכרו של המלחין.
מוזיקה
כמות המוזיקה של אריאגה ששרדה עד ימינו קטנה למדי, דבר המשקף את מותו המוקדם. היא כוללת:
- אופרה: אריאגה כתב אופרה, "העבדים המאושרים" (Los esclavos felices), בשנת 1820 כשהיה בן ארבע-עשרה. היא הופקה בבילבאו. רק האוברטורה וכמה קטעים שרדו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →- סימפוניה: אריאגה הלחין סימפוניה ברה מז'ור לתזמורת גדולה (Sinfonía a gran orquesta), המשתמשת ברה מז'ור ורה מינור במידה שווה כך שהיא אינה באף אחד מהסולמות הללו.
- רביעיות מיתרים: בגיל 16, אריאגה כתב שלוש רביעיות מיתרים שפורסמו ב-1824, והיו היצירות היחידות שלו שפורסמו במהלך חייו.
- יצירות אחרות: אריאגה כתב גם את הבאות: אוקטט, Nada y mucho מעובד לרביעיית מיתרים, קונטרבס, חצוצרה, גיטרה ופסנתר.
- קטעי מוזיקה כנסייתית: מיסה (אבודה), Stabat Mater, Salve Regina, Et vitam venturi saeculi (אבודה), קנטטות (Agar, Erminia, All' Aurora, Patria)
- יצירות אינסטרומנטליות: נונטט, "שלושה מחקרים אופייניים" (Tres Estudios de Character) לפסנתר, "ההונגריה" (La Húngara) לכינור ופסנתר, וריאציות לרביעיית מיתרים ורומנסות רבות
המוזיקה של אריאגה שימשה ליצירת אופרת פסטיצ'ו, Die arabische Prinzessin. היצירה הוזמנה על ידי קרן ברנבוים-סעיד מהמלחינה אנה-סופי ברינינג והסופרת פאולה פונפך, ומבוססת על סיפור ערבי מסורתי. היצירה הועלתה בבכורה תחת השם Die Sultana von Cadiz על ידי תזמורת דיוואן מזרח-מערב של קרן ברנבוים-סעיד ומקהלות ילדים מקומיות בארמון התרבות ברמאללה ב-14 ביולי 2009. הוצאת המוזיקה Boosey & Hawkes מפרטת סבבי הופעות נוספים בלייפציג (בשנת 2011); בבון, בילבאו וברניאין (בשנת 2013); ובמדריד, קובורג ולינץ (בשנת 2014).
מעמד
המוזיקה של אריאגה היא "אלגנטית, מיומנת וראויה לציון בזכות החמימות ההרמונית שלה" (מילון גרוב התמציתי למוזיקה). יצירותיו הגדולות ביותר הן ללא ספק שלוש רביעיות המיתרים, אשר (כמו אלו של קודמיו, דומניקו סקרלטי (D. Scarlatti), אנטוניו סולר (Soler) ולואיג'י בוקריני (Boccherini)) מכילות אלמנטים אתניים ריתמיים ומלודיים ספרדיים בולטים, במיוחד בפינאלה הדוהר במשקל 6/8 של מס' 1 ברה מינור והפרקים השניים (האיטיים) המדיטטיביים של מס' 2 בלה מז'ור (סדרת וריאציות מרשימה ברה מז'ור המתחילה מפרקי הווריאציות האיטיים ברה מז'ור ב-K. 464 של מוצרט ואופוס 18 מס' 5 של בטהובן (שניהם גם הם בלה מז'ור ככלל), שמגיעים לשיא בווריאציה ברה מינור אפילו יותר נלהבת מהווריאציה ברה מינור של מוצרט ב-K. 464, בצורה של קינה נלהבת וצורמת על שני המיתרים העליונים של הויולה העולים עד ללה השני שמעל דו אמצעי) ומס' 3 במי במול מז'ור (ערש לילה ענוג בסול מז'ור עבור ישו התינוק שנולד). מבחינה תקופתית, סגנונו נמצא על הגבול שבין קלאסיציזם מאוחר לרומנטיקה מוקדמת, החל מהאידיום הקלאסי המאוחר של מוצרט ועד לפרוטו-רומנטיקה של בטהובן המוקדם.
על פי גרוב, מותו של אריאגה "לפני שהיה בן 20 היה אבדה עצובה למוזיקה הבאסקית". בעקבות מותו המוקדם, כאשר החומר הביוגרפי האמין היחיד באותה עת היה כמה דיווחים של פטי, סיפור חייו עובד לספרות כדי לשרת את הלאומיות הבאסקית העולה. הנתונים על המלחין נותרו דלים, אך בשנת 1989 פרסמה התוכנית ללימודים באסקיים באוניברסיטת נבדה, רינו, את הביוגרפיה היחידה בשפה האנגלית על אריאגה, עם נספח וביבליוגרפיה של יצירות, שנכתבה על ידי ברברה רוזן (Arriaga, the Forgotten Genius: the Short Life of a Basque Composer); ולכבוד יום השנה ה-200 להולדתו של אריאגה, Scherzo, מגזין המוזיקה הספרדי, פרסם סדרת מאמרים על המלחין, עם ביבליוגרפיות מעודכנות, בגיליון ינואר 2006 שלו. ההשקפה שעולה משני מקורות חדשים אלה אינה סותרת את מה שאמר פטי, אלא מדגישה שמותו המוקדם של אריאגה היה אבדה לא רק לתרבות הבאסקית אלא גם למוזיקה הספרדית ובהרחבה, למוזיקה הקלאסית האירופית ככלל. על פי רוזן: "אפשר [...] לשמוע קטעים ביצירתו של אריאגה הדומים להיידן, מוצרט, בטהובן ורוסיני, אם כי לעיתים הוא נכשל בהשגת המורכבות של יצירותיהם הבוגרות יותר של מלחינים אלו. עם זאת, לאריאגה יש סגנון מזוהה ומקורי שעם הזמן ללא ספק היה הופך לאינדיווידואלי יותר ומוכר יותר כשלו, ייתכן שתוך שילוב אלמנטים ספרדיים ובאסקיים רבים יותר מאשר וינאיים."
תיאטרון ציבורי בעיר הולדתו בילבאו נושא את שמו.
הקלטות נבחרות
- O salutaris Hostia. Stabat Mater dolorosa. Air d’Oedipe à Colone. Herminie. Air de Médée. Duo de Ma Tante Aurore. Agar dans le desert. Il Fondamento, Paul Dombrecht. Fuga Libera FUG515 2005
- Juan Crisóstomo de Arriaga (1806–1826). The complete string quartets. La Ritirata – Josetxu Obregón. Glossa GCD923102, 2014