יוזף ז'יצ'ינסקי (Józef Życiński): הבישוף שהחזיק בקתדרה ללוגיקה
רוב הארכיבישופים מגיעים לתפקידם דרך קהילות, קנצלריות ודיפלומטיה. יוזף ז'יצ'ינסקי הגיע דרך הקתדרה ללוגיקה ומתודולוגיה. במשך עשור לפני שרומא מינתה אותו לבישוף, הוא היה פילוסוף של המדע שניהל פקולטה בקרקוב (Kraków), פרסם מחקרים על הפילוסופיה וההיסטוריה של המדע, וארגן דיאלוג בין פיזיקאים לתאולוגים במדינה שבה המדינה ראתה רשמית גם בדת וגם במחקר עצמאי כמכשולים. כשמת בפתאומיות ברומא ב-2011, הארכיבישוף קובלצ'יק (Kowalczyk) כינה אותו כומר ובישוף "המסומן על ידי רוח ואינטלקט גדולים" – בעוד שהקרדינל ניץ' (Nycz) הודה שפרשנותו "לא תמיד התקבלה או הובנה".
מנובה וייש לקרקוב
הוא נולד בשם יוזף מירוסלב ז'יצ'ינסקי ב-1 בספטמבר 1948 בנובה וייש (Nowa Wieś), בפולין שזה עתה נבלעה בגוש הסובייטי. הוא הוכשר לכמורה בסמינר הגדול בצ'נסטוחובה (Częstochowa) שבקרקוב והוסמך ב-1972, בהיותו בן עשרים ושלוש. מה שבא לאחר מכן לא היה מסלול כנסייתי רגיל. הוא קיבל תואר דוקטור בתאולוגיה מהפקולטה האפיפיורית לתאולוגיה בקרקוב ב-1976, ולאחר מכן דוקטורט שני – בפילוסופיה – מהאקדמיה לתאולוגיה קתולית בוורשה. שני תארים בשני תחומים עד ראשית שנות השלושים לחייו, במדינה שהקשתה בכוונה על חייהם האקדמיים של כמרים.
הקתדרה ללוגיקה
משנת 1980 החזיק בקתדרה ללוגיקה ומתודולוגיה באקדמיה האפיפיורית לתאולוגיה בקרקוב, וכיהן כסגן דיקן הפקולטה לפילוסופיה בין 1982 ל-1985 וכדיקן בין 1988 ל-1990 – השנים שבהן סמכות המדינה הפולנית התפוררה והמוסדות האינטלקטואליים של הכנסייה היו בין המקומות הבודדים שבהם ניתן היה לנהל ויכוח עצמאי בציבור.
תחום התמחותו היה הפילוסופיה וההיסטוריה של המדע, ובמיוחד הקשר בין ידע מדעי לידע דתי. הוא פרסם מעל 350 מאמרים בכתבי עת פולניים וזרים – תפוקה שהייתה בולטת עבור אקדמאי במשרה מלאה ויוצאת דופן עבור אדם שבילה את מחצית הקריירה שלו בניהול דיוקסיות. הוא ארגן את הדיאלוג הבין-תחומי מדע-אמונה בקרקוב, והפגיש פיזיקאים, קוסמולוגים ותאולוגים באותו חדר, וייסד את סדרת כתבי העת Philosophy in Science, שהעניקה לשיחה הזו בית הוצאה לאור קבוע. זה היה פרויקט מכוון של בניית מוסדות: הוא הבין ששיחה ללא כתב עת היא סדרה של מסיבות ארוחת ערב.
אלוהי אברהם ווייטהד
כותרות ספריו מצהירות על התוכנית. W kręgu nauki i wiary — במעגל המדע והאמונה. Dylematy ewolucji — דילמות של אבולוציה. Bóg Abrahama i Whiteheada — אלוהי אברהם ווייטהד. האחרון שבהם הוא המפתח. הפילוסופיה התהליכית של אלפרד נורת' ווייטהד (Alfred North Whitehead) תופסת את המציאות כמורכבת מאירועים ויחסים ולא מחומרים סטטיים, ואת אלוהים כמעורב בהתהוות העולם ולא מופרד ממנו. נכונותו של ז'יצ'ינסקי לקרוא את אלוהי המקרא לצד ווייטהד הציבה אותו בתוך הדיון החי על פננתאיזם – העמדה לפיה העולם קיים בתוך אלוהים – שבו דעותיו עדיין נידונות לצד אלו של צ'ארלס הארטשורן (Charles Hartshorne) ואחרים בתוך ה"מפנה הפננתאיסטי".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תרומתו האישית הייתה רעיון שכינה "שדה הרציונליות": הצעה לגבי האופן שבו יש להבין את מובנות הטבע — העובדה שהיקום נענה למתמטיקה כלל — ומה זה מאפשר ומה לא מבחינה תאולוגית. זה היה מהלך אופייני, ממוקם בדיוק במקום שבו אהב לעבוד: מטפיזי מדי עבור פיזיקאים, פיזי מדי עבור רוב התאולוגים, וקפדני מספיק כדי להתווכח עליו עם שניהם. הוא ישב בוועדות של האקדמיה הפולנית למדעים שעסקו בפילוסופיה ובלימודי אבולוציה, היה חבר באקדמיה הרוסית למדעי הטבע, וכיהן בתפקידים במועצה האפיפיורית לתרבות ובקרן ג'ון טמפלטון (John Templeton).
טרנוב ולובלין
בשנת 1990 מונה לבישוף של טרנוב (Tarnów), בגיל ארבעים ואחת, הדיוקסין הצעיר ביותר בפולין – עלייה מהירה עבור פילוסוף, תחת כהונתו של אפיפיור שהיה בעצמו פרופסור לאתיקה. ביוני 1997 הפך לארכיבישוף המטרופוליטני של לובלין (Lublin), ומתוקף כך לקנצלר הגדול של האוניברסיטה הקתולית של לובלין, המוסד ששמר על מלגות קתוליות עצמאיות בחיים לאורך עשורי הקומוניזם. הוא עמד בראש המועצה של הבישופים הפולנים לענייני חילונים וסוכנות המידע הקתולית של הכנסייה, KAI, והחזיק במשרות פרופסורה באוניברסיטה האפיפיורית של יוחנן פאולוס השני בקרקוב ובאוניברסיטה הקתולית של לובלין.
הארכיבישוף הלא נוח
לובלין העניקה לתפקידו הציבורי את החדות הגדולה ביותר שלו. האזור ספוג בהיסטוריה יהודית ובמחיקתה, וז'יצ'ינסקי הפך לאחד מאנשי הכנסייה הפולניים הפעילים ביותר ביחסים יהודיים-קתוליים בתקופה שבה פולין ניהלה ויכוח ציבורי כואב על שיתוף פעולה בזמן המלחמה. הרב הראשי של פולין, מיכאל שודריך (Michael Schudrich), ספד לעבודתו זו במותו, וכך גם הארכיבישוף האורתודוקסי אבל (Abel). הוא גם מיצב את עצמו, בעקביות, כבישוף שפונה לא רק למאמינים אלא גם לאנשים שמחפשים – עמדה שהפכה אותו לחלק בלתי נפרד מהחיים האינטלקטואליים הפולניים וגורם מעצבן מתמיד לאלו בכנסייה שלו שהעדיפו גבולות נוקשים יותר. הערתו של הקרדינל ניץ' שפרשנותו "לא תמיד התקבלה או הובנה" הייתה דרכו המנומסת של הספד לציין שהוא גרם לאנשים רבים אי-נוחות.
הוא מת ברומא ב-10 בפברואר 2011, באופן בלתי צפוי, בזמן שנח לפני פגישה מתוכננת. הוא היה בן שישים ושתיים.
מדוע יוזף מכונה גאון
האיכות המדוברת היא טווח אינטלקטואלי המוחזק תחת משמעת. ז'יצ'ינסקי לא היה חובב שכותב באופן רופף על מדע מהדוכן; הוא היה פילוסוף מוסמך של המדע עם קתדרה ללוגיקה ומתודולוגיה, מעל 350 מאמרים, ותוכנית מחקר עם שם. מה שהפך אותו ליוצא דופן היה המרדף אחריה תוך כדי נשיאה בעול האדמיניסטרטיבי של דיוקסיה, ארכידיוקסיה, ניהול אוניברסיטאי וועידת בישופים לאומית – עבודה שכיבתה את המלגה של כמעט כל בישוף שניסה זאת. מעט מאוד אנשים במאה העשרים פעלו ברמה רצינית הן בספרות המדעית-פילוסופית והן בממשל של כנסייה, ועוד פחות מכך במדינה שבה עשיית כל אחד מהם ביושר נשאה עלות פוליטית.
הטענה המהותית נשענת על ניסיונו להביא את המטאפיזיקה התהליכית של ווייטהד למגע עם התאיזם הקלאסי, ועל הרעיון של שדה הרציונליות. שתיהן הצעות אמיתיות שפילוסופים אחרים עדיין מתווכחים עליהן, וזהו המבחן המבצעי לשאלה אם רעיון היה אמיתי.
מקרה הנגד הוא שהטיעון לא הושלם, ובספרות בשפה האנגלית הוא מיוצג בדלילות. חלק גדול מעבודתו של ז'יצ'ינסקי נמצא בפולנית ואינו מתורגם, כך שהשפעתו היא אזורית באופן לא פרופורציונלי. הוא לא ייסד אסכולה שנושאת את שמו; שדה הרציונליות נדון אך אינו נקודת ייחוס סטנדרטית מחוץ למעגל מומחים. וזה הוגן לשאול אם הטווח הגיע על חשבון עומק – האם אדם שניהל במקביל את לובלין וכתב על הפילוסופיה של הפיזיקה יכול היה להגיע רחוק יותר בכל אחד מהם אילו היה בוחר באחד. זו אינה הגדרה של פילוסוף מהשורה הראשונה, ככל שזה עשוי להיות ראוי להערצה.
מורשת
סביבת המדע והאמונה של קרקוב שז'יצ'ינסקי עזר לארגן – הסמינרים, סדרת Philosophy in Science, ההרגל להתייחס לקוסמולוגיה כנושא שתאולוגים חייבים ללמוד באמת – שרדה אחריו ונותרה אחד המיזמים הרציניים ביותר מסוג זה בכל מקום. בפולין זוכרים אותו פחות בזכות טיעון כלשהו ויותר בזכות הדגמה: שבישוף יכול להיות מלומד אמיתי, יכול לדבר אל לא-מאמינים כאל בני שיח ולא כמטרות, ויכול לפעול למען פיוס יהודי-קתולי במדינה שבה הנושא היה רגיש. שני חלקי השיא הזה היו יוצאי דופן. יחד הם היו קרובים להיות ייחודיים.