יוסף פוליצר: המהגר שהמציא את העיתון המודרני
הוא הגיע לסנט לואיס ברכבת משא כשהיה חסר כל, ומכר את הדבר היחיד שהיה ברשותו, מטפחת, בתמורה לשבעים וחמישה סנט. שלושים שנה מאוחר יותר הוא שלט בעיתון הגדול ביותר בארצות הברית, גייס כספים לבסיס פסל החירות מילדי בתי ספר ובעלי חנויות, והואשם בהוצאת דיבה נגד נשיא יושב בתפקידו. האיש שבסופו של דבר מימן את הכבוד הגבוה ביותר בעיתונות האמריקאית בילה את חייו המקצועיים כשהוא מואשם בהפחתת קרנה של המקצוע.
ממאקו לנמל בוסטון
פוליצר יוז'ף נולד ב-10 באפריל 1847 במאקו, בממלכת הונגריה, למשפחת סוחרים יהודית; אביו פולופ היה אחד הסוחרים הבולטים בעיר והעביר את המשפחה לפשט כשיוסף היה בן שש כדי שהבנים יוכלו ללמוד בבית ספר ראוי. פולופ מת ב-1858, העסק קרס, והמשפחה נפלה לעוני. הנער ניסה למכור את עצמו כחייל ונדחה על ידי הצבא האוסטרי, הלגיון הזר הצרפתי והצבא הבריטי לפני שגייסים בהמבורג גייסו אותו ב-1864 להילחם למען האיחוד. הוא נחת בנמל בוסטון בגיל שבע עשרה, דיבר אנגלית בכלל וכלום, והתגייס לפרשים הראשון של ניו יורק ב-30 בספטמבר 1864 תמורת פרס של 200 דולר. הוא רכב תחת שרידן במערכת אפומטוקס, בית המשפט דינווידי, חמש הצומתים, נחל המלחים, ושוחרר ב-5 ביוני 1865. הרגימנט שלו היה בעיקר ממהגרים גרמנים, כך שהוא למד כמעט אנגלית בצבא.
הספרייה המסחרית
בסנט לואיס הוא עבד שני ימים כמטפח פרדות ופוטר כמלצר לאחר ששפך בירה על לקוח. הוא בילה את שעות הפנאי שלו בספרייה המסחרית של סנט לואיס כדי ללמוד אנגלית ולשחק שחמט, שם משחקו התוקפני משך את תשומת ליבו של קרל שורץ. הוא התאזרח ב-6 במרץ 1867, התקבל ללשכת עורכי הדין ב-1868 למרות האנגלית המקוטעת והמראה המרושל שלו, ומצא את קריירתו האמיתית ככתב בעיתון הגרמני Westliche Post, והתקדם לעורך המנהל עם חלק בבעלות.
הפוליטיקה הייתה ראשונה. מונה כרפובליקני לבית הנבחרים של מיזורי ב-14 בדצמבר 1869, שלוש שנים מתחת לגיל החוקי של עשרים וחמש, הוא ניצח 209 מול 147 ותפס את מקומו. הוא הצביע בעד התיקון החמישה עשר ויצא נגד בית המשפט המושחת של מחוז סנט לואיס, שכמעט הרג אותו: ב-27 בינואר 1870 קפטן אדוארד אוגוסטין קרא לו שקרן מסולק במלון שמידט, פוליצר הביא אקדח ארבע-קני, ובמאבק שני יריות נורו, אחת לברך של אוגוסטין. הוא עבר לרפובליקנים הליברלים עם שורץ ב-1870 ולדמוקרטים עד 1874, וטען בהצלחה לשלטון עצמי לסנט לואיס באותה שנה בוועידה החוקתית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הפוסט-דיספטץ'
ב-9 בדצמבר 1878 הוא קנה את העיתון הגוסס St. Louis Dispatch ומיזג אותו עם Post של ג'ון דילון שלושה ימים מאוחר יותר. הוא בנה את ה-Post-Dispatch על פשע, עניין אנושי, סנסציה ומסעות צדק פופוליסטיים, והמספרים עקבו: פחות מ-4,000 עותקים במיזוג, 4,984 עד סוף 1879, 8,740 שנה לאחר מכן, 22,300 עד ספטמבר 1882. הוא שילם את השכר הגבוה ביותר בעיר ודיכא ניסיונות לאיגוד. לאחר מכן, באוקטובר 1882, עורך המנהל שלו ג'ון קוקריל ירה למוות בעורך הדין אלונזו סלייבק במשרד העיתון לאחר שכינה אותו פחדן בכתב. הרצח היה סנסציה לאומית והפך את דימויו של פוליצר בסנט לואיס לשלילי לצמיתות.
העולם
באפריל 1883 הוא נסע לניו יורק, לכאורה לחופשה באירופה, למעשה כדי לקנות את New York World מג'יי גולד, שרכש אותו כתוספה בעסקת רכבת. פוליצר שילם 346,000 דולר ושמר על חופש מוחלט בגיוס כוח אדם. התפוצה הייתה 15,000 כשלקח אותה; היא הכפילה ל-39,000 בתוך שלושה חודשים והגיעה ל-600,000, הגדולה במדינה. הוא רצה טקסט שהיה "קצר, קליל ומתריס," והסביר את הדוקטרינה בבירור: "העם האמריקאי רוצה משהו תמציתי, כוחני, ציורי, מרשים, משהו שיעצור את תשומת ליבם, יעורר את רחמיהם, יגרום לזעמם, יעורר את דמיונם, ישכנע את טענותיהם, ויעורר את מצפונם." הוא מלא את העיתון באיורים, פרסומות, מסעות צדק ובידור, גייס את נלי בליי ב-1887, פרסם את הילד הצהוב מ-1895 כאחד מהקומיקסים הראשונים בצבע של יום ראשון, ובנה את בניין העולם ב-1890 עם קשת משולשת וכיפה שציין בעצמו.
מעשהו הגבוה ביותר היה אזרחי. ב-1885 פתחה העולם מנוי לאומי לבסיס פסל החירות, בהבטחה להדפיס את שם כל תורם ללא קשר לגודל התרומה. היא גייסה יותר מ-100,000 דולר בתוך שלושה חודשים והביאה לבניית הבסיס, מקרה מוקדם של מימון המונים.
קונגרס, הרסט ורוזוולט
נבחר לבית הנבחרים מהמחוז התשיעי של ניו יורק ב-1884, נכנס לתפקיד ב-4 במרץ 1885 והתפטר ב-10 באפריל 1886, לאחר שהחליט שהעולם הוא גם יותר רב עוצמה וגם יותר מהנה מהקונגרס. הוא כבר תמך בעיתון בגרובר קליבלנד, שניצח בניו יורק בעשירית האחוז, והחל מלחמת תקופת חיים עם צעיר בשם תיאודור רוזוולט, אותו כינה "הונאת רפורמה." ב-1895 ויליאם רנדולף הרסט קנה את New York Journal ומלחמת התפוצות שהעניקה לעיתונות הצהובה את שמה החלה, נלחמת באכזריות רבה ביותר על קובה ומלחמת ארצות הברית-ספרד. העלות הזולה ביותר של היריבות נפלה על הילדים המוכרים שעיתונים, ששכר שניהם קיצץ, מה שהוביל לשביתת נערי החדשות של 1899. שעתה הגדולה ביותר הגיעה ב-1909, כשהעולם חשף תשלום אמריקאי בלתי חוקי של 40,000,000 דולר לחברת תעלת פנמה הצרפתית. פוליצר הואשם בהוצאת דיבה נגד רוזוולט וג'.פ. מורגן; בתי המשפט דחו את שני האישומים.
בעלים עיוור
עד אז הוא היה עיוור, דיכאוני ורגיש לרעש עד כדי כך שהוא ניהל את העיתון מחדרים מבודדי רעש בארמון סטנפורד וייט ברחוב מזרח 73, יאכטה, בית חורף באי ג'קיל ומקלט קיץ בבר הרבור. הוא מינה את פרנק קוב לעורך ב-1904 ו, לאחר שהתנגד לו, הגיע לכבד את עצמאותו. הוא מת ב-29 באוקטובר 1911, בן שישים וארבע, על סיפון יאכטתו בנמל צ'ארלסטון, בזמן שמזכירו קרא לו על לואי האחד עשר של צרפת. מילותיו האחרוניות היו בגרמנית: "Leise, ganz leise." בשקט, כל כך בשקט.
למה יוסף נקרא גאון
הכישור שבשאלה אינו ספרותי או אינטלקטואלי אלא מבני: הוא הבין, לפני כל אחר באמריקה, שעיתון יכול להיות בו זמנים בידור לשוק ההמונים וכלי של כוח אזרחי, ושהראשון משלם עבור השני. אף אחד לא שילב סיקור פשע, קומיקס, פרסומות לצרכן ומסעות חקירה מתמשכים במוצר אחד; פוליצע עשה זאת, וכל עיתון פופולרי מאז הוא וריאציה על התבנית שלו. מסע פסל החירות הוא ההדגמה הטהורה ביותר, הופכת מאה אלף קוראים קטנים למאה אלף תורמים קטנים על ידי הבטחה לכל אחד מהם ששמו יודפס. הטיעון הנגדי הוא שאותו אינסטינקט יצר את עיתונות הצהובה, שמלחמת התפוצות שלו עם הרסט הסלימה מלחמה והענייה את הילדים שמכרו את עיתוניו, ושהסנסציוניזם לא היה תוצר לוואי מצער אלא המנוע. השורה המצוטטת ביותר שלו על המקצוע היא קורוזיבית: "אני מניח שזה מכיוון שכל כתב הוא תקווה, וכל עורך הוא אכזבה." הוא גם הסתיר את מוצאו היהודי ממשפחת אשתו האפיסקופלית עד אחרי החתונה, וכישרונו למסע צדק מעולם לא היה ניתן להפרדה מוחלטת מכישרונו לנקמה, כפי שתיאודור רוזוולט יכול להעיד. הוא היה גאון של צורה, לא של מצפון, והוא בילה את עשורי חייו האחרונים בניסיון להעניק מצפון בדיעבד.
מורשת
הוא הציע לראשונה לקולומביה כסף לבית ספר לעיתונות ב-1892 ונדחה; נשיא מאוחר יותר הסכים, וצוואתו השאירה לאוניברסיטה 2,000,000 דולר. בית הספר לתואר שני בעיתונות של קולומביה נפתח ב-1912, וקולומביה העניקה את פרסי פוליצר הראשונים ב-1917. הם כולים כעת ספרות, שירה, היסטוריה, דרמה ומוזיקה בנוסף לדיווח, והם הסיבה שטוראי פרשים הונגרי שמכר את מטפחתו בתמורה לשבעים וחמישה סנט הוא שם תואר.