ז'וזה לייטה דה ואסקונסלוס
ז'וזה לייטה דה ואסקונסלוס קרדוסו פריירה דה מלו (José Leite de Vasconcelos Cardoso Pereira de Melo; 7 ביולי 1858 – 17 במאי 1941), הידוע פשוט בשם לייטה דה ואסקונסלוס, היה אתנוגרף, ארכאולוג וסופר פורה פורטוגזי, שכתב רבות על פילולוגיה ופרהיסטוריה פורטוגזית. הוא היה המייסד והמנהל הראשון של המוזיאון הלאומי לארכאולוגיה בפורטוגל.
ביוגרפיה
מילדותו, לייטה דה ואסקונסלוס היה קשוב לסביבתו ותיעד במחברות קטנות כל מה שעניין אותו. בגיל 18 עבר לפורטו, שם השלים בשנת 1881 תואר במדעי הטבע, ובשנת 1886 תואר שני ברפואה. עם זאת, הוא עסק ברפואה שנה אחת בלבד, בעת ששימש כמנהל שירותי בריאות בקדאוואל (Cadaval) במהלך שנת 1887.
### מחקר פילולוגי
התזה שלו משנת 1886, Evolução da linguagem (אבולוציה של השפה), הדגימה עניין מוקדם שעתיד היה למלא את כל ימיו הארוכים. הכשרתו המדעית הקנתה לעבודתו משמעת מחקרית קפדנית וממצה, בין אם בתחומי הפילולוגיה, הארכאולוגיה או האתנוגרפיה. הוא החל בהוצאת כתבי העת Revista Lusitana (1889) ו-Arqueólogo Português (1895), וייסד את המוזיאון האתנולוגי של בלם (Museu Etnológico de Belém) בשנת 1893.
באוניברסיטת פריז הוא השלים תזה לדוקטורט בשם Esquisse d'une dialectologie portugaise (1901), האוסף החשוב הראשון של ניבים פורטוגזיים (עבודה שהמשיכו ופיתחו מאוחר יותר מנואל דה פאיווה בולאו ולואיס לינדלי סינטרה). הוא גם היה חלוץ בחקר שמות פורטוגזיים עם העבודה Antroponímia Portuguesa וחקר נומיסמטיקה ופילולוגיה פורטוגזית לאחר מינויו ב-1887 לאוצר הספרייה הלאומית בליסבון. עם ייסוד הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת ליסבון ב-1911, הוא מונה לפרופסור ללטינית ולצרפתית של ימי הביניים.
### שאלת השפה הגליסית
בתחילת הקריירה שלו הפנה לייטה דה ואסקונסלוס את תשומת לבו לשפה הגליסית. בשנת 1902 פרסם מאמר ("Vozes galhegas") בכתב העת Revista Lusitana, המבוסס על כתב יד שהגיע לספרייה הלאומית של מדריד לאחר שנת 1843. בספרו Esquisse d’une Dialectologie Portugaise הוא אפיין את הגליסית כדיאלקט-שותף של הפורטוגזית: במקום לנבוע מהפורטוגזית, הגליסית התפתחה כענף קשור אך נבדל מאותו גזע גליסי-פורטוגזי.
בשנת 1910 פורסם הספר Miuçalhas gallegas; העבודה הסבה תשומת לב להיבטים שונים של לימודי הגליסית וכללה דיון קצר על הגבול הלשוני בין שפת ה-Fala לבין הגליסית, באזורי ריבדביה (Ribadavia), פריירוס (Ferreiros) וסן מיגל דה לובייוס (San Miguel de Lobios) באורנסה, וכן בחלק ניכר מארמיסנדה (Hermisende) וסמורה (Zamora) – אם כי האחרונה שבהן היא, במדויק, שפת Fala מופרדת או טרנסמונטנית.
לייטה פעל בחופזה באיסוף הנתונים הגליסיים שלו; ברוב המקרים הקדיש יום אחד בלבד לביקוריו בגליסיה, ניגוד בולט לנתונים המגוונים שאסף על ניבים גליסיים-פורטוגזיים אחרים. למרות כישרונו העצום ויכולתו האדירה למחקר, ייתכן שהקדיש זמן רב מדי למחקריו האחרים ולכתיבתו מכדי להימנע ממלכודות בעבודתו על הגליסית. עם שחר המאה ה-20 אבדה אפוא הזדמנות פז להחלת הדיוק המדעי של הבלשנות ההיסטורית, מידיו של פילולוג אותנטי, על ניתוח השפה הגליסית.
### מורשתו של לייטה
עם מותו בגיל 82 הוריש למוזיאון הלאומי לארכאולוגיה את ספרייתו שכללה כ-8,000 כותרים, וכן כתבי יד, התכתבויות, תחריטים ותצלומים.
עבודות
- O Dialecto Mirandez (1882)
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →- Tradições populares de Portugal (מסורות עממיות של פורטוגל, הוצאת Livraria portuense De Clavel, פורטו, 1882).
- Portugal Pré-histórico (פורטוגל הפרהיסטורית, 1885)
- A Evolução da Linguagem (אבולוציה של השפה, דיסרטציה, פורטו, 1886)
- Revista Lusitana (סדרה ראשונה: 1887–1943; 39 כרכים)
- Religiões da Lusitânia (דתות לוסיטניה, 1897, 1905, 1913; שלושה כרכים)
- Estudos de Filologia Mirandesa (פילולוגיה של מירנדה דו דורו, 1900 ו-1901; שני כרכים)
- Esquisse d’une Dialectologie Portugaise (מתווה לדיאלקטולוגיה פורטוגזית, תזה לדוקטורט, פריז, 1901)
- O Doutor Storck and A Litteratura Portuguesa (1910)
- Lições de Philologia Portuguesa (שיעורים בפילולוגיה פורטוגזית, 1911)
- História do Museu Etnológico Português (היסטוריה של המוזיאון האתנולוגי הפורטוגזי, 1915)
- Signum Salomonis (חותם שלמה, 1918)
- De Terra em Terra (מארץ לארץ, אנתולוגיה)
- De Campolide a Melrose (מקמפולידה למלרוז)
- Mês de Sonho (חודש של חלום, ביקור באיים האזוריים, 1924)
- A barba em Portugal (הזקן בפורטוגל, 1925)
- A figa (מחווה של בוז, 1926)
- Antroponímia Portuguesa (שמות פורטוגזיים, 1928)
- Opúsculos (1928, 1928, 1929, 1931 ו-1988; חמישה כרכים)
- Etnografia Portuguesa (אתנוגרפיה פורטוגזית, 1933–1988, עשרה כרכים)
- Filologia Barranquenha – apontamentos para o seu estudo (פילולוגיה של ברנקוס, 1940, הוצאה מ-1955)
- Romanceiro Português (שירים ופיוטים פורטוגזיים, הוצאה מ-1958–1960, שני כרכים)
- Contos Populares e Lendas (סיפורי עם ואגדות, הוצאה מ-1964, שני כרכים)
- Teatro Popular Português (תיאטרון עממי פורטוגזי, הוצאה מ-1974–1979)