ג'ון ראסקין: המבקר שתקף את הקפיטליזם
ביוני 1904 הגיש הנרי פולאק לחברו ספר בתחנת רכבת בדרום אפריקה כשרכבת יוהנסבורג יצאה לדרך. החבר היה מוהנדס גנדי, הספר היה Unto This Last, ועד שהרכבת הגיעה לדרבן החליט גנדי לארגן מחדש את חייו. "זה תפס אותי", כתב. "לא יכולתי לישון באותו לילה". תוך יום הוא הקים את התיישבות פיניקס. מחבר הספר מעולם לא היה בהודו, היה באותה עת מתבודד שבור באזור האגמים, והחל את הקריירה שלו כמבקר אמנות שכותב על צבעי מים.
בנו של סוחר יין
הוא נולד ב-8 בפברואר 1819 ברחוב האנטר 54, ברונסוויק סקוור, לונדון, בנם היחיד של בני דודים מדרגה ראשונה. אביו, ג'ון ג'יימס ראסקין, ייבא שרי ויין ועשה מכך הון; אמו, מרגרט קוק, הייתה בתו של בעל פאב מקרוידון. הם חינכו אותו בבית, באמצעות הוראתם שלהם ומורים פרטיים, לפני תקופה בבית הספר של תומאס דייל בפקהאם ולימודים בקינגס קולג' לונדון.
הוא נרשם לאוקספורד במיכאלמס 1836 והתגורר בכרייסט צ'רץ' כסטודנט ממעמד גבוה. הוא זכה בפרס ניודיגייט לשירה ב-1839, בניסיון השלישי, ועזב ב-1842 עם תואר כבוד יוצא דופן. המנגנון של החכם הוויקטוריאני כבר היה מורכב: כסף, פנאי, עין, וללא מעסיק.
ציירים מודרניים
בשנת 1843 פרסם את הכרך הראשון של ציירים מודרניים (Modern Painters), לכאורה הגנה על ג'. מ. ו. טרנר מפני מבקרים שמצאו את עבודתו המאוחרת לא קוהרנטית. הוא גדל לחמישה כרכים במשך שבע עשרה שנים והפך למשהו גדול יותר: טיעון שהמחויבות של האמנות היא "אמת לטבע", וכי ראייה מדויקת היא פעולה מוסרית ולא טכנית.
מחויבותו לטרנר האריכה ימים יותר מהפולמוס: לאחר מות הצייר הוא קטלג כמעט עשרים אלף רישומים של טרנר, ועבד על העיזבון בגלריה הלאומית עד מאי 1858. במאי 1851 כתב ל-The Times בהגנה על האחווה הפרה-רפאליטית כשכולם תקפו אותה, ולאחר מכן תמך במיליי, הולמן האנט, רוזטי וברן-ג'ונס, ושילם לאליזבת סידאל 150 ליש"ט בשנה.
טבע הגותיקה
שבע מנורות האדריכלות הגיע ב-1849 ואבני ונציה בשלושה כרכים בין 1851 ל-1853. קבור בתוך הכרך השני נמצא פרק שנקרא "טבע הגותיקה", שהוא כנראה הדבר המשמעותי ביותר שכתב אי פעם.
הטיעון שלו פשוט באופן מטעה. מבנים גותיים הם מחוספסים, לא סדירים ולא מושלמים כי הם נעשו על ידי פועלים חופשיים לחשוב בזמן העבודה; דיוק תעשייתי נראה עדיף אך נקנה על ידי הפחתת האדם לכלי. החספוס של קתדרלה מימי הביניים, בקריאה זו, הוא התיעוד הנראה לעין של אלפי מוחות בעבודה. האדריכלות הפכה פתאום לשאלת עבודה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סוציאליסטים נוצרים במכללת הפועלים הדפיסו מחדש את הפרק. ויליאם מוריס אימץ אותו כטקסט מכונן של תנועת האמנויות והאומנויות.
Unto This Last
בשנת 1860 הושלם המפנה. Unto This Last, ארבעה מאמרים על כלכלה פוליטית שיצאו כספר ב-1862, דחו את הקפיטליזם של לסה-פר לחלוטין — הדוקטרינה שעבודה היא סחורה שמתומחרת על ידי השוק וכי אינטרס עצמי מייצר באופן מהימן את הטוב הכללי.
זה הספר שבשבילו הוא נקרא כיום. גנדי חילץ ממנו שלושה עקרונות — שטוב אינדיבידואלי כלול בטוב של כולם, שעבודתו של עורך דין אינה שווה יותר מזו של ספר, וכי חיים של עבודה ידנית הם הראויים ביותר — וניסח את הכל מחדש לגוג'ראטית כ-Sarvodaya, "רווחת הכל", שפורסם בתשעה חלקים ב-Indian Opinion ב-1908. זה עיצב גם את ג'ון א. הובסון ואת מייסדי מפלגת הלייבור הבריטית.
אוקספורד, הינקסי וסיר צבע
כשהפך לפרופסור הראשון לאמנות יפה באוקספורד בהצבעה פה אחד באוגוסט 1869, הוא נשא את הרצאת הפתיחה שלו בשלדוניאן ביום הולדתו החמישים ואחד, הקים את בית הספר לרישום של ראסקין ב-1871 עם 5,000 ליש"ט מכספו שלו, והרצה על הכל, מחריטה ועד אורניתולוגיה — לעיתים פעמיים ביום, כי האולמות לא יכלו להכיל את הקהל. ואז, ב-1874, הוא העסיק סטודנטים בבניית כביש בפארי הינקסי, תיאוריית העבודה המכובדת שנבחנה על גברים צעירים עם אתים. בין החופרים היו אוסקר ויילד וארנולד טוינבי.
ואז, ביולי 1877, הוא תקף את נוקטורן בשחור וזהב: הרקטה הנופלת של ג'יימס מקניל ויסלר, והאשים את הצייר בכך שביקש "מאתיים גיניאות על הטחת סיר צבע בפניו של הציבור". ויסלר תבע. במשפט בנובמבר 1878, כשנשאל כמה זמן לקח הציור, אמר ויסלר יומיים — ויתור שההגנה השתמשה בו נגד המחיר. חבר המושבעים פסק לטובת ויסלר והעניק לו רבע פני; השופט חילק את ההוצאות. ויסלר נהרס; תומכיו של ראסקין שילמו את חלקו באמצעות מנויים. הוא התפטר מכיסא סלייד ב-1879.
רוז לה טוש והחושך הארוך
הקטסטרופה הפרטית רצה מתחת לכל זה. נישואיו ב-1848 לאפי גריי בוטלו ב-1854 עקב אי-מימוש, ואפי נישאה למיליי. ב-1858 פגש את רוז לה טוש, שהייתה בת עשר; הוא התאהב בה ככל שגדלה, היא סירבה לו, והיא מתה ב-1875 בגיל עשרים ושבע. ההתמוטטות הגדולה הראשונה שלו הגיעה ב-1871 במטלוק, ואחרי מותה הוא השתתף בסאנסים בניסיון להגיע אליה.
הוא קנה את ברנטווד על קוניסטון ווטר ב-1871 תמורת 1,500 ליש"ט וחי שם מ-1872. הוא הקים את גילדת סנט ג'ורג' באותה שנה — גוף אוטופי נגד קפיטליזם תעשייתי, עם עצמו כמאסטר, ממומן על ידי מעשר של 7,000 ליש"ט מירושתו שלו, מחזיק בקרקעות בטוטלי, בארמות' ושפסקום, ומוזיאון לפועלי שפילד בווקלי. הוא נתן את רוב 120,000 הליש"ט פלוס שאביו הוריש לו.
התמוטטות סופית בסיור האירופי שלו ב-1888 סיימה את חיי העבודה שלו. הוא מת בברנטווד משפעת ב-20 בינואר 1900, בגיל שמונים, ונקבר בקוניסטון.
מדוע ג'ון מכונה גאון
היכולת המובחנת היא שרשרת של הסקה שאף אחד אחר לא יכול היה להחזיק יחד: מפני השטח של ציור למצב המוסרי של האדם שיצר אותו, ומשם לכלכלה הפוליטית שיצרה אותו. ראסקין הסתכל על חוסר השלמות המגולף של קשת ונציאנית וקרא מתוכה תיאוריה של עבודה — ואז עקב אחרי הטיעון, נגד המעמד וההכנסה שלו, כל הדרך להתקפה חזיתית על הקפיטליזם. הטווח שלו היה אנציקלופדי ולא חובבני: גיאולוגיה, אורניתולוגיה, מיתולוגיה, אדריכלות, כלכלה, חינוך. והתוצאות ניתנות למדידה — מוריס ותנועת האמנויות והאומנויות, מייסדי מפלגת הלייבור, התיישבות פיניקס של גנדי, וקבוצה של רעיונות שחזו את איכות הסביבה והצריכה האתית במאה שנה.
הטיעון הנגדי אינו קטן. הוא טעה לעיתים קרובות ובביטחון: הקמפיין שלו נגד דרווין הפך לצורם, הוא לא יכול היה לראות מה האימפרסיוניסטים עושים, והוא נסוג בחייו המאוחרים להערצת מאיירי ספרי ילדים. השיטה שלו הייתה קביעה — מפוארת, אך לעיתים רחוקות מנומקת בצורה שניתן לבדוק. הונו המורש בידד אותו מהכלכלה עליה תיאורט. חבר המושבעים של ויסלר, עם זאת, פסק נגדו, והדורות הבאים צידדו בוויסלר לגבי מה מותר לציור להיות. הפרק של רוז לה טוש מטריד בתנאים שלו. המוניטין שלו קרס אחרי 1919 ולקח לו עד שנות ה-60 להתאושש.
מורשת
מהדורת הספרייה של קוק וודרברן מגיעה לשלושים ותשעה כרכים. ברנטווד נפתח כמוזיאון ב-1934 ונותר פתוח. גילדת סנט ג'ורג' עדיין פועלת כארגון צדקה חינוכי, האוסף שלה בשפילד נמצא כעת בגלריה המילניום.
הוא נקרא כעת פחות כמבקר של תמונות אלא כאיש שטען שאיך שדבר נעשה אומר לך מה החברה שעשתה אותו שווה — טענה שהייתה צריכה לעבור דרך מוריס, דרך הלייבור, ודרך קרון רכבת בנטאל לפני שתפסה אחיזה.