ג'ון ל. הנסי: הסנדק של עמק הסיליקון
בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20, חכמת המחשוב המקובלת גורסת כי מעבד עוצמתי זקוק למערך פקודות עצום ومורכב. פרופסור צעיר מסטנפורד בשם ג'ון הנסי חשב ההפך – ששבב שעושה מעט דברים פשוטים יותר במהירות רבה יותר ינצח. הרעיון היה, במילותיו של דייוויד פטרסון, "כופרני". כיום, כפי שאוהב פטרסון לציין, "99% מהמעבדים" בעולם פועלים על אותה כפירה. הנסי המשיך ומסחר אותה, כתב את ספרי הלימוד שטיפחו את צורת החשב של התחום, ניהל את סטנפורד במשך שש-עשרה שנים, ועמד בראש חברת האם של גוגל. מארק אנדريסן פשוט קורא לו "הסנדק של עמק הסיליקון".
בנו של מהנדס מלונג איילנד
ג'ון לירוי הנסי נולד ב-22 בספטמבר 1952 בהנטינגטון, ניו יורק, כאחד משישה ילדים של מהנדס תעופה וחלפה ומורה, למשפחה קתולית-אירית שמקורה במהגרים מימי הרעב. הוא קיבל תואר ראשון בהנדסת חשמל מאוניברסיטת וילאנובה, לאחר מכן תואר שני ובשנת 1977 דוקטורט במדעי המחשב מאוניברסיטת סטוני ברוק, עם תזה על שפה בזמן אמת עבור מעבדים קטנים.
מהפכת ה-RISC
הנסי הצטרף לסגל סטנפורד ב-1977. ב-1981 השיק את פרויקט MIPS – Microprocessor without Interlocked Pipeline Stages – כדי לחקור מחשוב ערכת פקודות מצומצמת (Reduced Instruction Set Computing), בעבודה מקבילה לצד עבודתו של פטרסון בברקלי. RISC קראה תיגר על הנחות היסוד של התעשייה כולה, והדבר עורר מאבק עז. אב הטיפוס של MIPS הוכיח שעיצוב רזה יותר יכול להיות יעיל באופן דרמטי. זו לא הייתה רק תוצאה אקדמית: ארכיטקטורת RISC מהווה כיום את הבסיס לרוב המכריע של השבבים בעולם, החל מהטלפונים החכמים ועד למרכזי נתונים, והפכה את עידן המובייל והענן לאפשריים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מהמעבדה אל התעשייה
הנסי לא השאיר את הרעיון בכתב עת. ב-1984 לקח שבתון כדי לייסד את MIPS Computer Systems, ומסחר את מחקרו בטרם שב לקמפוס – מודל מוקדם של הפרופסור-יזם בסטנפורד. בהמשך היה ממייסדי Atheros Communications. בכך סייע להגדיר את הגבול החדיר בין האוניברסיטה לבין העמק שצמח סביבה.
הספרים שלימדו את התחום
יחד עם פטרסון, הנסי כתב שני ספרי לימוד שעיצבו דורות של מהנדסים: Computer Organization and Design ובעיקר Computer Architecture: A Quantitative Approach. החדשנות שלהם הייתה מתודולוגית לא פחות מטכנית – הם עמדו על כך שארכיטקטורה תיבחן באמצעות מדידה קפדנית ולא על ידי אינטואיציה או שיווק. אותה משמעת כמותית הפכה לדרך התקנית שבה התחום מנתח ביצועים והספק, וזהו ההישג המסוים שמצוטט בהענקת פרס טיורינג.
ניהול סטנפורד
עלייתו הניהולית של הנסי הייתה מהירה: מנהל מעבדת מערכות המחשב, ראש מחלקת מדעי המחשב, דיקן ההנדסה, פרובוסט, ולבסוף, מ-2000 עד 2016, נשיא אוניברסיטת סטנפורד העשירי. לאורך אותן שש-עשרה שנים הוא עמד בראש המוסד שניצב במרכז פריחת הטכנולוגיה, וחיזק את פרופיל המחקר שלו ואת קשריו עם התעשייה. ב-2016 היה ממייסדי תוכנית המלגות Knight-Hennessy, מלגת עמיתים גלובלית לתארים מתקדמים בעלת קרן של 750 מיליון דולר, אשר מחזור הסטודנטים הראשון שלה המונה 51 עמיתים מ-21 מדינות הגיע ב-2018.
מדוע ג'ון מכונה גאון
הגאונות של הנסי היא אינטלקטואלית ומסוימת, והיא מופיעה בשתי צורות נפרדות. הראשונה היא תובנה ארכיטקטונית: הנכונות והיכולת לדחות קונצנזוס תעשייתי מושרש – שמורכב משמעו כוח – ולהוכיח, למרות התנגדות כבדה, שפשטות ומהירות הן הדרך הטובה יותר. ההימור המנוגד הזה, המאושר בכך שכמעט כל המעבדים המודרניים הם RISC, הוא לב ליבה של טענתו. השנייה, ובמספר מובנים נדירה יותר, היא המתנה לשיטתיות: יחד עם פטרסון הוא לא רק בנה שבב מהיר יותר אלא ביסס את השיטה הכמותית שבאמצעותה מעצב כיום התחום כולו את עבודתו ושופט אותה. פרס טיורינג, הכבוד הגבוה ביותר במחשוב, זיהה בדיוק את ה"הפעה המתמשכת הזו על תעשיית המיקרו-מעבדים". הטיעון הנגדי ההגון עוסק בייחוס וברוחב יריעה. RISC היה שושלת משותפת ושנויה במחלוקת – פרס דרייפר כיבד את הנסי לצד פטרסון, פרבר ווילסון – ותהילתו המאוחרת של הנסי נשענת רבות על מנהיגות ובניית מוסדות ולא על פריצות דרך מחקריות נמשכות. הוא מהנדס, מורה, יזם ומנהל מעולה באדם אחד; האם לכנות את הסכום "גאונות" או "מגוון יוצא דופן" זו בחלקה סוגיה סמנטית. אך ההימור הטכני המקורי היה חזוני באמת, ושבבי העולם הם ההוכחה.
מורשת
בשנת 2018 הפך הנסי ליושב ראש אלפבית, חברת האם של גוגל, כשהוא יורש את אריק שמידט – ארכיטקט מחשבים בראש אחת מחברות הטכנולוגיה החזקות בעולם. הוא מחזיק במדליית הכבוד של ה-IEEE, בפרס צ'ארלס סטארק דרייפר, ובחברות באקדמיות הלאומיות למדעים ולהנדסה. ספר הזיכרונות שלו, Leading Matters, זיקק את פילוסופיית המנהיגות שלו. מעטים האנשים שנגעו במחשוב ברמות כל כך רבות – עיצוב השבב ברמת הטרנזיסטור, ספר הלימוד המלמד אותו, החברה המוכרת אותו, האוניברסיטה המדגירה אותה, והתאגיד הפורס אותו בקנה מידה פלנטרי. לכך התכוון אנדריסן במונח סנדק.