ג'ון גלן: האיש שנאס"א בחרה פעמיים
ג'ון גלן טס למסלול בקפסולה בגודל של תא טלפון ב-1962, וחזר לחלל שלושים ושש שנים מאוחר יותר במעבורת דיסקברי, בגיל שבעים ושבע, כבן האנוש המבוגר ביותר שיצא אי פעם מהאטמוספירה של כדור הארץ. בין שתי הטיסות הללו הוא כיהן ארבע קדנציות בסנאט של ארצות הברית, התמודד לנשיאות, ונחקר על ידי ועדת האתיקה של לשכתו שלו — חיים שכבות בצורה כל כך לא סבירה שטום וולף (Tom Wolfe), שכתב על אסטרונאוטים המרקורי המקוריים, פשוט הגיע למסקנה שגלן היה "הנחת הבודד" שיצא מנצח מכולם.
התחלות באוהיו
ג'ון הרשל גלן ג'וניור נולד ב-18 ביולי 1921 בקיימברידג', אוהיו, וגדל בניו קונקורד הסמוכה על ידי אב בעל עסק אינסטלציה ואם מורה. טיסת המטוס הראשונה שלו, בגיל שמונה, קבעה את הכיוון לשארית חייו. הוא למד כימיה במכללת מוסקינגום (Muskingum College) החל מ-1939 והוציא רישיון טייס פרטי דרך תוכנית הכשרת הטייסים האזרחית ב-1941, בדיוק כשהמדינה צעדה לקראת מלחמה.
שתי מלחמות ושלושה מיגים בעשרה ימים
גלן התגייס לצי ב-1942 ועבר לחיל הנחתים, טס ב-57 משימות קרב בקורסיירים מעל איי מרשל במהלך מלחמת העולם השנייה וזכה בשני צלבי תעופה מצוינים. הוא נשאר במדים לאורך תוצאות מלחמת האזרחים הסינית ואז קוריאה, שם טס ב-63 משימות קרב ב-F9F פנתרס — סופג מספיק נזקי אש נגד מטוסים כדי לזכות בכינוי "ישבן מגנט" — לפני הצבה לחילופי דברים בטייסת הקרב-יירוט ה-25 של חיל האוויר. שם, כשהוא מטיס F-86 סייבר בין ה-12 ל-22 ביולי 1953, הוא הפיל שלושה מיג-15 בימיה האחרונים של המלחמה. עד שעזב את טיסות הקרב, גלן זכה בשישה צלבי תעופה מצוינים ושמונה-עשר מדליות אוויר לאורך שתי מלחמות.
האיש המהיר ביותר ברחבי אמריקה
אחרי קוריאה, גלן התאמן כטייס ניסוי בבית הספר לטייסי ניסוי של הצי האמריקאי, וסיים את לימודיו ב-1954. ב-16 ביולי 1957 הוא הטיס F8U קרוסיידר 2,445 מיילים מלוס אלמיטוס, קליפורניה, לניו יורק ב-3 שעות, 23 דקות ו-8.3 שניות — הטיסה הטרנס-יבשתית העל-קולית הראשונה — בזמן שמצלמה על הסיפון צילמה את התצלום הפנורמי הרציף הראשון של ארצות הברית. זה הפך אותו לסלבריטאי משני שנתיים לפני שנאס"א הייתה קיימת בצורתה המודרנית, וזה כמעט בוודאות מה שהכניס אותו לרשימה הקצרה כשסוכנות החלל חיפשה את האסטרונאוטים הראשונים שלה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פרנדשיפ 7 (Friendship 7)
נבחר באפריל 1959 כאחד משבעת המרקורי, גלן הפך, ב-20 בפברואר 1962, לאמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ, כשהוא מטיס את מרקורי-אטלס 6 על סיפון הקפסולה פרנדשיפ 7. הוא הקיף את כדור הארץ שלוש פעמים בארבע שעות וחמישים וחמש דקות, במהירות של כ-17,500 מייל לשעה, בזמן שבקרי קרקע דאגו — בטעות, כפי שהתברר כחיישן פגום — שמגן החום שלו השתחרר ועלול להיכשל בחזרה לאטמוספירה. הוא נחת בבטחה 800 מיילים דרום-מזרחית לקייפ קנאוורל, זכה במדליית השירות המצוין של נאס"א תוך שלושה ימים, וקיבל מצעד נייר טיקר שעיתונים השוו לזה של צ'ארלס לינדברג (Charles Lindbergh). הנשיא קנדי כינה אותו גיבור לאומי. גלן התפטר מנאס"א בינואר 1964 והכריז על מועמדותו לסנאט האמריקאי באותו יום.
עשרים וחמש שנים בסנאט
אחרי שני קמפיינים כושלים — אחד שירד מהפסים בגלל זעזוע מוח, השני פשוט אבוד — גלן סוף סוף זכה במושב בסנאט של אוהיו ב-1974 וכיהן עד 1999, כשהוא עומד בראש הוועדה לענייני ממשל מ-1987 עד 1995. הוא חיבר את חוק אי-הפצת נשק גרעיני של 1978, חקר כשלים בטיחותיים במתקני נשק גרעיני כולל מפעל פרנאלד (Fernald), ודחף חקיקה ליצירת משרדי מבקר כללי ברחבי סוכנויות פדרליות. הריצה הנשיאותית שלו ב-1984 קרסה לאחר הופעות גרועות באיווה ובניו המפשייר, מה שהותיר אותו עם יותר מ-3 מיליון דולר בחובות קמפיין שלקח יותר משני עשורים לשלם. ב-1990 הוא היה אחד מחמישה סנאטורים שנחקרו בפרשת הקיטינג 5 (Keating Five) על תרומות קמפיין הקשורות למשבר החיסכון וההלוואות; ועדת האתיקה של הסנאט מצאה שהוא הפעיל "שיקול דעת לקוי", פסק דין שעלה לו חצי מיליון דולר בשכר טרחה משפטי אך עצר לפני סנקציה רשמית.
חזרה למסלול בגיל שבעים ושבע
ב-29 באוקטובר 1998, גלן חזר לחלל על סיפון מעבורת החלל דיסקברי במשימה STS-95, והפך גם לאדם המבוגר ביותר שהקיף את כדור הארץ וגם לאסטרונאוט היחיד שטס בתוכניות מרקורי ומעבורת החלל. נאס"א והמכון הלאומי להזדקנות השתמשו במשימה בת תשעת הימים כדי לחקור שינויים פיזיולוגיים הקשורים לגיל בטיסות חלל — צפיפות עצם, מסת שריר, פלזמת דם — והפכו את גלן עצמו לנושא מחקר לשאלות שהטיסה שלו ב-1962 עזרה להפוך לניתנות לשאלה. הוא קיבל מצעד נייר טיקר שני עם שובו, שלושים ושש שנים אחרי הראשון שלו.
מדוע ג'ון מכונה גאון
ג'ון גלן מעולם לא תואר, על ידי עצמו או על ידי נאס"א, כגאון אינטלקטואלי בסגנון איינשטיין או פיינמן; המתנה שלו הייתה צורה נדירה ופיזית יותר של מצוינות — העצבים והדיוק של טייס ניסוי עילית, נשואים לנוכחות ציבורית רגועה וניתנת לציטוט בצורה יוצאת דופן שהפכה אותו, לפי התיאור של טום וולף, ל"ניתן לציטוט ביותר, הפוטוגני ביותר" מבין שבעת האסטרונאוטים המקוריים אפילו בקרב גברים שנבחרו בדיוק עבור אותן תכונות. טיסה בשלושה סבבי קרב לאורך שתי מלחמות, קביעת שיא מהירות טרנס-יבשתית, ואז חגירה לקפסולה שלא נוסתה על גבי רקטה עם היסטוריה מתועדת של פיצוץ על כן השיגור דרשו כישרון ספציפי: היכולת לבצע נהלים מורכבים במדויק תוך ניהול סיכון פיזי קיצוני ובדיקה ציבורית בו-זמנית, ללא המותרות של פאניקה.
המקרה הנגדי הכנה הוא פשוט: גלן לא תכנן את פרנדשיפ 7, לא חישב את מסלולה, והיה, לפי התיאור שלו ושל נאס"א, מפעיל מיומן של מערכות שנבנו על ידי אלפי מהנדסים ומדענים ולא מוח מדעי בזכות עצמו. הרקורד שלו בסנאט, באופן דומה, היה מוצק ולא טרנספורמטיבי, ופרשת הקיטינג 5 הותירה סימן קבוע של שיקול דעת לקוי על מוניטין הרואי אחרת. מה שהפך את גלן ליוצא דופן לא היה אינטלקט גולמי אלא התכנסות יוצאת דופן של אומץ פיזי, משמעת תחת לחץ, והאמון הציבורי שתכונות אלו העניקו לו — אמון שתורגם, פעמיים, לאומה שצפתה בו עוזב את כדור הארץ.
מורשת
גלן מת ב-8 בדצמבר 2016 בגיל 95, החבר האחרון ששרד משבעת המרקורי, לאחר שנשאר נשוי לאשתו אנני במשך 73 שנים. הוא הוצב בארון פתוח בבית המדינה של אוהיו לפני קבורתו בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, והמחווה של הנשיא אובמה תפסה את קשת חייו בפשטות: שגלן "הזכיר לנו שעם אומץ ורוח של גילוי אין גבול לגבהים שאליהם נוכל להגיע יחד."