שבעה כרכים של כתבים נבחרים (Collected Works), שפורסמו בין השנים 1811 ל-1813, משמרים את פועלו של אדם ששימש כצומת מרכזי לספרות הנאורות הגרמנית. יוהאן וילהלם לודוויג גליימ (Johann Wilhelm Ludwig Gleim), סופר, מורה וקאנון, בילה את עשוריו האחרונים בהלברשטאדט (Halberstadt), כשהוא משמש פטרון לכישרונות עולים רבים ומעצב את התפתחות השפה הגרמנית.
קריירה מוקדמת והשכלה
גליימ, שנולד בשנת 1719 בעיירה ארמסלבן (Ermsleben), למד בורניגרודה (Wernigerode) לפני שנרשם לאוניברסיטת האלה (University of Halle) בשנת 1738 ללימודי משפטים. במהלך תקופתו באוניברסיטה, הוא הצטרף לחוג משוררים שכלל את יוהאן אוץ (Johann Uz) ויוהאן ניקולאוס גץ (Johann Nikolaus Götz). לאחר סיום לימודיו, עבר לברלין, שם מצא עבודה כמורה. בשנת 1743 הפך למזכירו של הנסיך מהוהנצולרן, פרידריך וילהלם מברנדנבורג-שוודט (Frederick William of Brandenburg-Schwedt), וליווה אותו במהלך מלחמת שלזיה השנייה. בעקבות מותו של הנסיך במהלך המצור הפרוסי על פראג, שירת גליימ זמן קצר כמזכירו של הנסיך לאופולד מאנהלט-דסאו (Leopold of Anhalt-Dessau).
תרומות ספרותיות
בהשפעת אלכסנדר גוטליב באומגרטן (Alexander Gottlieb Baumgarten) וגאורג פרידריך מאייר (Georg Friedrich Meier), מיקד גליימ את מאמציו המוקדמים במסורת האנאקראונטית, ויצר קטעים ליריים קצרים שחיקו את הורטיוס, אנאקראון והמינזנגרים. יצירתו משנת 1774, "האלאדאט או הספר האדום" (Halladat oder das rote Buch), שאבה השראה מהקוראן. עם זאת, השפעתו הספרותית המשמעותית ביותר הגיעה בשנת 1758 עם "שירי מלחמה פרוסיים מאת גרנדיר" (Preussische Kriegslieder von einem Grenadier). שירים פוליטיים אלו, שנכתבו לפי מנגינת "צ'בי צ'ייס" (Chevy Chase) כדי לחגוג את מסעות המלחמה של המלך פרידריך הגדול במהלך מלחמת שבע השנים, הולחנו על ידי מלחינים כגון בטהובן, יוזף היידן וק.פ.א. באך (C.P.E. Bach).
פטרונות ומקדש הידידות
בשנת 1747 הפך גליימ למזכיר הקתדרלה של הלברשטאדט ובהמשך לקאנון במנזר ואלבק (Walbeck) בשנת 1756. הוא, שכונה לעיתים קרובות "האב גליימ" (Father Gleim), זכה לפרסום בזכות תמיכתו הכלכלית והיצירתית במחברים שונים, ביניהם יוהאן היינריך פוס (Johann Heinrich Voss), יוהאן גוטפריד זיימה (Seume), ז'אן פול (Jean Paul) ויוהאן יעקב וילהלם היינזה (Johann Jakob Wilhelm Heinse). במעונו בהלברשטאדט הוא החזיק את "מקדש הידידות", שם אירח אינטלקטואלים כגון יוהאן גאורג יעקובי (Johann Georg Jacobi) וכריסטוף אוגוסט טידגה (Christoph August Tiedge). הוא הזמין דיוקנאות של מעל 120 מקורבים אצל אמנים כגון אנטון גראף (Anton Graff) ומשפחת טישביין (Tischbein).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מורשת ובית גליימ
גליימ מת בשנת 1803 בהלברשטאדט בגיל 83. עזבונו, שנוהל על ידי אחיינו-נכדו פרידריך וילהלם קורטה (Friedrich Wilhelm Körte), כלל 12,000 ספרים ואוסף עצום של התכתבויות. חומרים אלו היוו את הבסיס ל"בית גליימ" (Gleimhaus) בשנת 1862, המתפקד כיום כמוזיאון המוקדש לנאורות הגרמנית. בשנת 1995 נוסד פרס גליימ לספרות (Gleim-Literaturpreis) כדי להוקיר יצירות עיון העוסקות בספרות של המאה ה-18.
עובדות מהירות
- לידה: 1719, ארמסלבן - פטירה: 1803, הלברשטאדט - אזרחות: ממלכת פרוסיה - השכלה: אוניברסיטת מרטין לותר בהאלה-ויטנברג - יצירה בולטת: שירי מלחמה פרוסיים מאת גרנדיר (1758) - מוזיאון: בית גליימ, הלברשטאדט - שפה: גרמנית - עיסוקים: משורר, סופר, מורה, מזכיר, מתרגם, קאנון
שאלות שקוראים שואלים
### מה היה בית גליימ?
זהו אחד המוזיאונים הספרותיים העתיקים בגרמניה, שנוסד בשנת 1862 תוך שימוש בספרייתו הפרטית של גליימ שכללה 12,000 ספרים ובאוסף כתבי היד והמכתבים האישי שלו.
### מדוע הוא היה ידוע בתור "האב גליימ"?
הוא זכה לתואר זה בכל רחבי גרמניה הספרותית בשל פטרונותו הנרחבת והנלהבת הן למשוררים מבוססים והן לסופרים שואפים של תקופתו.