ג'ודי פוסטר: כוכבת הילדים שבחרה ללמוד בייל
בגיל שלוש-עשרה, כשגילמה נערת ליווי בסרטו של מרטין סקורסזה נהג מונית (1976), אמרה ג'ודי פוסטר מאוחר יותר שהתפקיד סימן "את הפעם הראשונה שמישהו ביקש ממני ליצור דמות שלא הייתה אני". בחמישה העשורים שחלפו מאז, היא בנתה קריירה יוצאת דופן בקולנוע האמריקאי: שחקנית ילדה מועמדת לאוסקר שיצאה להפסקה מלאה כדי ללמוד ספרות אפרו-אמריקאית באוניברסיטת ייל, חזרה להוליווד כדי לזכות בשני פרסי אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, ביימה ארבעה סרטים באורך מלא, ושרדה את היותה המניע המוצהר לניסיון התנקשות בנשיא ארצות הברית.
עילוי עוד לפני שידעה לקרוא תסריט
פוסטר נולדה בשם אלישיה כריסטיאן פוסטר ב-19 בנובמבר 1962 בלוס אנג'לס, וגדלה אצל אמה לאחר גירושי הוריה. היא הייתה, לפי כל העדויות, מפותחת מאוד עוד לפני שהחלה קריירת המשחק שלה – לפי הדיווחים היא למדה לקרוא בגיל שלוש – והיא למדה בבית הספר הדו-לשוני 'ליסה פרנסה דה לוס אנג'לס' (Lycée Français de Los Angeles), מה שהעניק לה שליטה שוטפת בצרפתית שסייעה לה מאוחר יותר בהפקות ובתקשורת בינלאומיות. חייה המקצועיים החלו מוקדם באותה מידה: היא הופיעה בפרסומת לקרם הגנה בגיל שלוש בשנת 1965, מה שאומר שכבר צברה כמעט עשור מול המצלמות עד שהסרט נהג מונית הפך אותה למפורסמת.
נהג מונית והתמודדות מוקדמת עם המקצוע
פריצת הדרך של פוסטר הגיעה לצד רוברט דה נירו בנהג מונית, שם גילמה את אייריס, נערת ליווי בת שתים-עשרה הנמצאת בשליטתו של סרסור בגילומו של הארווי קייטל. התפקיד דרש משחקנית ילדה להיכנס לחומרים החורגים בהרבה מסיפורי התבגרות רגילים, והוא זיכה אותה במועמדות לפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר – הישג יוצא דופן לנערה צעירה שעבדה עם אחד הבמאים התובעניים של התקופה. עדותה הרטרוספקטיבית על התפקיד כפעם הראשונה שבה התבקשה לבנות דמות נפרדת מעצמה מרמזת שהסרט שימש כהכשרה טכנית אמיתית, ולא רק כבחירה שנויה במחלוקת בליהוק.
ייל, לא הוליווד
במקום למנף מיד את ההצלחה המוקדמת, פוסטר נרשמה לאוניברסיטת ייל, התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית וכתבה את עבודת הגמר שלה על טוני מוריסון בהנחיית החוקר הנרי לואיס גייטס ג'וניור. היא סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה (magna cum laude) בשנת 1985 – הישג אקדמי קפדני באמת, לא תואר כבוד או טקסי, שהושג בזמן שהייתה כבר כוכבת קולנוע מוכרת. מעט שחקנים במעמדה עצרו קריירה בשיאה המסחרי המוקדם לטובת תואר ראשון מלא בלימודי ספרות, והבחירה משקפת רצינות אינטלקטואלית שמופיעה שוב ושוב בעבודתה המאוחרת כבמאית ומפיקה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הטרדה במהלך שנת הלימודים הראשונה
תקופתה של פוסטר בייל חפפה לאחד הפרקים המוזרים והמטרידים בהיסטוריה המודרנית של הסלבריטאים. ג'ון הינקלי ג'וניור, שהפך לאובססיבי כלפי הופעתה בנהג מונית, הטריד אותה במהלך שנת הלימודים הראשונה שלה, וב-30 במרץ 1981 ניסה להתנקש בחייו של הנשיא רונלד רייגן, וטען מאוחר יותר שהמעשה נועד להרשים אותה. פוסטר נמצאה כמי שאינה נושאת באחריות למתקפה ודנה בחוויה רק בזהירות ובנדירות בראיונות מאז – פרק שהציב סטודנטית שנה א' במרכזו של טראומה לאומית לחלוטין מחוץ לשליטתה.
שני פרסי אוסקר לשחקנית הטובה ביותר
חזרתה של פוסטר למשחק הניבה שתיים מההופעות המוערכות ביותר בדורה. בסרט הנאשמים (1988) גילמה ניצולת אונס קבוצתי הנלחמת כדי להביא את תוקפיה לדין, מה שזיכה אותה בראשון מבין שני פרסי האוסקר לשחקנית הטובה ביותר. שלוש שנים לאחר מכן, שתיקת הכבשים (1991) העניק לה את תפקיד חניכת ה-FBI קלריס סטרלינג לצד חניבעל לקטר בגילומו של אנתוני הופקינס, הופעה שנבנתה על אינטליגנציה מבוקרת ופגיעות שקטה תחת לחץ קיצוני, והיא זכתה באוסקר שני לשחקנית הטובה ביותר. היא המשיכה להוביל סרטים מרכזיים נוספים, כולל קונטקט (1997), עיבוד לרומן של קרל סייגן על מפגש ראשון עם אינטליגנציה חוץ-ארצית, והמותחן החדר (2002).
בניית קריירת בימוי
פוסטר התרחבה לבימוי מוקדם יחסית, כשהופיעה לראשונה כבמאית בסרט איש קטן ושמו טייט (1991), סרט על ילד פלא ששאב ישירות מהניסיון שלה עצמה בהישגים מוקדמים. היא המשיכה עם חופשה של משפחה (1995), הבונים החופשיים (2011) ומפלצת הכסף (2016), והקימה חברת הפקות משלה, Egg Pictures, בשנת 1992, שהפיקה את הסרט זוכה פרס פיבודי The Baby Dance. בשנים מאוחרות יותר היא ביימה גם פרקי טלוויזיה לסדרות כמו כתום זה השחור החדש ובית הקלפים, וזכתה במועמדויות לאמי ולגילדת הבמאים על עבודה זו – עדות לבמאית הבונה אמינות בין מדיומים במקום להתייחס לבימוי כאל הרחבה יהירה של תהילת המשחק שלה.
רוח גבית בשלב מאוחר של הקריירה
המומנטום של פוסטר נמשך היטב אל תוך שנות השישים לחייה. בשנת 2023 הופיעה בניאד, וזכתה במועמדות לאוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, וב-2024 כיכבה בסדרה של HBO בלש אמיתי: ארץ הלילה, וזכתה בפרס אמי ובפרס גלובוס הזהב. לאורך הקריירה שלה היא צברה שני פרסי אוסקר, שלושה פרסי באפט"א, ארבעה פרסי גלובוס הזהב, פרס אמי, דקל הזהב של כבוד ופרס ססיל ב. דה-מיל, לצד כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד שהוענק לה ב-2016.
חיים אישיים, בציבור לפי תנאיה
פוסטר הייתה במערכת יחסים ארוכת טווח עם המפיקה סידני ברנרד מ-1993 עד 2008 ויש לה שני בנים ממנה; היא הכירה במערכת היחסים בפומבי ב-2007. בשנת 2013, בעת קבלת פרס ססיל ב. דה-מיל, היא התייחסה לנטייתה המינית ישירות בנאום שזכה לדיון רב, לאחר ששמרה על חייה האישיים פרטיים במידה רבה במשך עשורים של עניין תקשורתי אינטנסיבי. היא נישאה לשחקנית והצלמת אלכסנדרה הדיסון ב-2014.
מדוע ג'ודי מכונה גאונה
הטיעון לגאונותה של פוסטר נשען על בסיס מילולי יוצא דופן: יכולת אינטלקטואלית מתועדת ומוקדמת – קריאה מוקדמת, חינוך דו-לשוני שוטף, תואר מיין בהצטיינות יתרה עם עבודת גמר ספרותית רצינית – שנישאו ישירות לקריירת משחק הבנויה על שליטה ודיוק פסיכולוגי ולא על כריזמה או יופי טהורים. שתי הופעותיה זוכות האוסקר, כניצולת אונס הדורשת צדק וכסוכנת חניכה השומרת על קור רוח מול רוצח מניפולטיבי, מסתמכות שתיהן על אותו רגיסטר: אינטליגנציה שקטה וממושמעת תחת לחץ, ולא הפגנה רגשית ראוותנית. העובדה שעצרה את קריירת המשחק שלה בשיאה המוקדם לטובת תואר קפדני במדעי הרוח, ואז המירה את אותה משמעת לקריירה שנייה אמיתית כבמאית העובדת בקולנוע ובטלוויזיה יוקרתית, מעידה על מוח המכוון באמת למלאכה ומבנה, ולא רק לאינסטינקט משחקי. המגבלה הכנה היא ש"גאונות" המיושמת על שחקן היא מטבעה טענה רופפת יותר מאשר עבור מדען או סופר – פוסטר היא מפרשת מיומנת במיוחד ובמאית מוכשרת יותר ויותר, לא יוצרת של צורת אמנות חדשה, והקריירה שלה, מרשימה ככל שתהיה, התפתחה בתוך ז'אנרים קיימים ולא המציאה חדשים.
מורשת
הקריירה של פוסטר משתרעת כעת על פני כמעט שישים שנה, מפרסומת לקרם הגנה ועד להופעה זוכת אמי בשנות השישים לחייה, הבנויה על שילוב נדיר – קפדנות אקדמית מאומתת, הופעות מבוקרות ותובעניות פסיכולוגית, וקריירה מקבילה אמיתית מאחורי המצלמה – שמעט כוכבי ילדים מדורה השתוו לה באריכות ימים או במגוון.