ג'יאנג דזה-מין (Jiang Zemin): המועמד של פשרות שהאריך ימים יותר מכולם
הוא נבחר ביוני 1989 כמנהל זמני – בוס מפלגתי משאנגחאי עם כישרון לשפות ומוניטין של תיאטרליות, שהותקן כדי לייצב את המפלגה הקומוניסטית לאחר שטנקים פינו את כיכר טיין-אן-מן. איש לא ציפה שג'יאנג דזה-מין ינהיג את סין במשך שלוש עשרה השנים הבאות, ישכתב את האידיאולוגיה המכוננת שלה כדי לאפשר כניסת קפיטליסטים, או עדיין יעצב את הפוליטיקה שלה מאחורי הקלעים שני עשורים לאחר פרישתו הרשמית. כשנאמר לו בשנת 2000 כי גורמים חיצוניים רואים בממשל שלו סמכותני, הוא אמר למייק וואלאס מ-CBS כי ההאשמה הייתה "אבסורדית כמו מה ש'סיפורי אלף לילה ולילה' עשויים להישמע". הוא אמר זאת, באופן בולט, באנגלית שוטפת.
מהנדס במוסקבה, ראש עיר בשאנגחאי
ג'יאנג דזה-מין נולד ב-17 באוגוסט 1926 ביאנגג'ואו, מחוז ג'יאנגסו, ולמד הנדסת חשמל באוניברסיטה המרכזית הלאומית ובאוניברסיטת צ'יאו טונג הלאומית (National Chiao Tung University), סיים את לימודיו ב-1947 והצטרף למפלגה הקומוניסטית במהלך לימודיו. הוא בילה את שנות ה-50 בעבודה תעשייתית ומכנית, כולל תקופת הכשרה במפעלי הרכב על שם סטלין במוסקבה שהותירה אותו דובר רוסית שוטפת, ומאוחר יותר סייע בהקמת מפעלי ייצור ברומניה בתחילת שנות ה-70. החל מ-1979 הוא פיקח על עבודה הקשורה לאזורים הכלכליים המיוחדים החדשים של סין, והפך לסגן שר תעשיית האלקטרוניקה ב-1982. ב-1985 הוא מונה לראש עיריית שאנגחאי, והוסיף את תפקיד מזכיר המפלגה ב-1987 – קורות חיים של טכנוקרט, לא יוצאי דופן לפי הסטנדרטים של מערכת מלאה במהנדסים שהפכו לפוליטיקאים.
התאונה של 1989
עלייתו של ג'יאנג לצמרת הפוליטיקה הסינית לא הייתה תוכנית; זה היה אמצעי חירום. לאחר שצבא השחרור העממי דיכא את ההפגנות בכיכר טיין-אן-מן ביוני 1989, המפלגה הדיחה את המזכיר הכללי ג'או דזה-יאנג (Zhao Ziyang) בשל אהדתו למפגינים ונזקקה ליורש שלא הוכתם על ידי המשבר אך נהנה מאמונם של הניצים. ג'יאנג, שדיכא בנחישות מחאה קטנה יותר בשאנגחאי ללא שפיכות דמים, התאים לפרופיל. הוא מונה למזכיר כללי ב-24 ביוני 1989, קיבל את ראשות הוועדה הצבאית המרכזית בנובמבר באותה שנה, והפך לנשיא במרץ 1993 – כשהוא רוכש, בהדרגה, את ה"טריו" המלא של תפקידים המהווים הנהגה עליונה במערכת שלאחר דנג.
בניית הכלכלה הסוציאליסטית בשוק
הישגו המכונן של ג'יאנג היה כלכלי. בקונגרס המפלגה ה-14 ב-1992 הוא עיגן את המושג "כלכלת שוק סוציאליסטית", ונתן כיסוי אידיאולוגי לגל של ליברליזציה ששבר את "קערת האורז מברזל" של תעסוקה מדינתית מובטחת. ממשלתו הפריטה וארגנה מחדש ארגונים בבעלות המדינה במהלך שנות ה-90 בתהליך המכונה "שיאגאנג" (xiagang), אשר עקר ממקומם כארבעים מיליון עובדי חברות ממשלתיות, גם בעודו מודרניזציה של התעשייה הסינית. הוא קידם אסטרטגיה של "החייאת המדינה באמצעות מדע וחינוך", השיק את "פרויקט 211" ו"פרויקט 985" לבניית אוניברסיטאות ברמה עולמית, ואישר את תוכנית החלל המאוישת של סין ב-1992. שיאו של הפתיחה הכלכלית שלו היה הצטרפותה של סין לארגון הסחר העולמי (WTO) ב-2001, שהושגה בתנאים מחמירים שפתחו את השווקים הסיניים לתחרות זרה בתמורה לגישה לשווקים גלובליים. הצמיחה השנתית לאורך העשור עמדה על קרוב ל-10 אחוזים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →איחוד מחדש, אמיתי וסמלי
ג'יאנג עמד בראש שתי מסירות טריטוריאליות ציוני דרך, החזרת הונג קונג מבריטניה ב-1997 ומקאו מפורטוגל ב1999, שתיהן מוסגרו מבית כהיפוך של השפלה לאומית. היחסים עם טאיוואן היו קשים הרבה יותר: ב-1995 הוא הציע מסגרת של "שמונה נקודות" לאיחוד בדרכי שלום, אך כאשר נשיא טאיוואן ביקר בארצות הברית ב-1995, ג'יאנג הגיב בניסויי טילים סביב האי שהסלימו למשבר השלישי במצר טאיוואן ב-1996, מה שהוביל לפריסת נושאת מטוסים אמריקאית. גישתו הרחבה יותר לוושינגטון, בהנחיית האמרה של דנג "להסתיר את כוחך ולהמתין לשעתך", שרדה שורה של משברים – תקרית הספינה "יין-הה" (Yinhe) ב-1993, ההפצצה האמריקאית המקרית ב-1999 של שגרירות סין בבלגרד, והתנגשות מטוס הריגול מעל האי האינאן ב-2001 – מבלי להוריד את המעורבות מהפסים, בעוד הקשרים עם מוסקבה העמיקו לאמנת הידידות הסינית-רוסית ב-2001 והקמת ארגון שאנגחאי לשיתוף פעולה.
שלושת הייצוגים ומפלגת העשירים
המהלך האידיאולוגי המשמעותי ביותר של ג'יאנג הגיע ב-25 בפברואר 2000: תאוריית "שלושת הייצוגים" (Three Represents), שקבעה כי המפלגה הקומוניסטית צריכה לייצג כוחות יצרניים מתקדמים, תרבות מתקדמת, ואת האינטרסים הרחבים של העם – שפה שנוסחה במיוחד כדי להצדיק הכנסת יזמים פרטיים למפלגה שנומינלית עדיין הייתה של פועלים ואיכרים. מעוגנת בחוקות המפלגה והמדינה ב-2002, היא נלעגה על ידי מבקרים כהיגיון בריא הלבוש כתיאוריה, אך הסיכום הבוטה יותר של האנליסט וילי לאם (Willy Lam) תפס את מה שהיא עשתה בפועל: המפלגה "כבר לא הייתה מפלגת הפועלים והאיכרים... כעת מפלגת העשירים והחזקים". באותה שנה, 1999, השיק ג'יאנג קמפיין נגד התנועה הרוחנית "פאלון גונג" (Falun Gong) באמצעות "משרד 610" שהוקם זה עתה, דיכוי שסומן על ידי מעצרים שרירותיים המוניים וחינוך מחדש, שחוקרי זכויות אדם טוענים שהובילו למקרי מוות כתוצאה מהתעללות.
פרידה ארוכה
ג'יאנג פרש רשמית מתפקיד המזכיר הכללי ועזב את הוועדה המתמדת של הפוליטביורו ב-2002, אך החזיק בראשות הוועדה הצבאית המרכזית עד 2004–2005, מה שעיכב את סמכותו המלאה של חו ג'ינטאו (Hu Jintao) בשנתיים נוספות. גם לאחר מסירת כל תואר, ג'יאנג המשיך להיות "מיועץ בכל ענייני חשיבות המדינה", ובעלי ברית מ"קליקת שאנגחאי" שלו שמרו על תפקידים מרכזיים במשך שנים – מסלול כוח שני לא רשמי שההיסטוריון יאנג ג'י-שנג (Yang Jisheng) טען שעלה לג'יאנג במורשת נקייה יותר שהיה עשוי להרוויח, באומרו שייתכן שהיה נזכר לטובה יותר "אלמלא החלטתו 'להישאר מעבר לזמן המקובל'." הוא מת ב-30 בנובמבר 2022, בגיל 96, בבית החולים הואדונג בשאנגחאי, מלוקמיה וכשל רב-מערכתי, וזכה להלוויה ממלכתית לפני שריפת גופתו בבית הקברות המהפכני באבאושאן.
מדוע ג'יאנג מכונה גאון
איש לא מכנה את ג'יאנג דזה-מין גאון אינטלקטואלי; אפילו ביוגרפים אוהדים מתארים אותו כתיאטרלי ולא כעמוק – מנהיג שאהב לפרוץ בציטוטים באנגלית, לשיר בארוחות ערב ממלכתיות ולהפגין ביטחון. הכישרון האמיתי שלו, הניכר למעריצים ולמבקרים כאחד, היה טקטי: אינסטינקט לאלתור אידיאולוגי שאפשר למפלגה לניניסטית לספוג קפיטליזם מבלי להודות רשמית שהיא השתנתה. הפיכת "שלושת הייצוגים" לחוק חוקתי כדי שאנשי עסקים פרטיים יוכלו להצטרף למפלגה מבלי שאף אחד יכנה זאת נסיגה מהמרקסיזם הייתה הישג אמיתי של הנדסה פוליטית, וזה ביסס עשור של צמיחה יוצאת דופן, הצטרפות ל-WTO, ושתי מסירות טריטוריאליות בדרכי שלום.
המקרה הנגדי אינו מעודן. ג'יאנג חב את כל הקריירה שלו לטיין-אן-מן – הוא היה הפנים המקובלות שהותקנו לאחר טבח, והוא מעולם לא הפך את פסק הדין בנושא. המודרניזציה הכלכלית שלו הגיעה במחיר ישיר של ארבעים מיליון עובדי מדינה עקורים, ועמיתיו שלו, לפי הפרופסור בדימוס ג'אנג מינג (Zhang Ming), ראו בו "מחפש תשומת לב" ונוטה להופעה על פני מהות. השחיתות שלטענתו נלחם בה גרמה לגרורות תחת רשתות החסות שלו, שנחשפו מאוחר יותר כאשר בני בריתו הצבאיים נפלו לקמפיין נגד השחיתות של יורשו, והדיכוי של הפאלון גונג שהורה עליו נותר אחת מהפרות זכויות האדם החמורות ביותר בתקופתו.
מורשת
ג'יאנג עזב את סין עשירה פי עשרה בערך מכפי שמצא אותה ומוטמעת במערכת הסחר העולמית שפעם נזקק לאישור של וושינגטון כדי להצטרף אליה – אך הוא גם השאיר חוקת מפלגה שנכתבה מחדש כדי להתאים לכל מי שהחזיק בכוח, תקדים שהשפעתו המורחבת לאחר הפרישה סייעה לנרמל, ואשר יורשיו, חו ג'ינטאו ואז שי ג'ינפינג (Xi Jinping), יפרשו כל אחד בצורה שונה מאוד.