ג'ט לי: האלוף שהפסיק להילחם
בשנת 1974 חבר בן אחת עשרה בנבחרת הוושו הלאומית של סין הופיע בוושינגטון במהלך הפשרת דיפלומטיית הפינג-פונג. לאחר מכן שאל ריצ'רד ניקסון את הילד אם הוא רוצה להיות שומר הראש שלו. התשובה הפכה למפורסמת בבית: "אני לא רוצה להגן על אף אדם. כשאגדל, אני רוצה להגן על מיליארד בני ארצי הסינים!" לי ליאנז'י (Li Lianjie) המשיך לעשות כארבעים סרטים ולעמוד בראש רשימת הכוכבים העשירים ביותר בסין של פורבס. לאחר מכן, לאחר שכמעט טבע עם בתו בצונאמי באוקיינוס ההודי ב-2004, הוא התרחק מרוב זה כדי לבנות ארגון צדקה. שני חצאי החיים עונים על השאלה באותה דרך.
בייג'ינג, וכישרון שזוהה בגיל שמונה
לי ליאנז'י נולד בבייג'ינג ב-26 באפריל 1963, הצעיר מבין ארבעה ילדים, עם שורשים משפחתיים בשניאנג. אביו מת כשהיה בן שנתיים, מה שהותיר את המשפחה ענייה. בגיל שמונה, בקורס קיץ בבית הספר לספורט ופעילות גופנית בבייג'ינג, כישרונו לוושו זוהה על ידי המאמנים לי ג'ונפנג (Li Junfeng) ווו בין (Wu Bin) – וו קנה לילד התת-תזונתי אוכל נוסף כדי לחזק אותו. בנובמבר 1974 הצטרף לנבחרת הוושו של בייג'ינג.
בין 1975 ל-1979 הוא זכה באליפות הוושו הלאומית הסינית הכללית ארבע פעמים. הוא היה בן שתים עשרה בפעם הראשונה, מנצח גברים בשנות העשרים לחייהם. הרפרטואר שלו השתרע על צ'אנג-צ'ואן ופאנזי-צ'ואן והתרחב לבאגואז'אנג, טאיג'יצ'ואן, שינג-אי-צ'ואן, זוי-צ'ואן, יינג-ז'או-צ'ואן וטאנגלאנג-צ'ואן, יחד עם צורות הנשק – מטה, חרב רחבה, חרב ישרה, מטה בעל שלושה חלקים. פציעה בברך סיימה את הקריירה התחרותית שלו בגיל שמונה עשרה, והוא נשאר כעוזר מאמן.
חמש מאות מיליון כרטיסים
מקדש שאולין (1982) הפך אותו לדמות לאומית בגיל תשע עשרה. הוא הכניס 161.5 מיליון יואן סיני על כ-500 מיליון מכירות כרטיסים, שיא קופות סיני; סרט ההמשך מ-1984 ילדים משאולין מכר כמעט 490 מיליון נוספים. שם הבמה הגיע באותה שנה, שהומצא על ידי חברת פרסום פיליפינית שמצאה שקשה למכור את "לי ליאנז'י" וחשבה שהקריירה שלו דומה למטוס הממריא. זה גם התאים לאופן שבו הוא זז.
הוא ביים את עצמו בנולד להגנה (1988), ואז מצא את התפקיד שהגדיר אותו: גיבור העם וונג פיי-הונג (Wong Fei-hung) בסדרת היו היה בסין של צוי הארק (Tsui Hark) בין 1991 ל-1993. סייף II (1992), פונג סאי-יוק (1993) ואגרוף האגדה (1994) עקבו – האחרון שבהם מחזיק בציון ביקורתי מושלם ב-Rotten Tomatoes ועדיין מצוטט על ידי כוריאוגרפי קרבות כטקסט התייחסות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוליווד, והתפקידים שסירב להם
הוא עבר להוליווד כנבל בנשק קטלני 4 (1998), שנותר סרטו האמריקאי המכניס ביותר בארה"ב עם מעל 130 מיליון דולר, והוביל את רומיאו חייב למות (2000). לאחר מכן הוא דחה כמות יוצאת דופן של עבודה: תפקידו של צ'או יון-פאט (Chow Yun-fat) בנמר, דרקון, כי הבטיח לאשתו שלא יצלם במהלך הריונה; חלקים בסרטי ההמשך של מטריקס; הצרעה הירוקה.
מה שהוא כן לקח היה לעתים קרובות טוב יותר. לוק בסון (Luc Besson) הפיק את נשיקת הדרקון (2001) ודני השומר (2005), שבו גילם אדם שגדל כחיית תקיפה מול בוב הוסקינס (Bob Hoskins) ומורגן פרימן (Morgan Freeman) – הכי קרוב שהגיע לתפקיד דרמטי קונבנציונלי. גיבור (2002) של ז'אנג יימו (Zhang Yimou) הפך לסרט הסיני המכניס ביותר עד לאותה נקודה וההפצה בשפה זרה השלישית הכי מצליחה בהיסטוריה של הקופות בארה"ב. חסר פחד (2006), שבו גילם את מייסד צ'ין וו, הוא יואנז'יה (Huo Yuanjia), הוא הכריז על אפוס הוושו האחרון שלו; הוא יושב במקום השביעי באותה רשימה. הוא זכה בפרס הסרט ההונג-קונגי לשחקן הטוב ביותר עבור האדונים (2007), חלק את המסך עם ג'קי צ'אן בפעם הראשונה בממלכה האסורה (2008), הצטרף לבלתי נשכחים ב-2010, וגילם את הקיסר במולאן של דיסני ב-2020.
הגל
בחופשה במלדיביים בדצמבר 2004 הוא נקלע לצונאמי עם משפחתו וכמעט מת. "החוויה של הישרדות בתוך הכאוס וראיית ההרס שנגרם על ידי אסון טבע זה שינתה אותי לנצח," הוא אמר. מה שהכה בו היה שבעקבות האסון איש לא שאל מי מישהו לפני שעזר לו.
באפריל 2007 הוא ייסד את קרן 'One Foundation', הבנויה על נוסחה שהוא חוזר עליה כמו מנטרה: אדם אחד, דולר אחד, חודש אחד. "כל אדם שיכול תורם דולר אחד לחודש," הוא מסביר. "כולם מחוברים כעולם אחד." עד 2009 הוא חישב שרק עשירית האחוז מהסינים לוקחים חלק – בערך 1.4 מיליון תורמים בשנה. בשנת 2011 הוא הפך לארגון גיוס הכספים הפרטי הראשון בסין, ומאז עבד על סיוע באסונות, בריאות הנפש ומניעת התאבדויות, כולל לאחר רעידת האדמה בסצ'ואן ב-2008. לי היה בוטה לגבי הפער שהוא נועד למלא: "ארגונים לא ממשלתיים עממיים יכולים לעזור לממשלה בנקודות העיוורות שלה. סיוע ממשלתי הוא לא תמיד ממוקד בפרטים." בספטמבר 2010 הוא הפך לשגריר הרצון הטוב הראשון בהיסטוריה של הפדרציה הבינלאומית של אגודות הצלב האדום והסהר האדום.
מדוע ג'ט נקרא גאון
הטענה נשענת על מלאכת כפיים פיזית, ויש לומר זאת בבירור. וושו הוא משמעת ביצוע מקודדת שבה מתחרים מבצעים רצפים ארוכים ומדויקים בדיוק במהירות, הנשפטים על דיוק, גובה, איזון והבעה. זכייה בתואר הכללי הלאומי בגיל שתים עשרה, נגד מבוגרים, ואז שלוש פעמים נוספות, פירושה החזקת ספרייה עצומה של תנועה בזיכרון השריר ושחזורה ללא טעות מדידה תחת לחץ. השליטה של לי השתרעה על לפחות שמונה סגנונות מובחנים בתוספת כלי נשק מרובים – שליטה רחבה בצורה יוצאת דופן אפילו בקרב מתרגלים עילית. המיומנות השנייה שלו, הספציפית לסרטים, הייתה תרגום: הפיכת אוצר המילים הזה לקריא למצלמה, מה שדורש הבנה של עדשות וקצב עריכה כמו גם טכניקה. זו הסיבה שאגרוף האגדה עדיין נלמד ושהכוריאוגרפיה של הונג קונג של שנות ה-90 נראית כפי שהיא נראית.
הוא גם, באופן יוצא דופן, המבקר הקפדני ביותר של עצמו. "אני אף פעם לא אומר לעצמי שאני הלוחם הטוב בעולם," הוא אמר, והוסיף שכל מי שלומד אמנויות לחימה כדי להתחיל קרבות "לא יכול להיחשב כאמן לחימה אמיתי." הוא מעולם לא היה בקרב אמיתי, מאמין ש"המהות של אמנויות לחימה היא לא כוח או מהירות אלא הרמוניה פנימית," ומתלונן שתחרות מודרנית מתגמלת צורה בכבדות רבה עד שהמתחרים זזים "כמו מכונות." אדם שדוחה את הנחת היסוד של האגדה של עצמו הוא מועמד גרוע לאינפלציה.
טענת הנגד: הוא לא שחקן בעל טווח גדול. הסרט שקיבל את הביקורות הגרועות ביותר שלו, האחד, קיבל 13 אחוזים, ורבים מתפקידיו האמריקאיים היו נבלים דקים שנבנו סביב גופו ולא פניו. שום דבר בפילמוגרפיה שלו לא מציע חדשנות מושגית בקולנוע. אם יש אינטליגנציה מתכננת באמת בחייו, היא בצדקה – התרומה הקטנה והניתנת לחזרה, שתוכננה להיות חוקית, ניתנת להרחבה ולא מאיימת במדינה שבה פילנתרופיה פרטית בקושי הותרה. זו הייתה בעיה פתורה, והוא פתר אותה.
מורשת
הוא התגייר לבודהיזם טיבטי ב-1998, ויתר על אזרחות אמריקאית ב-2009 וקיבל אזרחות סינגפורית, חשף מאבק ארוך עם יתר פעילות של בלוטת התריס ב-2013, והפחית בהתמדה את עבודתו הקולנועית לטובת הקרן. טיים מנה אותו בין מאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם ב-2010; מוזיאון ההיסטוריה של אמנויות הלחימה הכניס אותו להיכל התהילה שלו ב-2023. הוא מציין שלושה מסרטיו כנושאים את המסר שלו: גיבור, שסבלה של אומה גוברת על זו של פרט; דני השומר, שאלימות לא פותרת כלום; וחסר פחד, ש"האויב הגדול ביותר של אדם הוא עצמו." עבור אדם שבילה ארבעים שנה בהעמדת פנים של לחימה, זו עמדה עקבית.