אפקטים אופטיים ניסיוניים שהושגו באמצעות chồng (סופרפוזיציה) של יריעות פרספקס הפכו לסימן ההיכר של חסוס רפאל סוטו (Jesús Rafael Soto), חלוץ שהפך ציור סטטי לחוויה קינטית. באמצעות תנועה מול יצירותיו, הצופים הפעילו תופעות רטט שערערו על מושגים מסורתיים של קומפוזיציה, שיווי משקל והטבע המוצק והקבוע של האובייקט האמנותי.
התפתחות מוקדמת בוונצואלה
סוטו, שנולד בשנת 1923 בסיודאד בוליבאר (Ciudad Bolívar), החל את עיסוקו האמנותי בציור כרזות לסרטים בגיל שש-עשרה. מאוחר יותר הוא למד בבית הספר לאמנויות פלסטיות ואמנויות שימושיות (Escuela de Artes Plásticas y Artes Aplicadas) בקראקס בין השנים 1942 ל-1947. תחת הדרכתו של המנהל אנטוניו אדמונדו מונסנטו (Antonio Edmundo Monsanto), הוא חקר את הקוביזם והושפע מבני דורו כגון קרלוס קרוז-דיאז (Carlos Cruz-Diez) ואלחנדרו אוטרו (Alejandro Otero). לאחר סיום לימודיו, הוא כיהן כמנהל בית הספר לאמנויות יפות של מרקאיבו (Escuela de Bellas Artes de Maracaibo) במשך שלוש שנים.
המעבר לאמנות קינטית
בשנת 1950, מענק ממשלתי אפשר לו לעבור לצרפת, שם השתקע באופן קבוע. חשיפה ליצירותיהם של פאול קלה (Paul Klee) ופיט מונדריאן (Piet Mondrian) הפנתה את המיקוד שלו לעבר חקירה תלת-ממדית. הוא נקשר לגלריה דניז רנה (Galerie Denise René) והשתתף בתערוכה המכוננת "התנועה" (Le Mouvement) בשנת 1955 לצד דמויות כמו מרסל דושאן (Marcel Duchamp) וויקטור וזארלי (Victor Vasarely). תערוכה זו סימנה את הופעתה של האמנות הקינטית, זרם שאותו קידם באופן משמעותי באמצעות מחקרו החזותי על גירויים המונעים על ידי הצופה.
סדרתיות וניסוי מרחבי
במהלך שנות ה-50, חקר סוטו אמנות סדרתית, תוך שימוש בחזרתיות ובמתמטיקה כדי להסיר עקבות אישיים מעבודתו. הוא עבר מעבר למישורים שטוחים עם יצירות כמו "שני ריבועים במרחב" (Dos cuadrados en el espacio) משנת 1953, שהשתמשה בריבוע כצורה ראשונית. יצירותיו המאוחרות יותר, כולל "העתקה של תמונה שקופה" (Desplazamiento de un cuadro transparente), עשו שימוש בפרספקס מונח זה על גבי זה כדי ליצור אפקטים מרחביים שהשתנו בהתאם למיקומו הפיזי של הצופה, ובכך שילבו למעשה זמן ותנועה בחוויה האמנותית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →דה-מטריאליזציה של הצורה
עד שנת 1956, מחקרו של סוטו הוביל לדה-מטריאליזציה של גופים מוצקים, תהליך שבא לידי ביטוי ביצירה "פרמוטציה" (Permutación). ביצירות עוקבות כמו "הרמוניה ניתנת לשינוי" (Armonía transformable), הוא שילב מסגרות צבע על גבי מישורים מדורגים כדי להעצים את הרטט האופטי. מכיוון שמצא את הפרספקס כמגביל, הוא המשיך לחפש שיטות חדשות להמחשת מצבי רטט אלו. מורשתו נשמרת באמצעות אוספים גלובליים, כולל אלו שבמרכז ז'ורז' פומפידו ובמוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA), וכן במוזיאון חסוס סוטו לאמנות מודרנית בעיר הולדתו.
עובדות מהירות
- לידה: 1923, סיודאד בוליבאר - פטירה: 2005, הרובע השלישי של פריז - זרם: אמנות קינטית - אזרחות: צרפת וונצואלה - עיסוקים עיקריים: צייר, פסל, מעצב תכשיטים - אתר קבורה: בית הקברות מונפרנאס
שאלות שקוראים שואלים
### איזה מושג ליבה הניע את עבודתו הקינטית של סוטו?
הוא ביקש לשלב זמן ותנועה אמיתית באמנות על ידי דרישה מהצופה לשנות את מיקומו הפיזי כדי להתבונן באפקטים של רטט אופטי.
### אילו מוסדות אמנות מרכזיים מחזיקים ביצירותיו?
עבודתו מוחזקת על ידי מוזיאון טייט, מוזיאון לודוויג, מרכז ז'ורז' פומפידו, הגלריה הלאומית לאמנות מודרנית ומוזיאון ה-MoMA.