ג'סי ג'יימס: אגדת פורע החוק האמריקאי שבנה את עצמו
בבוקר ה-3 באפריל 1882, ג'סי ג'יימס (Jesse James) הסיר את אקדחיו וטיפס על כיסא כדי לנקות אבק ממסגרת תמונה בסלון ביתו — אדם לא חמוש בביתו שלו, שנרצח עבור פרס ממשלתי על ידי חבר מכנופייתו. זה היה סוף ביתי באופן מוזר עבור אדם שקריירת הפשע שלו, שנמשכה שש-עשרה שנים, כבר הפכה, בסיועו הפעיל, לאחד הסיפורים המיתולוגיים ביותר בהיסטוריה האמריקאית.
ילדות בדרום הקונפדרציה ב"דיקסי הקטנה"
ג'סי וודסון ג'יימס נולד ב-5 בספטמבר 1847, במחוז קליי (Clay County) שבמיזורי, ליד קירני (Kearney) של ימינו, באזור המכונה "דיקסי הקטנה" בשל הזדהותו החזקה עם העבדות והקונפדרציה — כרבע מאוכלוסיית המחוז הייתה משועבדת. אביו, רוברט ס. ג'יימס, חקלאי קנבוס וכומר בפטיסטי, יצא לשדות הזהב של קליפורניה כשג'סי היה בן שלוש ומת שם בסביבות 1850. אמו, זרלדה קול ג'יימס, נישאה בשנית פעמיים, תחילה לבנג'מין סימס ולאחר מכן, ב-1855, לד"ר ראובן סמואל. ג'סי גדל לצד אחיו הבכור, פרנק, ואחותו הצעירה, סוזן, בחווה המשפחתית בת מאה האקרים, שתוארה על ידי מכרים כמקום פופולרי בקהילה ובעל אופי דתי כלפי חוץ.
דוהרים עם "ביל המדמם"
כאשר מלחמת האזרחים חילקה את מיזורי, משפחת ג'יימס צידדה בנחרצות בקונפדרציה. פרנק הצטרף לכוחות הבדלניים ב-1861 והצטרף לכנופיות הגרילה של ויליאם קוונטריל (William Quantrill); ב-1864, בגיל שש-עשרה, הצטרף אליו ג'סי תחת מפקדים שכללו את קוונטריל ואת ויליאם "ביל המדמם" אנדרסון (William "Bloody Bill" Anderson), כשהוא סובל מפציעות חזה קשות במהלך הלחימה. באותו ספטמבר, האחים לקחו חלק בטבח סנטרליה (Centralia Massacre), שבו לוחמי הגרילה של אנדרסון הרגו או פצעו כעשרים ושניים חיילי איחוד לא חמושים שהורדו מרכבת, ומאוחר יותר הרגו יותר ממאה חיילים רודפים בקרב שלאחר מכן; ג'סי טען מאוחר יותר כי הוא אחראי אישית להריגת קצין האיחוד שאותו האשים במותו של אנדרסון. ג'סי נורה שוב בעת שניסה להיכנע ב-1865, והחלים בטיפול בת דודתו הראשונה, זרלדה "זי" מימס (Zerelda "Zee" Mimms).
מגרילה לפורע חוק
תקופת השיקום במיזורי מנעה מאנשי הקונפדרציה לשעבר השתתפות פוליטית מלאה, והאחים ג'יימס, כמו וטרני גרילה עקורים רבים, עברו מלוחמה בלתי סדירה לפשע מאורגן במקום לחזור לחיים אזרחיים. השוד המתועד הראשון של ג'סי התרחש בבנק החיסכון של מחוז קליי בסביבות 1866, אך היה זה השוד של התאחדות החיסכון של מחוז דייוויס בגאלאטין, מיזורי, ב-7 בדצמבר 1869, שהפך אותו לדמות ציבורית מוכרת: הוא ירה והרג את הקופאי ג'ון שיטס, כנראה מתוך טעות בזיהוי בינו לבין קצין המיליציה האחראי למותו של אנדרסון, והפשע זכה לסיקור עיתונאי בפעם הראשונה. סביב 1869–1870 הוא חבר לקול יאנגר (Cole Younger) ולאחיו ג'ון, ג'ים ובוב, יחד עם קל מילר ואחרים, והקים את כנופיית ג'יימס-יאנגר, ששדדה בנקים, כרכרות ורכבות ברחבי רצועה של המדינה שנמשכה מאיווה ועד טקסס ומקנזס ועד וירג'יניה המערבית — כולל ירידת רכבת של קו רוק איילנד ליד אדייר, איווה, ב-21 ביולי 1873, ששללה כ-3,000 דולר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית מיתוס רובין הוד
ג'סי היה משתתף פעיל ומרצון בבניית האגדה של עצמו. הוא כתב מכתבים לעורך ה-Kansas City Times, ג'ון ניומן אדוארדס, שפרסם אותם והציג את ג'יימס בציבור כסמל בסגנון רובין הוד להתנגדות הקונפדרציה נגד סמכות השיקום — תדמית שהמיקוד הסלקטיבי יותר של הכנופיה מאוחר יותר בכספות חברות שילוח על פני שוד נוסעים עזר לחזק. היסטוריונים מציינים כי אין כל עדות ממשית לכך שהכנופיה חילקה אי פעם כסף גנוב מחוץ לחבריה; דמותו של רובין הוד הייתה, במידה רבה, הבניה תקשורתית שג'סי עצמו עזר להזמין.
נורת'פילד והדעיכה הארוכה
ב-24 באפריל 1874, לאחר חיזור של תשע שנים, נישא ג'סי לזי מימס, בת דודתו והאחות מתקופת המלחמה; נולדו להם שני ילדים ששרדו את הינקות, ג'סי אדוארד ג'יימס, שהפך לימים לעורך דין בקנזס סיטי, ומרי סוזן ג'יימס, יחד עם בנים תאומים שמתו בינקותם. הונה של הכנופיה התמוטט ב-7 בספטמבר 1876, כאשר ניסיון שוד של הבנק הלאומי הראשון בנורת'פילד, מינסוטה, הפך לקרב יריות לאחר שהקופאי ג'וזף לי הייווד סירב לפתוח את הכספת; אנשי העיירה הרגו או פצעו כמה מחברי הכנופיה, האחים יאנגר נלכדו ונכלאו, ורק פרנק וג'סי נמלטו בחיים ולחופשי. האחים חיו תחת שמות בדויים — תומאס הווארד ו-ב.ג'. וודסון — בנאשוויל במשך מספר שנים, כאשר ג'סי מארגן ללא הרף מקרי שוד חדשים, כולל פשיטות על חנויות ורכבות, עד סוף שנות ה-70 של המאה ה-19 עם רשימת שותפים מחודשת ופחות נאמנה.
בגידה בסנט ג'וזף
עד 1881 חזרו שני האחים למיזורי, וג'סי, שהיה זהיר יותר ויותר מהמגויסים החדשים סביבו, השתקע עם משפחתו בסנט ג'וזף. אחד מאותם מגויסים, רוברט פורד, ניהל משא ומתן חשאי עם מושל מיזורי תומאס ט. קריטנדן על פרס וחנינה בתמורה להסגרתו של ג'סי. ב-3 באפריל 1882, כאשר ג'סי לא חמוש ועומד על כיסא כדי ליישר תמונה, ירה בו פורד בעורפו. פורד ואחיו הואשמו, הודו באשמה, נידונו לתלייה וזכו לחנינה מהמושל באותו היום — רצף אירועים שפורש באופן נרחב בזמנו, ומאז, כעדות לכך שהרצח תוכנן מלכתחילה. פורד עצמו נורה למוות בבר בקולורדו על ידי אדוארד או'קלי עשור לאחר מכן, ב-1892.
מדוע ג'סי מכונה גאון
אף היסטוריון רציני לא מכנה את ג'סי ג'יימס גאון אינטלקטואלי או יצירתי, והערכה כנה של כישרונו מצביעה על משהו צר יותר: הוא היה "ממיתולוג" עצמי יעיל באופן יוצא דופן, אדם שהבין, עשורים לפני שיחסי הציבור המודרניים היו למקצוע, שנרטיב עיתונאי אוהד יכול להפוך שוד מזוין לגבורה עממית. מכתביו לעורך עיתון ידידותי והמעבר המחושב של כנופייתו לשוד מוסדות במקום יחידים משקפים אינסטינקט אמיתי לניהול תדמית, וכישרון זה, יותר מכל מבריקות טקטית כשודד, הוא שהפך לוחם גרילה של הקונפדרציה לאגדה אמריקאית מתמשכת. זו אינה מקוריות אינטלקטואלית; זה קרוב יותר לעורמה ותעוזה טבעית, שפותחו תחת אלימות המלחמה ויושמו לאחר מכן על פשע ופרסום במידה שווה בערך. הטיעון הנגדי הכנה הוא חמור: ג'יימס הרג אנשים לא חמושים, במלחמה ולאחריה, והיסטוריונים מתארים אותו יותר ויותר לא כגיבור עממי אלא כמי שהערכה עדכנית מכנה "פורע חוק וטרוריסט מודע לעצמו" שניצל את המתיחויות הפוליטיות של מיזורי לאחר המלחמה כדי לבנות את המיתוס שלו. כל פיקחות שהחזיקה את הקריירה שלו בת שש-עשרה השנים, אינה מסתכמת בגאונות במובן משמעותי כלשהו — היא מסתכמת באדם אלים שהיה טוב מאוד בלהשיג עיתון שיספר את סיפורו בדרכו שלו.
מורשת
שרידיו של ג'יימס הוצאו מהקבר ב-1995 לבדיקת DNA מיטוכונדריאלי, אשר אישרה את האותנטיות שלהם וחתמה מאה של שמועות כי הוא הצליח איכשהו להימלט מרציחתו. מסע הפשע בן שש-עשרה השנים שלו ערער את יציבותם של חלקים ממיזורי במידה מספקת כדי להרתיע מתיישבים והשקעות עסקיות באזור במהלך חייו, אך המיתוס שנבנה סביבו — רובין הוד של מדינות הגבול, נוקם תבוסת הקונפדרציה — התגלה כעמיד הרבה יותר מהעובדות, והוליד דורות של שירים, ספרים וסרטים שעדיין מעצבים את האופן שבו האמריקאים מדמיינים את המערב הפרוע של פורעי החוק.