ז'אן-קלוד קילי: שלוש מדליות זהב וקריירה שנייה
ב-17 בפברואר 1968 נערך סלאלום הגברים האולימפי בשאמוז (Chamrousse) בערפל סמיך עד כדי כך שהגולשים לא יכלו לראות את השערים בבירור. הם ביקשו דחייה. הפקידים סירבו. מה שקרה לאחר מכן — ריצה שנעצרה, איש מסתורי בשחור, פסילה והצבעת חבר מושבעים של שלושה מול אחד שהוכרעה על ידי שני צרפתים ושוויצרי — העניק לצרפתי על שלג צרפתי את מדליית הזהב השלישית בסוויפ (ניצחון גורף) של התחרויות האלפיניות. ז'אן-קלוד קילי (Jean-Claude Killy) בילה את חמישים ומשהו השנים מאז היותו גם הגולש האלפיני השלם ביותר בתקופתו וגם האיש עם המדליה השנויה ביותר במחלוקת בה.
הילד שעזב את בית הספר בגיל חמש עשרה
הוא נולד ב-30 באוגוסט 1943 בסן-קלו (Saint-Cloud), מחוץ לפריז, תחת הכיבוש הגרמני. בשנת 1945 עברה המשפחה לוואל-דיזר (Val-d'Isère), שם פתח אביו רובר — טייס ספיטפייר לשעבר בחיל האוויר הצרפתי החופשי — חנות סקי ומאוחר יותר ניהל מלון בסבואה. בשנת 1950, כשז'אן-קלוד היה בן שבע, עזבה אמו מדלן; רובר גידל את שלושת הילדים לבדו. קילי נשלח לפנימייה בשאמברי (Chambéry), שנא כל שעה שם, ועזב בגיל חמש עשרה כדי לעסוק בסקי.
אלג'יריה וגוף שבור
תחילת הקריירה הייתה קטלוג של הפרעות. הוא ניצח במרוץ הבינלאומי הראשון שלו, סלאלום ענק בוואל-דיזר בדצמבר 1961, מעמדת הזינוק ה-39 — תוצאה שהייתה אמורה להכריז עליו. ב-1962 הוא שבר את רגלו בניסיון להעפיל לדאונהיל בקורטינה ד'אמפצו (Cortina d'Ampezzo) וצפה באליפות העולם כשהוא נעזר בקביים. באותה שנה, בעת שירות צבאי חובה בצבא הצרפתי באלג'יריה, הוא חלה בדיזנטריה אמבית ובדלקת כבד, מה שגרם להישנות המחלות והותיר אותו מתחרה באולימפיאדת 1964 ללא כל יכולת לנצח דבר.
הגולש הטוב ביותר שחי
ההתאוששות, כשהגיעה, הייתה מוחלטת. באליפות העולם ב-1966 בפורטיו (Portillo), צ'ילה, הוא ניצח בדאונהיל הבינלאומי הראשון שלו וזכה בזהב בתחרות המשולבת. לאחר מכן הגיעה שנת 1967 וחניכת גביע העולם, שבו ניצח — האדם הראשון אי פעם שעשה זאת — עם שתים-עשרה ניצחונות מתוך שבעה-עשר מרוצים, תארי עונה בכל שלושת המקצועות האלפיניים, כל חמשת הדאונהילים וארבעה מתוך חמשת הסלאלומים הענקיים.
זהו הנתון שאמור להגדיר אותו, וזה הנתון שנשכח לרוב לטובת המדליות. סקי אלפיני מתפצל למקצועות שמתגמלים סגולות הפוכות: הדאונהיל דורש עצבים ומחויבות אווירודינמית במהירות; הסלאלום דורש קצב ושליטה בקצוות במהירות נמוכה דרך שערים צפופים. גולשים מתמחים כי השניים כמעט אינם תואמים. קילי ניצח בשניהם באותה עונה.
גרנובל, פברואר 1968
באולימפיאדת החורף בגרנובל הוא לקח את הדאונהיל, את הסלאלום הענק ואת הסלאלום, והוסיף את התואר העולמי המשולב של ה-FIS. הוא ניצח את בן קבוצתו גי פריאט (Guy Périllat) בדאונהיל בהפרש קטן מספיק כדי שמדידת הזמן החשמלית החדשה של אומגה תעבוד קשה; כוח פלג הגוף העליון של קילי אפשר לו להכות במוט הזינוק כשהוא כבר נע קדימה, מה שהעניק לו יתרון שזינוק איטי יותר היה עולה בו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הערפל בשאמוז
הסלאלום הוא החלק שלא יירגע. נראה היה שקארל שראנץ (Karl Schranz) מאוסטריה ניצח את קילי — אך בריצתו הראשונה הוא עצר בשער ה-21, בטענה שאדם בשחור צעד על המסלול לפניו. הפקידים העניקו לו זינוק מחדש. הוא גלש אותו בצורה מושלמת ושיפר את זמנו של קילי.
ואז הוא נפסל: בריצה המקורית, לפני ההפרעה, הוא כנראה פספס את השער ה-19. שראנץ טען שהפולש הסיח את דעתו והוביל אותו לטעות. אוסטריה טענה ששוטר צרפתי התערב בכוונה. צרפת השיבה ששראנץ המציא את האיש בשחור כדי לחפות על שער שפספס. חבר השופטים לערעורים פסק לטובת קילי בשלושה קולות מול אחד, והשלושה היו שני צרפתים ושוויצרי. הזמן המשולב המנצח של קילי היה 1:39.73.
הוא הגן על תואר גביע העולם שלו באותה עונה ופרש בגיל עשרים וארבע.
העסקים של להיות קילי
גרנובל הייתה משחקי החורף הראשונים עם סיקור טלוויזיוני נרחב בצבע, וקילי יצא מתוכם לקריירה מסחרית שלא היה לה תקדים אמיתי עבור גולש סקי. הוא חתם עם ה-IMG של מארק מקורמק (Mark McCormack) במאי 1968 ובסתיו של אותה שנה כבר נשא שמו על מגלשי ה-Killy 800 של Head. הוא עשה פרסומות לאמריקן אקספרס, שווין (Schwinn), יונייטד איירליינס ושברולט. האנטר ס. תומפסון (Hunter S. Thompson) כתב עליו ב-1970 תחת הכותרת "הפיתויים של ז'אן-קלוד קילי".
היו סרטים — Snow Job ב-1972, סרט של קלאב מד מ-1983 לצד ג'ים קארי הצעיר — ושתי סדרות טלוויזיה. עיסוק צדדי במרוצי מכוניות בין 1967 ל-1970 כלל את מרוץ 24 השעות של לה מאן ב-1969 ומקום שביעי בדירוג הכללי בטרגה פלוריו (Targa Florio) ב-1967. ב-1974, בחסות מואט אנד שנדו (Moët & Chandon), הוא גלש במדרון המזרחי של הר נגאורוהו (Mount Ngauruhoe) בניו זילנד, מסלול שלא נגלוש בו בעבר, בשיפוע ממוצע של שלושים וחמש מעלות, במהירות שנדגמה ברדאר של מעל 100 מייל לשעה, ונאלץ לעשות זאת פעמיים כי עננים הרסו את הניסיון הראשון. הוא חזר לסבב המקצועני בנובמבר 1972, זכה בתואר ב-1973 עם 28,625 דולר בזכיות ובונוס של 40,000 דולר, ואז הפסיד ב-1974 בגלל מחלה וב-1975 בגלל פציעות.
מדוע ז'אן-קלוד מכונה גאון
המילה אינה מופיעה במקורות, ויהיה עצלני לייבא אותה. מה שניתן להגנה הוא טענה לגבי טווח ולגבי סוג מסוים של אינטליגנציה פיזית — הקריאה המתמדת של פני השטח במהירות.
עונת גביע העולם של 1967 היא העדות לכך. ניצחון בשנים-עשר מתוך שבעה-עשר מרוצים, ולקיחת כל שלושת תארי המקצועות בספורט שהמקצועות שלו מושכים לכיוונים מנוגדים, דורש יכולת משובחת בצורה יוצאת דופן לכייל מחדש את הטכניקה מריצה לריצה: אותו גוף שמייצר קו מקופל ומחויב במהירות של 80 מייל לשעה ביום שבת וקצב קצר ובתדר גבוה דרך חמישים ומשהו שערים ביום ראשון. רוב הגולשים הגדולים יכולים לעשות אחד. הכישרון השני, הפחות מובן מאליו של קילי, היה לרווחים שוליים — הטריק של מוט הזינוק בדאונהיל בגרנובל הוא חתיכת חשיבה קרה וקטנה שרוב הגולשים מעולם לא טרחו עליה, והיא הייתה מכרעת.
טענת הנגד חזקה באמת. השליטה המוחלטת שלו נמשכה שתי עונות; הוא פרש בגיל עשרים וארבע, כך שהיא מעולם לא נבחנה לאורך זמן, וכשחזר באופן מקצועי בשנות ה-70 הוא זכה בתואר אחד ואז הובס על ידי מחלות ופציעות. הכתר המשולש שעשה אותו מפורסם מוצל לצמיתות על ידי הפסילה של שראנץ, שנפסקה על אדמת צרפת על ידי פאנל של שני צרפתים ושוויצרי — עובדה שאף מעריץ לא צריך להחליק על פניה. והשינוי הגדול שאחרי גרנובל היה מסחרי לא פחות מאתלטי: מאמרו של תומפסון "הפיתויים" ופרסומות שברולט מתארים מוצר שמנוהל בדיוק כמו ספורטאי שחוגגים את הצלחתו. עיתונאי סקי שצפה בו גולש במורדות בשאוני מאונטיין (Shawnee Mountain) בפנסילבניה באמצע שנות ה-70 תפס משהו מהרישום הכפול: הוא היה מהיר וחלק, והמשיך לעצור כדי לבדוק את השעה ברולקס שלו.
מורשת
הדבר הלא רגיל בקילי הוא שהקריירה השנייה עלתה על הראשונה במונחים מוסדיים, דבר שהוא נדיר מספיק כדי להוות טיעון בזכות עצמו לאינטליגנציה שלו. הוא ישב בוועד המנהל של ועדת הסקי האלפיני של ה-FIS מ-1977 עד 1994, היה יו"ר משותף של אולימפיאדת החורף אלברוויל 1992, ניהל את Société du Tour de France מ-1992 עד 2001, היה חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) מ-1995 עד 2014, ועמד בראש ועדות התיאום עבור טורינו 2006 וסוצ'י 2014 לפני שהפך לחבר כבוד. הוא קיבל את עיטור הקצין הגדול של לגיון הכבוד (Légion d'honneur) בשנת 2000. ואל-דיזר וטין (Tignes) איחדו את אזורי הסקי שלהן תחת השם l'Espace Killy. אלביס פרסלי, שנשאל ב-1972 לנקוב בשם הגולש האהוב עליו, נקב בשמו — מה שמהווה עבור ילד שעזב את בית הספר בגיל חמש עשרה בכפר הררי צרפתי, אינדקס הוגן לכמה רחוק לקחה אותו עונת 1968.