ג'יי די ואנס: ממתנגד לטראמפ לסגנות הנשיאות
בשנת 2016, האיש שעתיד היה להפוך לסגנו של דונלד טראמפ (Donald Trump) כינה אותו "ראוי לגינוי" ותיאר את עצמו כמי ש"לעולם לא יתמוך בטראמפ". שמונה שנים לאחר מכן, טראמפ בחר בו כשותפו למרוץ, וג'יי די ואנס הושבע כסגן הנשיא החמישים של ארצות הברית – היפוך כה מוחלט עד שהפך לעובדה המכוננת בביוגרפיה הפוליטית שלו, אשר זוכה לדיון רב יותר מכל הצעת חוק שיזם בסנאט.
ממידלטאון לחיל הנחתים
ג'יימס דייוויד ואנס (James David Vance) נולד בשם ג'יימס דונלד באומן במידלטאון, אוהיו, בשנת 1984, עיירת תעשייה דועכת שגורלה מעצב הן את ספר זיכרונותיו והן את זהותו הפוליטית. הוריו התגרשו כשהיה בן שש, והתמכרותה של אימו למשככי כאבים הותירה אותו ואת אחותו לגדול בעיקר בטיפול סביהם מצד האם – "פאפאו" ו"מאמאו" – שאת שם משפחתם אימץ בסופו של דבר לאחר ששמו שונה פעמיים בילדותו בעקבות נישואיה מחדש של אימו. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון מידלטאון ב-2003, ואנס התגייס לחיל הנחתים (Marine Corps) במקום ללכת ישירות לקולג', ושירת ארבע שנים כעיתונאי צבאי והוצב בעיראק בתפקיד עורפי, כשהוא מגיע לדרגת רב-טוראי.
השכלה משפטית עילית, במימון חוק החיילים המשוחררים
ואנס השתמש בחוק החיילים המשוחררים (G.I. Bill) כדי ללמוד באוניברסיטת המדינה של אוהיו, שם סיים בהצטיינות יתרה במדע המדינה ובפילוסופיה ב-2009, ולאחר מכן המשיך לבית הספר למשפטים של ייל (Yale Law School), שם עבד בצוות של כתב העת המשפטי של ייל והכיר את אשתו לעתיד, אושה צ'ילוקורי (Usha Chilukuri), שגם היא הייתה סטודנטית למשפטים. הוא עבד זמן קצר כעורך דין בתאגיד וכמתמחה לפני שעבר לתחום ההון סיכון, ובסופו של דבר הפך למנהל בקרן מיתריל קפיטל (Mithril Capital) של פיטר תיל (Peter Thiel) ומאוחר יותר הקים קרן משלו בשם נאריה קפיטל (Narya Capital) – קשרים שמיקמו אותו בתוך אותה רשת תורמים מעמק הסיליקון שתסייע מאוחר יותר לממן את ריצתו לסנאט.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →יומני האפלצ'ים
ספר הזיכרונות של ואנס משנת 2016, יומני האפלצ'ים (Hillbilly Elegy), גולל את ילדותו באוהיו המושפעת מהאפלצ'ים והפך לרב-מכר בלתי צפוי באותה שנה שבה נבחר טראמפ, כאשר הניו יורק טיימס ציטט אותו כאחד מכמה ספרים שנועדו לעזור לאנשים מבחוץ להבין את המרד הפופוליסטי במערב התיכון התעשייתי. הספר עובד לסרט בשנת 2020 בבימויו של רון הווארד. הספר הפך את ואנס לפרשן סלבריטי זוטר באמריקה הלבנה ממעמד הפועלים, גם כאשר המבקרים יצאו נגדו בחריפות: הכותבת שרה ג'ונס, ב-ניו ריפבליק, פסלה אותו כ"לא יותר מרשימת מיתוסים" על עוני ואחריות אישית. ההצלחה המסחרית של הספר, יותר מכל תפקיד שמילא, היא שנתנה לו במה ציבורית עוד לפני שהתמודד על משרה כלשהי.
המפנה
הבמה הזו הגיעה לצד פרידה פומבית מטראמפ, שאותו ביקר ואנס בחריפות במהלך קמפיין 2016. עד שהגיע למרוץ לסנאט מטעם אוהיו ב-2022, הוא שינה את דרכו לחלוטין, התנצל על הביקורת המוקדמת שלו ורץ כבן ברית מובהק של טראמפ. הוא זכה לבסוף בתמיכתו של טראמפ, ניצח בפריימריז רפובליקני מפולג עם כ-32 אחוזים מהקולות, ולאחר מכן ניצח בבחירות הכלליות את הדמוקרט טים ראיין (Tim Ryan) עם 53 אחוזים. כהונתו היחידה בסנאט, מינואר 2023 עד ינואר 2025, הייתה דלה בחקיקה – הוא יזם 57 הצעות חוק, שאף אחת מהן לא עברה, ואישר הצעות אחרות שעברו בקונגרס רק כדי להיות מוטלות בווטו על ידי הנשיא ביידן. מה שהכהונה עשתה היה למקם אותו כקול מוביל באגף הפופוליסטי והספקני כלפי אוקראינה במפלגה, עוד לפני שטראמפ הכריז עליו כשותפו למרוץ ב-15 ביולי 2024.
סגן הנשיא
ואנס התפטר ממושבו בסנאט בינואר 2025 כדי להיות מושבע כסגן נשיא, והפך ליוצא חיל הנחתים הראשון שמחזיק בתפקיד. עמדותיו המדיניות מציבות אותו בבירור בזרם הלאומני-פופוליסטי של המפלגה: התנגדות לזכויות הפלות ולנישואים חד-מיניים, ספקנות לגבי פיקוח על נשק, התנגדות להמשך סיוע צבאי אמריקאי בלתי מוגבל לאוקראינה לטובת הסדר מוסכם, ותמיכה בהגבלת טיפולים להתאמה מגדרית לקטינים. הוא התגייר לנצרות הקתולית ב-2019, ותיאר את התאולוגיה החברתית הקתולית כמרכזית להשקפת עולמו הפוליטית, גם כאשר עמדותיו בנושא הגירה עוררו ביקורת ציבורית מצד האפיפיור פרנציסקוס.
מדוע ג'יי די מכונה גאון
כל משקל אינטלקטואלי שניתן לייחס לוואנס נשען כמעט כולו על הישג אחד ספציפי: הפיכת השכלה שקיבל במימון חוק החיילים המשוחררים באוניברסיטת מדינה לתואר משפטים מ-ייל, והפיכת ספר זיכרונות אישי על ילדות קשה באוהיו לתופעה ספרותית שעיצבה מחדש את האופן שבו התקשורת הלאומית דנה בפוליטיקה של מעמד הפועלים הלבן ב-2016. זה אמיתי – אינסטינקט חד לסיפור סחיר ותזמון ללא דופי, הוצאת ספר על טלטלה כלכלית ותרבותית בדיוק בשנה שבה המדינה הייתה שקועה בסיפור הזה בדיוק. עם זאת, אין זו עדות למקוריות מחקרית או מדיניות: יומני האפלצ'ים ספג ביקורת מצד חוקרים ועיתונאים כאחד כספר דל מבחינה סוציולוגית, יותר סיפור אישי הלבוש כאבחנה חברתית מאשר ניתוח קפדני, וכהונתו היחידה בסנאט לא הניבה חקיקה שעברה. הכישרון המשמעותי ביותר שלו התגלה כפוליטי ולא אינטלקטואלי – קריאה, במהירות ובשלמות יוצאות דופן, לאן נע מרכז הכובד של מפלגתו ומיקום מחדש כדי להתאים אליו, ממבקר טראמפ לשותפו של טראמפ למרוץ בתוך מחזור נשיאותי אחד. זהו כישרון להסתגלות ולהמצאה מחדש, לא למחשבה מקורית, וקריאה כנה של הקריירה שלו מתייחסת אליה ככזו.
מורשת
המורשת של ואנס עדיין נכתבת מלשכת סגן הנשיא, אך דמותה עד כה מוגדרת על ידי טרנספורמציה ולא על ידי הישג בודד: כותב זיכרונות שהפך לסנאטור שהפך לדמות פוליטית לאומית על ידי זניחה, כמעט לחלוטין, של העמדות שהפכו אותו למפורסם מלכתחילה. הוא נישא לאושה צ'ילוקורי ב-2014 בטקס בין-דתי, ולזוג שלושה ילדים, כשילד רביעי צפוי ב-2026; המשפחה מחלקת את זמנה בין בית בסינסינטי לבין אדמה בקנטקי, חיים פרטיים שאותם שילב בתוך אותו נרטיב של מעמד הפועלים שהבנה את זהותו הציבורית מלכתחילה. האם ההמצאה הפוליטית מחדש תתברר כעמידה, או שמא היא תיקרא כאופורטוניזם ולא כאבולוציה, תלוי בנשיאות שעדיין בעיצומה.