ג'וואהרלל נהרו: האדריכל של הודו המודרנית
בחצות הלילה של 31 בדצמבר 1929, על גדות נהר הראווי בלאהור, עורך דין בן ארבעים שקיבל את השכלתו בהארו ובקיימברידג' הניף את דגל הטריקולור ההודי והקריא התחייבות לנתק את הקשר עם בריטניה. הוא ניסח את ההצהרה בעצמו. שמונה-עשרה שנים מאוחר יותר הוא עמד באולם בדלהי והכריז בפני אומה שעם הגיע רגע חצות היא תתעורר לחיים ולחירות. בין שתי חצות אלו בילה ג'וואהרלל נהרו (Jawaharlal Nehru) יותר מתשע שנים בבתי כלא בריטיים — ולאחר השנייה בילה שש-עשרה שנים בניסיון לבנות את המדינה שבילה את חייו בדמיונה.
יצירתו של עורך דין בעל כורחו
הוא נולד ב-14 בנובמבר 1889 באללהאבאד, בן יחיד למוטילאל נהרו, עורך דין עשיר שכיהן פעמיים כנשיא הקונגרס. המשפחה הייתה ממשפחת קשמירי פאנדיט, ובית המשפחה — אחוזת אנאנד בהאוון (Anand Bhavan) העצומה — היה מעין נסיכות קטנה של מורים פרטיים ורעיונות מיובאים. אחותו ויג'איה לאקשמי פנדיט (Vijaya Lakshmi Pandit) הפכה לאישה הראשונה שעמדה בראש העצרת הכללית של האו"ם.
בשנת 1905 נשלח להארו, שם קראו לו הנערים ג'ו. מ-1907 עד 1910 למד מדעי הטבע בטריניטי קולג', קיימברידג', ולאחר מכן בילה שנתיים ב-Inner Temple לפני שהוסמך כעורך דין בשנת 1912. הוא חזר להודו באוגוסט אותה שנה ונרשם לבית המשפט הגבוה באללהאבאד, שם הציג חוסר עניין בולט במשפטים. מה שעניין אותו היה הסוציאליזם הפביאני של ביאטריס ווב והטיעונים של שו, וולס, קיינס וברטרנד ראסל — רשימת קריאה שתהדהד במדיניות הכלכלית ההודית במשך ארבעה עשורים.
יורשו של גנדי
הוא פגש את גנדי (Mahatma Gandhi) בשנת 1916 במושב הקונגרס בלאקנאו, באותה שנה שבה נישא לקמאלה קאול; בתם אינדירה נולדה בשנת 1917. זו הייתה הברית המגדירה של חייו הפוליטיים, וברית מוזרה: הסגפן שחשד במכונות והרציונליסט מקיימברידג' שהאמין שמפעלי פלדה הם סוג של שחרור.
נהרו עלה במהירות. עד 1923 הוא היה מזכיר כללי של הקונגרס, נשיא הקונגרס של המחוזות המאוחדים וראש עיריית אללהאבאד. סיור אירופי בשנים 1926–1927 הוביל אותו לקונגרס הלאומים המדוכאים בבריסל ולברית המועצות, מה שקיבע את המרקסיזם במחשבתו — אם כי הוא מעולם לא קיבל את מרקס במלואו, והעדיף להתאים את המדדים המרקסיסטיים לתנאים ההודיים. ב-29 בדצמבר 1929 הוא קיבל על עצמו את נשיאות הקונגרס בלאהור והעביר את ההחלטה הדורשת פורנה סוואראג' (עצמאות מלאה).
הבריטים כלאו אותו שמונה פעמים בין 1921 ל-1945, במשך יותר מתשע שנים בסך הכל — תחילה בדצמבר 1921, אחר כך במהלך הסאטיאגרהא של המלח ב-1930, ולאחר מכן במשך ארבע שנים החל מאוקטובר 1940. הוא שוחרר מוקדם בשנת 1935 מכיוון שקמאלה גססה משחפת; היא מתה בלוזאן בפברואר 1936. הכלא העניק לו שולחן כתיבה. הספרים מכתבים מאב לבתו (1929), אוטוביוגרפיה (1936) וגילויה של הודו (1946) מצאו קוראים ברחבי העולם. בינואר 1941 גנדי יישב את שאלת הירושה במשפט: לא רג'אג'י אלא ג'וואהרלל יהיה יורשו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שש-עשרה שנים בתפקיד
הוא הפך לראש ממשלת מעבר בספטמבר 1946 ונכנס לתפקידו כראש הממשלה הראשון של הודו ב-15 באוגוסט 1947 — כהונה של שש-עשרה שנים ו-286 ימים, עדיין הארוכה ביותר בהיסטוריה ההודית. היא החלה בדם: האלימות העדתית של החלוקה, ולאחר מכן רצח גנדי בידי נאתורם גודסה ב-30 בינואר 1948. שידורו של נהרו באותו לילה — האור כבה מחיינו — הפך לזיכרון של המדינה מאותו רגע. בעקבות זאת עצרה ממשלתו כ-200,000 חברים בארגונים פארא-צבאיים דתיים, פעולה שההיסטוריונית יסמין חאן מפרשת כביסוס סמכותה של המדינה החדשה. הוא המשיך לנצח בשלוש מערכות בחירות כלליות רצופות — 1951–1952, 1957 ו-1962 — כל אחת עם כ-45 אחוזים מהקולות.
בניית המנגנון
הודו של נהרו הייתה אמורה להיבנות, במכוון, מפלדה וסילבוסים. תוכניות חומש שעוצבו על פי המודל הסובייטי הניעו תיעוש של תחליפי יבוא בתוך כלכלה מעורבת; מתחמי פלדה הוקמו בבוקארו וברורקלה בעזרת ברית המועצות ומערב גרמניה. התפוקה התעשייתית כמעט שולשה בין 1950 ל-1965, עם צמיחה של 7 אחוזים בשנה, מה שהפך את הודו לאומה התעשייתית השביעית בגודלה בעולם. הוא ייסד את המכונים ההודיים לטכנולוגיה, המכונים ההודיים לניהול והמכון ההודי למדעי הרפואה, ובנה אלפי בתי ספר כפריים.
האדריכלות המשפטית הייתה מכוונת באותה מידה. הוא העביר את החלטת היעדים של דצמבר 1946 שהפכה להקדמה של החוקה. חוקי הקוד ההינדי של 1955–1956 — ארבעה חוקים המכסים נישואין, ירושה, אפוטרופסות ואימוץ — הפלילו אפליה על רקע מעמדי והעניקו לנשים הינדיות זכויות ירושה שוות לאלו של גברים. הוועדה לארגון מחדש של המדינות משנת 1953 שרטטה מחדש את המפה על בסיס לשוני; חוק השפות הרשמיות משנת 1963 פתר את משבר הינדי-אנגלית על ידי שמירה על השימוש באנגלית רשמית.
דרך שלישית במלחמה הקרה
בסירובו להצטרף לשני הגושים, נהרו היה ממקימי התנועה הבלתי-מזדהות — מונח שטבע סגנו וי. ק. קרישנה מנון (V. K. Krishna Menon) — והיה מארגן מרכזי של ועידת באנדונג ב-1955, שכינסה עשרים ותשע מדינות אסייתיות ואפריקאיות עצמאיות חדשות. הוא חתם על עקרונות הפאנצ'שילה (Panchsheel) עם סין ב-1954, תוך הכרה בריבונות הסינית על טיבט, וניהל קמפיין בלתי פוסק נגד נשק גרעיני, שאותו כינה מנועי הרס נוראים. אייזנהאואר כינה אותו בשנת 1958 כאחד המשפיעים החזקים ביותר על השלום בעולם.
זה נגמר רע. החל מ-1959 המדיניות הקדמית שלו הקימה ארבעים ושלושה מוצבים צבאיים בשטח ההימלאיה השנוי במחלוקת. ב-1962 סין תקתה, והודו, שהייתה מסוגלת לגייס רק כ-14,000 חיילים, הפסידה. נהרו הצהיר שההודים והסינים הם אחים; כאשר כוחות סיניים איימו על עמק הברהמפוטרה הוא פנה לוושינגטון בבקשת נשק. מנון התפטר; נהרו מעולם לא התאושש.
מדוע נהרו נחשב לגאון
המילה, במקרה של נהרו, מתארת אינטליגנציה סינתטית ולא המצאתית. הוא לא יצר תיאוריה פוליטית ולא רעיון מדעי. מה שהיה לו היה יכולת יוצאת דופן להחזיק במחשבה מערכות לא תואמות בו-זמנית ולמזג אותן למשהו ישים: סוציאליזם פביאני וליברליזם פרלמנטרי, תכנון סובייטי ועיתונות חופשית, פוליטיקה המונית גנדית ואמונה של מהנדס בתעשייה כבדה. התיאורטיקן הפוליטי בהיקו פארק רואה בו את מייסד המדינה ההודית המודרנית, ומזהה פילוסופיה לאומית קוהרנטית סביב שבעה יעדים — אחדות, דמוקרטיה פרלמנטרית, תיעוש, סוציאליזם, טמפרמנט מדעי, מודרניזציה ואי-הזדהות. העובדה שמדינה בסדר גודל ובעוני כאלה יצאה מהחלוקה כדמוקרטיה חילונית מתפקדת ולא כמדינה צבאית היא הראיה החזקה ביותר לטענה.
בני דורו השתמשו בשפה חריפה יותר: צ'רצ'יל, שלא היה מעריץ אוטומטי של לאומנים הודים, כינה אותו האור של אסיה והחשיב אותו גדול מהבודהה. ספריו נמכרו ברחבי העולם בזכות הפרוזה, לא בזכות המשרד.
טיעון הנגד הוא משמעותי ואנשים ישרים מעלים אותו. תחליפי יבוא הפכו את הייצור ההודי ללא תחרותי; חלקה של המדינה בסחר העולמי ירד מ-1.4 אחוזים בשנות ה-50 ל-0.5 אחוזים עד שנות ה-80, וצמיחה שנראתה מכובדת לצד בריטניה נראתה אנמית לצד יפן או מערב גרמניה. חלוקה מחדש של קרקעות נכשלה מול האליטות הכפריות. החילוניות שלו יושמה בצורה לא שוויונית: החוק האישי ההינדי עבר רפורמה בעוד שהחוק האישי המוסלמי לא. ושנת 1962 הייתה קטסטרופה של ניתוח שלו עצמו. גאונות כחזון, אם כן, עם רקורד לא אחיד בביצוע.
מורשת
הוא מת בעת כהונתו מהתקף לב ב-27 במאי 1964, לאחר שקיבל את עיטור הבהאראט רטנה (Bharat Ratna) בשנת 1955. יום הולדתו נחגג בהודו כיום הילד, מה שמתאים לאדם שהספר המצוטט ביותר שלו החל כמכתבים לבת שבעצמה תהפוך לראש ממשלה. המוסדות שהקים עדיין מכשירים את המהנדסים והרופאים של הודו; ההסדר החוקתי שעיצב עדיין קיים; והוויכוח בשאלה האם בחר בדרך הכלכלית הנכונה נותר, שישה עשורים לאחר מכן, ריב מרכזי בחיים הציבוריים ההודיים. מעט פוליטיקאים הם נושא לוויכוח כה ממושך.