ג'נט אוונס: טחנת הרוח שהביסה את המכונות
בגובה 1.63 מטר ובמשקל של בקושי 45 קילוגרם, עם סגנון שחייה כל כך לא שגרתי שמאמנים כינו אותו "טחנת רוח בהוריקן", ג'נט אוונס בילתה את שנות נעוריה בהריסת שיאי עולם בשחייה לטווחים ארוכים שנקבעו על ידי שחייניות הגדולות ממנה פי שניים. אחד השיאים האלה, ב-800 מטר חופשי, שרד ארבעה משחקים אולימפיים נפרדים ותשע-עשרה שנים של תוכניות האימון הממומנות ביותר בספורט לפני שמישהו נגע בו. היא עשתה זאת לא על ידי כך שנראתה כשחיינית הבנויה לסיבולת, אלא על ידי הפיכת החסרונות הנראים לעין של גופה למנוע הדומיננטיות שלה.
ילדת פלא בפלסנטיה
ג'נט בת' אוונס נולדה ב-28 באוגוסט 1971, בפולרטון, קליפורניה, וגדלה בפלסנטיה הסמוכה. היא החלה לשחות תחרותית בגיל חמש ושברה שיאים לאומיים לקבוצות גיל בגיל אחת-עשרה. בתיכון אל דוראדו היא התאמנה תחת טום מיליך, מאמן השחייה של קליפורניה לשנת 1987, תוך עבודה גם עם קבוצת הספורט הימי של פולרטון תחת המאמן באד מקאליסטר. עומס האימונים היה מעניש אפילו בסטנדרטים של שחייני עילית: בשיאה ב-1986 היא כיסתה בערך 13,000 מטרים ביום, שווה ערך לשמונה מיילים, לפני שסיימה את התיכון.
שלושה שיאי עולם בגיל חמש-עשרה
בשנת 1987, בגיל חמש-עשרה, אוונס שברה שיאי עולם במשחים ל-400 מטר, 800 מטר ו-1,500 מטר חופשי – שלושה שיאי עולם נפרדים שהוחזקו בו-זמנית על ידי נערה אחת, הישג שסימן אותה מיד כמשהו מעבר לשחיינית צעירה ומבטיחה. הסגנון שלה התריס נגד טכניקת מרחק קונבנציונלית: בעוד שרוב שחייני המרחק העילית לקחו כ-40 תנועות לכל 50 מטר כדי לחסוך באנרגיה, אוונס לקחה 55, כשהיא מסתמכת על קיבולת לב-ריאה גבוהה בצורה יוצאת דופן ולא על הגלישה הארוכה והיעילה שנלמדה לשחיינים גדולים יותר. זה נראה לא יעיל. זה היה הרסני.
סיאול, 1988
באולימפיאדת סיאול 1988, אוונס בת השבע-עשרה זכתה בשלוש מדליות זהב אישיות – 400 מטר חופשי, 800 מטר חופשי ו-400 מטר מעורב אישי – והפכה, לצד דבי מאייר ב-1968, לאחת משתי הנשים היחידות שזכו בשלוש מדליות זהב אולימפיות אישיות באופן מוחלט, והאישה האמריקאית הראשונה אי פעם שזכתה בארבע מדליות זהב אולימפיות אישיות לאורך קריירה. שיא העולם שלה ב-400 מטר חופשי מאותה תחרות עמד במשך שמונה-עשרה שנים, עד שהצרפתייה לור מנודו שברה אותו סוף סוף ב-2006. היא זכתה לכינוי "מיס תנועה מתמדת" בשל סגנון שחייה שנבנה על תנועה מתמדת ומתפרצת ולא על גלישה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סטנפורד, ואז מים במשרה מלאה
אוונס נרשמה לסטנפורד ב-1989 כדי לשחות תחת מאמן היכל התהילה ריצ'רד קוויק, וזכתה בפרס הספורט של הונדה כשחיינית המכללות המצטיינת של האומה ב-1988–89 וצברה שמונה תארי אול-אמריקן. כאשר חוקי ה-NCAA החדשים הידקו את שעות האימון המותרות, ההגבלה התנגשה ישירות עם הנפח שהמשחים שלה דרשו, והיא עזבה את סטנפורד לאימונים במשרה מלאה, מאוחר יותר השלימה תואר בתקשורת ב-USC ב-1994 לאחר שמעמדה החובבני התחרותי כבר סובך על ידי חסויות מסחריות מוקדמות.
ברצלונה והאמצע הארוך
באולימפיאדת ברצלונה 1992, אוונס הגנה על תוארה ב-800 מטר חופשי, כשהיא מסיימת כמעט חמש שניות לפני האוסטרלית היילי לואיס, ולקחה כסף ב-400 מטר חופשי. בין 1988 לערך 1993 היא נותרה ללא הפסד ב-400, 800 ו-1,500 מטר חופשי. שיא העולם שלה ב-800 מטר של 8:16.22, שנקבע באוגוסט 1989, התברר כאחד השיאים ארוכי הימים בהיסטוריה של השחייה, ששרד עד שהבריטית רבקה אדלינגטון שברה אותו סוף סוף ב-2008 – תשע-עשרה שנים וארבעה מחזורים אולימפיים לאחר מכן. בסוף הקריירה שלה היא קבעה שבעה שיאי עולם וזכתה בארבעים-וחמישה תארים לאומיים של ארה"ב, סך שעלה עליו רק טרייסי קולקינס, ומאוחר יותר, מייקל פלפס.
אטלנטה ופיגוע
לקראת משחקי אטלנטה 1996, שיא התחרותיות של אוונס עבר; היא סיימה תשיעית ב-400 מטר ושישית ב-800 מטר, ללא מדליה, אך נבחרה לשאת את הלפיד האולימפי לטקס הפתיחה ולהעביר אותו למוחמד עלי – אחת התמונות הבלתי נשכחות של אותם משחקים. ימים לאחר מכן היא הייתה בבניין ליד הפארק האולימפי סנטניאל כשפצצה התפוצצה שם, חוויה שהותירה אותה מזועזעת קשות. אותה אולימפיאדה הולידה גם מחלוקת שהיא לא חיפשה: הערות שהעירה על ההצלחה הבלתי צפויה של השחיינית האירית מישל סמית' נקראו באופן נרחב כהאשמה בשימוש בסמים. אוונס טענה שמילותיה הוצאו מהקשרן; שנתיים לאחר מכן סמית' הושעתה בגין חבלה בדגימת סמים, זיכוי שהגיע מאוחר מדי כדי לבטל את הנזק למוניטין של אוונס באותה עת.
אחרי התחרות
אוונס ניסתה קאמבק תחרותי בסוף שנות השלושים ותחילת שנות הארבעים לחייה, כששחתה כמתחרה במאסטרס של ארה"ב מ-2010 והתחרתה במבחנים האולימפיים של 2012 בגיל ארבעים, כשהיא מסיימת הרחק מאחור בשדה של שחייניות צעירות מספיק כדי להיות ילדיה שלה – קודה שהדגישה עד כמה היא הקדימה את זמנה במקור. מאוחר יותר היא עברה למנהל אולימפי, כשהיא מכהנת כסגנית יו"ר ומנהלת ספורטאים עבור המועמדות המוצלחת של לוס אנג'לס למשחקי 2028 ובהמשך כקצינת ספורטאים ראשית עבור הוועדה המארגנת. היא נישאה לביל וילסון ב-2004 ויש לה שני ילדים.
כבוד
אוונס זכתה בפרס סאליבן ב-1989 כספורטאית החובבת המובילה של אמריקה, נבחרה לשחיינית השנה העולמית של Swimming World שלוש פעמים (1987, 1989, 1990), והוכנסה להיכל התהילה האולימפי של ארה"ב ב-1995 ולהיכל התהילה הבינלאומי של השחייה ב-2001 כשחיינית כבוד. היא גם הפכה לחברה הספורטאית הראשונה בוועדת הספורטאים של FINA ב-1992.
מדוע ג'נט מכונה גאון
המקרה של אוונס לגאונות הוא פיזי וטקטי ולא אינטלקטואלי במובן המקובל: הוא נשען על גוף ש, לפי כל מדד סטנדרטי, לא היה אמור להחזיק מעמד מול יריבות גדולות יותר ובעלות גפיים ארוכות יותר, ועל סגנון שמאמנים רצו בתחילה לתקן ולא לנצל. מה שהפך אותה ליוצאת דופן היה היכולת להפוך מוזרות פיזיולוגית – יעילות לב-ריאה יוצאת דופן בשילוב עם קצב תנועות גבוה בצורה יוצאת דופן, שנראה בזבזני – לנשק תחרותי שניתן לשחזור, ולקיים אותו מול מערכות האימון הטובות ביותר של הספורט במשך רוב העשור. זו גאונות של טכניקה ושל הנדסת הגוף, לא של רעיונות, ומקורות מתארים אותה במונחים של "דומיננטיות", "אריכות ימים", ומוזרות טכנית ולא חדשנות אינטלקטואלית. טיעון הנגד הכנה פשוט: שחייה מתגמלת מתנה פיזית שאימון יכול לחדד אך לא לייצר, והשיאים של אוונס, היסטוריים ככל שיהיו, נשברו בסופו של דבר על ידי ספורטאים עם תוכניות מותאמות מדעית יותר – מנודו ב-2006, זיגלר ב-2007, אדלינגטון ב-2008 – מה שאומר שהישגה היה פחות הגדרה מחדש קבועה של הספורט אלא שיא יוצא דופן, מוגבל לתקופה, של הפיזיולוגיה הספציפית של מתחרה אחת.
מורשת
שיאי העולם של אוונס האריכו ימים יותר ממחזורים אולימפיים שלמים, והדוגמה שלה – שסיבולת גולמית וטכניקה לא שגרתית יכולים לנצח צורה של ספר לימוד – עדיין מעצבת את האופן שבו מאמני מרחק חושבים על איך סגנון של אלוף אמור להיראות.