ג'יימס א' פרגוסון: המושל שהריץ את אשתו במקומו
בשנת 1917 הרשיע הסנאט של טקסס את ג'יימס אדוארד פרגוסון (James Edward Ferguson) בעשרה סעיפי אישום במסגרת הליך הדחה, הדיח אותו ממשרת המושל והכריז עליו כמי שאינו כשיר לצמיתות לכהן במשרה ציבורית במדינה. שבע שנים לאחר מכן הוא חזר למעון המושל. הוא פשוט הציב את שמה של אשתו על פתק ההצבעה וניהל את מסע הבחירות כאילו היה שלו – תמרון כה עז מצח, עד שהטקסנים טבעו עבורו סיסמה והצביעו עבורו פעמיים. שום פוליטיקאי אמריקאי מעולם לא מצא דרך נקייה יותר לעקוף פסילה חוקתית.
סלאדו
פרגוסון נולד ב-31 באוגוסט 1871 ליד סלאדו (Salado), במחוז בל שבטקסס. אביו נפטר כשהיה בן ארבע, והילד עבד בשדות בילדותו. הוא סולק ממכללת סלאדו בשל אי-ציות – הדבר הקרוב ביותר להשכלה גבוהה שקיבל אי פעם – ולאחר מכן בילה שנתיים בנדודים במדינות המערב, כשהוא עובד בכל עבודה מזדמנת, לפני שפנה בחזרה לעבר טקסס.
הוא למד משפטים במחוז בל, הוסמך לעריכת דין בשנת 1897 ופתח משרד בבלטון. משם עבר לעסקי הבנקאות והנדל"ן, והקים את בנק פארמרס סטייט (Farmers State Bank) ב-1903 ואת בנק טמפל סטייט (Temple State Bank) כמה שנים לאחר מכן. הוא נשא לאישה את מרים וואלאס (Miriam Wallace). בתחילת שנות הארבעים לחייו הוא היה בנקאי בעיירה קטנה ללא כל ניסיון נבחר, והוא החליט להתמודד על משרת מושל טקסס.
ג'ים החקלאי
קמפיין שנת 1914 הצליח מכיוון שפרגוסון הבין משהו שהמעמד הפוליטי של המדינה החמיץ: טקסס הייתה מלאה בחקלאים אריסים, ואף אחד לא דיבר אליהם. הוא הבטיח להגביל את שכר הדירה שבעלי הקרקעות יכולים לגבות ולמנוע גביית בונוסים מעבר לכך. הוא רץ כמתנגד לאיסור על אלכוהול (אנטי-פרוהיבישניסט) מול תומאס ה' בול (Thomas H. Ball), מועמד תנועת היובש, מה שאיפשר לו להיות בו-זמנית האלוף של החקלאי העני ומקלט לקולות התומכים באלכוהול. הייתה לו דרך כובשת לדבר בפני קהל והוא ידע לרתק המונים. הם קראו לו ג'ים החקלאי, ולימים פשוט "פא" (Pa).
הוא ניצח, ובניגוד למקובל אצל דמגוגים, הוא גם קיים. חוק האריסות החקלאית הגביל את שכר הדירה לרבע מיבול הכותנה ושליש מיבול התבואה. המחוקקים הרחיבו את מימון בתי הספר, הרחיבו את הסיוע המדינתי לבתי ספר כפריים, אישרו שלושה בתי ספר להכשרת מורים, והקימו את מחלקת הכבישים המדינתית. החשבון לכל אלה היה אמיתי: שיעור המס במדינה עלה מ-12.5 סנט ל-30 סנט או יותר. ב-1916 הוא נבחר מחדש ברוב של כ-60,000 קולות.
האוניברסיטה
ההתרסקות נבעה ממריבה אישית. פרגוסון רצה לפטר חברי סגל מסוימים מאוניברסיטת טקסס – אנשים שהוא החשיב כלא נאמנים פוליטית, וביניהם ויליאם הארדינג מייס (William Harding Mayes). מועצת המנהלים סירבה. פרגוסון הגיב בהטלת וטו על כמעט כל התקציב של האוניברסיטה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →זו הייתה טעות בשיקול הדעת שהייתה קטסטרופלית לגבי בוחריו שהפך לאויביו. הווטו נתפס ברחבי טקסס כנקמה של הרשות המבצעת במוסד ציבורי, והוא פתח הכל לבדיקה. ביולי 1917 עמד פרגוסון בפני תשעה כתבי אישום של חבר מושבעים גדול בנוגע לשימוש לרעה והמעילה בכספי ציבור, ובית הנבחרים ניסח עשרים ואחד סעיפי אישום להדחה.
הסנאט התכנס כבית משפט להדחה באוגוסט. פרגוסון התפטר לפני שניתן היה להכריע, בתקווה להפוך את המשפט למיותר. הסנאט התעלם מהמחווה והרשיע אותו ב-22 בספטמבר 1917 בעשרה סעיפים – ביניהם שימוש לרעה בכספי ציבור, והאישום שסיים את דרכו: קבלת 156,500 דולר במזומן ממקור שסירב לחשוף. הוא הודח ונאסר עליו לכהן במשרה ציבורית בטקסס לכל ימי חייו. סגן המושל ויליאם פ' הובי (William P. Hobby) תפס את מקומו.
המיופה כוח
פרגוסון סירב להשלים עם המצב. הוא התמודד בכל זאת למושל ב-1918 והפסיד להובי. בשנת 1920 הוא התמודד לנשיאות ארצות הברית מטעם מפלגת "המפלגה האמריקאית" שלו. בשנת 1922 הוא התמודד לסנאט של ארצות הברית. הוא הפסיד בכולם.
אז, ב-1924, הוא הפסיק לרוץ בעצמו והחל לנהל. הוא הציב את אשתו מרים בפריימריז הדמוקרטיים נגד השופט פליקס רוברטסון (Felix Robertson), המועמד שזכה לתמיכת הקו קלוקס קלאן – שבאותו רגע היה קרוב לשליטה מוחלטת בפוליטיקה של טקסס. הפרגוסונים ניצחו. מרים אמנדה פרגוסון (Miriam Amanda Ferguson) הפכה למושלת האישה הראשונה של טקסס, כולם במדינה הבינו בדיוק במי הממשל תלוי, והקלאן הובס בקלפיות.
הם הפסידו בבחירה מחדש שנתיים לאחר מכן על רקע שערורייה סביב כמות החנינות יוצאת הדופן שהונפקו מהמעון. הוא ניהל את הקמפיין הלא מוצלח שלה ב-1930 ואת המוצלח שלה ב-1932, כשהחזיר אותה לתפקיד לכהונה שנייה. ב-1940 הוא ארגן מאמץ אחרון בשמה והפסיד. הוא נפטר בספטמבר 1944 באוסטין.
מדוע ג'יימס מכונה גאון
המילה, המיוחסת לפרגוסון, פירושה ערמומיות פוליטית מסוג מיוחד ויוצרתי מאוד, ואין לבלבל אותה עם אינטלקט – הוא סולק מהמכללה היחידה שבה למד ומעולם לא חזר ללימודים פורמליים. מה שהיה לו היה אוזן קשבת ללא דופי לתלונות ונכונות של אאוטסיידר לומר את הדברים שהמעמד המקצועי לא היה מעז לומר. הוא זיהה את החקלאי האריס כבלוק אלקטורלי לפני כל אחד אחר, דיבר אליו ישירות, ואז באמת חוקק את הגבלת שכר הדירה שהבטיח, יחד עם סיוע לבתי ספר כפריים ומחלקת כבישים. זו יותר מדמגוגיה: זו קריאת מפה פוליטית מדויקת ולאחריה ביצוע.
המהלך המקורי באמת הגיע לאחר חורבנו. כשהוא מנוע לצמיתות מכהונה בתפקיד, הוא המציא את מועמדות ה"פרוקסי" (מיופה כוח) – הצבת שם אשתו במקום שבו שלו לא יכול היה להיות, קמפיין כקול שלה, וניצחון בכהונת המושל פעמיים נוספות. פתרון זה היה נועז מספיק כדי לחשוף את מגבלות ההדחה כתרופה נגד תנועה פוליטית פופולרית, וזו הסיבה שהיסטוריונים חוקתיים עדיין מלמדים את המקרה. הבסת המועמד שנתמך על ידי הקלאן ב-1924 הייתה שירות ציבורי אמיתי, יהיו המניעים שלו אשר יהיו.
המקרה הנגדי אינו ניתן לריכוך. פרגוסון הורשע על ידי הסנאט של טקסס בעשרה סעיפים, כולל לקיחת 156,500 דולר במזומן ממקור שלעולם לא יזהה – סכום שפשוט סירב להסביר, אז או מאוחר יותר. הוא הרס את כהונתו כמושל בכך שהשתמש בווטו על תקציבים כדי להעניש אוניברסיטה על כך שלא פיטרה פרופסורים שלא מצאו חן בעיניו, מה שאינו ערמומיות אלא התקף זעם. חוק האריסות המפורסם שלו נפסל כבלתי חוקתי. שיקום שלטון פרגוסון קרס בשערוריית חנינות. ואחרי 1917 הוא הפסיד הרבה יותר ממה שניצח: 1918, 1920, 1922, 1926, 1930, 1940. אדם שממציא פתרון עוקף מבריק אחד ומפסיד שישה קמפיינים סביבו אינו אסטרטג מהשורה הראשונה. הוא פרפורמר טבעי עם הרשעה פלילית ורעיון אחד טוב במיוחד.
מורשת
פרגוסון נותר המושל היחיד של טקסס שהודח מהתפקיד באמצעות הליך הדחה, והתשובה לשאלה מה קורה כשפוליטיקאי פסול פופולרי יותר מהמוסד שפסל אותו. הוא גם הפך את מרים פרגוסון לאישה הראשונה ששלטה בטקסס – מהסיבה הלא נכונה, בדרך צינית, אך לצמיתות. אוניברסיטת טקסס, שהמימון שלה ניסה למחוק, שרדה אותו בפער שהיה מרתיח אותו.