ז'אק קרטייה: האיש שמצא את האוצר הלא נכון
עד אמצע פברואר 1536, מתוך 110 האנשים שז'אק קרטייה העלה במעלה הנהר הגדול, לא יותר מעשרה היו עדיין על רגליהם. שמונה כבר היו מתים; הספירה תגיע לעשרים וחמישה. הספינות היו נעולות בקרח מאז נובמבר תחת ארבעה רגל של שלג. מה שהציל את השאר לא היה רפואה צרפתית או תפילה אלא שיחה: קרטייה תקר את דומאגאיה — סטדקוני שחטף בשנה הקודמת, ושהוא עצמו שרד צפדינה — עד שקיבל את התשובה, חליטה שבושלה מ-annedda, ארז לבן. זהו המעשה הראוי ביותר לציון בקריירה שלו, והוא הורכב כולו מהקשבה לאדם שחטף.
המלוּאן שמופיע משום מקום
קרטייה נולד בסן-מלו בברטאן, כנראה מתישהו בין 7 ביוני ל-23 בדצמבר 1491. כמעט שום דבר לא מתועד עליו לפני 1532. ההיסטוריון גוסטב לנקטו הציע שהוא הפליג עם ג'ובאני דה וראצאנו בין 1524 ל-1528, אך ההתנגדויות משמעותיות — לא פחות מכך שקרטייה מעולם לא מזכיר את וראצאנו בחשבונותיו שלו. מה שנקבע באופן סביר הוא שבתחילת שנות ה-30 הוא היה בעל מוניטין שהיה בברזיל ובניופאונדלנד, מה שבנמל ברטוני היה אישור מקצועי רציני.
הוא נישא לקתרין דה גראנש, שידוך הרבה מעל מעמדו; המקורות מציבים את החתונה ב-1519 או 1520. לא היו להם ילדים. ב-1532 ז'אן לה ונור, בישוף סן-מלו, שכנע את פרנסואה הראשון לממן משלחת מערבה, וקרטייה היה המועמד המקומי המובן מאליו.
עשרים יום מעבר
הוא עזב את סן-מלו ב-20 באפריל 1534 עם שתי ספינות ושישים ואחד אנשים וחצה את האוקיינוס האטלנטי בעשרים יום — מעבר קשה ומהיר. לאחר מכן הוא עבד בדרכו סביב כל מפרץ סנט לורנס, נותן שמות ככל שהלך ולא אהב את רוב מה שראה; את החוף הצפוני השומם הוא דחה כ"הארץ שאלוהים נתן לקין".
במפרץ גאספה בסוף יולי הוא פגש אירוקוי לורנטיאנים תחת דונאקונה. היו מתנות, וידידות לכאורה, ואז ב-24 ביולי קרטייה הציב צלב בגובה שלושים רגל הנושא את סמלי צרפת וטען לבעלות על הארץ עבור מלכו. הוא גם רכש את שני בניו של דונאקונה, דומאגאיה וטאיניוגני, כמתורגמנים, בהבטחה להחזירם. הוא היה בבית עד 5 בספטמבר, לאחר שמיפה את המפרץ ו—פרט שאומר הרבה על גבולות העבודה של עונה אחת — הפליג ישר על פני שפך הסנט לורנס מבלי לזהות אותו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →החורף בסטדקונה
המסע השני עזב ב-19 במאי 1535 עם שלוש ספינות וכ-110 אנשים. הפעם היו לו מתורגמנים, וב-13 באוגוסט, מודרך על ידם, הוא מצא את הדרך לתוך שפך הנהר הגדול של הוצ'לגה. זו הייתה התגלית שחשובה: הסנט לורנס יהפוך לציר של כל האימפריה הצרפתית באמריקה.
הוא ביסס את עצמו בסטדקונה, האתר של קוויבק, עוגן בסנט-קרואה. אז הגיע החורף, הקרח, והצפדינה, וחליטת ה-annedda שעצרה אותה.
הוצ'לגה וממלכת סגנאי
בספטמבר, לפני הקיפאון, הוא דחף במעלה הנהר להוצ'לגה — עיירה סגורה ומבוצרת בסגנון האירוקוי, מתחת להר שקרא לו מונ-רויאל. הוא התקבל בלבביות והבין מעט מאוד; מחסום השפה הביס כל חקירה אמיתית. מעל העיירה הוא מצא אשדות שסגרו את הנתיב מערבה, והוא שמע דיבורים על נתיבי מים לצפון המובילים לעושר שעשוי להיות אסיאתי. מתוך הדיבורים ההם צמחה ממלכת סגנאי, מקום שלא היה קיים ושיארגן את שארית חייו.
החטיפה וזהב השוטים
במאי 1536 קרטייה ביים טקס דתי — הצבת צלב נוסף — והשתמש בו ככיסוי כדי לתפוס את דונאקונה ואחרים, מבטיח להחזיר אותם תוך חודשים. הוא מעולם לא עשה זאת. הוא נשא הביתה תריסר חתיכות זהב וכמה פרוות, והגיע לסן-מלו ב-16 ביולי לאחר ארבעה עשר חודשים הרחק, עם שבוי ילידי זמין להעיד על נפלאות סגנאי.
מלחמה עיכבה את ההמשך. המינוי שלו הגיע ב-17 באוקטובר 1540, אך ב-15 בינואר 1541 המלך מינה את ז'אן-פרנסואה דה לה רוק דה רוברבל לסגן כללי על כל המפעל, מוריד את הנווט לדרגת כפוף. קרטייה הפליג ב-23 במאי 1541 עם חמש ספינות וכ-1,500 אנשים, בנה התיישבות בשם שארלסבורג-רויאל בקאפ-רוז', ושם מצא אבנים שנלקחו כיהלומים — מכאן קאפ או דיאמנט — ומה שתיאר כעלי זהב דק. היחסים עם הסטדקונים, שלמדו מה היו ההבטחות שלו שוות, התמוטטו לעוינות גלויה, והצרפתים התחפרו מאחורי הגנות.
בפגישה עם רוברבל בסנט ג'ונס ביוני 1542, קרטייה חמק בחושך עם ספינותיו והעפרות שלו, מפשיט את מפקדו גם מכוח אדם וגם מניסיון. הצי שהביא הביתה היה צי של אשליות. הזהב היה פיריט ברזל; היהלומים היו קוורץ. צרפת קיבלה פתגם מזה: שקרי כמו יהלומים קנדיים. הוא הופיע בפני בית דין באביב 1544, הגן על חשבונותיו וקיבל תשלום, ואז פרש לאחוזתו בלימילו ולחובות עירוניות. הוא מת ב-1 בספטמבר 1557, כנראה בגיל שישים ושש. אין דיוקן אותנטי שלו קיים.
מדוע ז'אק מכונה גאון
חשבונות ההתייחסות של קרטייה אינם משתמשים במילה, והטיעון עבורה צריך להיבנות בזהירות או לא בכלל. מה שהיה לו היה ימאות מעשית מהשורה הראשונה — חציית אוקיינוס אטלנטי מערבה בעשרים יום ב-1534, סקר של מפרץ מורכב שלם בעונה אחת, וגוף של הוראות שיט מדויקות מספיק שאחרים יוכלו לעקוב אחריהן — פלוס משהו נדיר יותר: נכונות מזדמנת להתייחס לילידים כמקורות לידע אמין ולא כמכשולים. פרק ה-annedda הוא ההוכחה. מול מחלה שאף רופא אירופאי לא יכול היה לטפל בה, הוא תקר אדם שהחלים ממנה, לקח תרופה ממערכת ידע שכל תרבותו בזתה, ונתן אותה. רוב בני דורו היו ממשיכים להתפלל וממשיכים למות.
טיעון הנגד כבד יותר. התרופה הייתה אירוקוי, לא שלו; תרומתו הייתה השאלה. הוא החמיץ את שפך הסנט לורנס במעבר הראשון שלו והיה זקוק למדריכים חטופים כדי למצוא אותו בשני. הוא חטף בשני המסעות, הפר את מילתו בשתי הפעמים, ועד השלישי הרעיל את היחסים שההישרדות שלו עצמו הייתה תלויה בהם. הוא נטש את הקצין המפקד שלו תחת חסות החשיכה. והוא הביא למלכו מטען של קוורץ ופיריט, לאחר שלא היה מסוגל להבדיל, לאורך שנתיים, בין אוצר אמיתי לסלע חסר ערך. הוא היה טייס מעולה ונושא ונותן אמין וחסר אמונה, והדבר שהוא מכובד עליו במציאתו הוא הדבר שהוא לא חיפש.
מורשת
ההישגים האותנטיים גדולים מספיק כדי לא להזדקק לקישוט. קרטייה היה הראשון שסקר את חופי מפרץ סנט לורנס, הראשון שתיאר את חייהם של עמי צפון-מזרח צפון אמריקה, וב-1535 המגלה של נהר סנט לורנס עצמו — המסדרון שבסופו של דבר יישא את החקירה הצרפתית לעבר מפרץ הדסון והמיסיסיפי. מהמילים האירוקויאניות להתיישבויות שביקר בהן הגיע השם שהחיל על הארץ: קנדה. הוא בילה את חייו בציד ממלכת זהב שמעולם לא הייתה שם, ובטעות מסר לצרפת יבשת.