ז'אק ברנאר: מטיף על ההריסות, עורך בגלות

בסביבות שנת 1683 נהרס המקדש הפרוטסטנטי בווינסובר (Vinsobres) שבדופינה על פי צו הכתר הצרפתי. הכומר בן העשרים וחמש לא פיזר את עדתו. הוא אסף אותם על חורבות הכנסייה שלהם ועמד בינם לבין החיילים שנשלחו לפזר את האסיפה. לאחר מכן נמלט לז'נבה. שלושים וחמש שנים לאחר מכן מת ז'אק ברנאר (Jacques Bernard) כפרופסור בליידן, לאחר שבילה את העשורים שחלפו בעשיית משהו מוזר יותר מקדושה: ניהול כתב העת המפורסם ביותר באירופה.

ז'נבה, ומשפחה שהייתה מחויבת כבר

הוא נולד ב-1 בספטמבר 1658 בניון (Nyons) שבבא-דופינה (Bas-Dauphiné), בנם של סלומון ברנאר, כומר פרוטסטנטי, ומגדלן גאלאטין, ממשפחה ג'נבזית אמידה. משפחת ברנאר הייתה פרוטסטנטית מאז 1567 — יותר ממאה שנה עד הזמן שבו הגיע ז'אק, מה שאומר שהבחירה נעשתה עבורו זמן רב לפני שהיה מבוגר מספיק כדי לשקול את המחיר.

הוא למד רטוריקה ופילוסופיה באקדמיה של ז'נבה, זכה לעדות מכובדת בפילוסופיה ביוני 1674 ובתאולוגיה ביולי 1678, והשלים את הכשרתו התאולוגית אצל מסטרזה, טורטן וטרונשן, כשלמד עברית ממישל טורטן. שיפוט עכשווי של הסטודנט הוא מעיד: מה שצוין לא היה מקוריות אלא יכולתו לבטא בבהירות ובעוצמה את הרעיונות שנלמדו. הכישרון הזה — בהירות כמנגנון העברה — התברר ככל הקריירה שלו.

וינסובר

הוא חזר לצרפת ב-1679, הוסמך לכומר בוונטרול (Venterol), וב-1680 ירש את אביו בווינסובר. זה היה הזמן הגרוע ביותר להיכנס לכמורה הפרוטסטנטית הצרפתית. הפולחן נאסר, המקדש נהרס, וברנאר המשיך להטיף לדוקטרינה הרפורמית בבוז לצו המלכותי. העמידה על ההריסות הגיעה לאחר מכן, ואז הטיסה לז'נבה ב-1683 — לפני ביטולו הרשמי של האדיקט של נאנט (Edict of Nantes), שידחוף את שאר הפרוטסטנטיות הצרפתית החוצה בעקבותיו.

רכוש המשפחה בצרפת הוחרם. בלוזאן הוא תמך בקרוביו על ידי הוראת פילוסופיה ומתמטיקה, המופע הראשון של דפוס שיגדיר אותו: אין כסף, אז תלמד; אין דוכן הטפה, אז תכתוב.

מקלט בהולנד

בשנת 1685 הוא עבר להולנד, שם התפוצה ההוגנוטית הפכה במהירות את אמסטרדם, רוטרדם והאג לבירת ההוצאה לאור של אירופה. הוא ביסס את עצמו באמסטרדם בהמלצתו של ז'אן לה קלר (Jean Le Clerc) — הדמות החזקה ביותר בעיתונות הגלות והאדם שאליו נקשרו גורלותיו של ברנאר לשארית חייו. הוא השיג משרת כומר עם פנסיה בגאודה בעודו מתגורר בהאג, ולימד ספרות יפה, פילוסופיה ועקרונות מתמטיים לסטודנטים מיוחסים שהפכו אז למגיניו. בשנת 1705 הוא נבחר פה אחד לכומר של הכנסייה הוואלונית בליידן.

ירושת כתב העת של בייל

כתבי העת הם ההישג. ברנאר התחיל עם Histoire abrégée de l'Europe (היסטוריה מקוצרת של אירופה), שאותו ניהל מיולי 1686 עד דצמבר 1688, אז השתלט על כרכים XX עד XXV של ה-Bibliothèque universelle et historique (ספרייה אוניברסלית והיסטורית) של לה קלר בין 1691 ל-1693 בעוד לה קלר פנה לפרשנות מקראית. הוא כתב בערך שמונה כרכים של ה-Lettres historiques (מכתבים היסטוריים), שכיסו את האירועים האירופיים הגדולים, ותרם את שלושת הפרקים הראשונים של ה-Journal littéraire (כתב עת ספרותי) ב-1715.

אבל המעשה המרכזי בחייו היה השתלטות על ה-Nouvelles de la République des Lettres (חדשות הרפובליקה של הספרות). זה היה כתב העת המפורסם של פייר בייל (Pierre Bayle), הארגון שדרכו אירופה המלומדת גילתה מה אירופה המלומדת עושה, והוא פקע. ברנאר החיה אותו וניהל אותו מ-1699 עד 1710, אז נטל אותו שוב ב-1716 ועדיין ניהל אותו כשמת. לערוך את ה-Nouvelles פירושו היה לשבת במרכזיית הטלפונים של רפובליקת הספרות, להחליט חודש בחודשו אילו ספרים קיימים.

הקתדרה בליידן

בשנת 1706 הפך ברנאר לקורא בפילוסופיה באקדמיה של ליידן. ב-12 בפברואר 1712, בעקבות מותו של בורכרד דה וולדר, קיבל את הפרופסורה המלאה בפילוסופיה ומתמטיקה, והחזיק בה עד מותו כעבור שש שנים. ליידן הייתה בין האוניברסיטאות הגדולות באירופה, וכומר פליט צרפתי קיבל את אחת הקתדרות שלה.

הוראתו הייתה נחרצות העברה של מערכות של גברים אחרים: הפיזיקה של רוהו, הלוגיקה של פור-רויאל, היסודות של אוקלידס. בני דורו שיבחו אותו על הדגשת הסדר והבהירות על פני למדנות, וזהו שבח עם להב בתוכו — המחמאה שניתנה לאדם שמסביר היטב במקום לאדם שיודע הכי הרבה.

הארכיונאי הדיפלומטי

הייתה קריירה שלישית מתחת לשתי האחרות. ברנאר ערך את המכתבים הלטיניים של הדיפלומט הצרפתי ז'אק דה בונגאר (Jacques de Bongars) ב-1695, אז אסף את ה-Actes et mémoires de la négociation de la paix de Ryswick (מעשים וזכרונות של המשא ומתן על השלום של רייסוויק) — התיעוד התיעודי של הסדר שלום אירופי, שפורסם בעוד הדיו בקושי יבש — ואחריו Recueil des traités de paix (אוסף חוזי שלום) בשנת 1700. בשנת 1716 הפיק תוספת בשני כרכי פוליו ל-Dictionnaire historique (מילון היסטורי) של מוררי. הוא גם כתב Traité de la repentance tardive (מסה על התשובה המאוחרת, 1712) ו-De l'excellence de la religion (על מצוינות הדת, 1714).

הטווח הוא הנקודה. בחיי עבודה יחידים הוא היה כומר, פרופסור למתמטיקה, סוקר של כל מה שפורסם באירופה, וארכיונאי של דיפלומטיה בינלאומית. גלות עושה זאת לאדם: שום דבר אינו מתחת ללקיחה, כי שום דבר אינו בטוח.

מדוע ז'אק נקרא גאון

התשובה הכנה היא שהמקרה הוא מוסדי ולא אינטלקטואלי, ובני דורו אמרו זאת. מה שהיה לברנאר במידה ניכרת היה הפקולטה העריכתית: היכולת לקרוא את כל התפוקה של הלמידה האירופית — תאולוגיה, פיזיקה, דיפלומטיה, פילולוגיה — ולהפוך כל דבר בה לברור לקורא משכיל כללי במהירות חודשית, במשך עשורים, במדינה שנייה, תוך החזקת דוכן הטפה וקתדרה. הוא נבחר בגלל הכישרון הזה כסטודנט, ולה קלר, המעגל של בייל עצמו, ואוצרי ליידן כולם הימרו על זה. לקבל לידיו את ה-Nouvelles de la République des Lettres היה להיחשב לאדם המסוגל ביותר להחליף את בייל, ומספר לא מבוטל של אנשים רצו את העבודה הזו.

המקרה הנגדי הוא בוטה ומגיע מאנשים שהכירו אותו. בני דורו מתחו ביקורת על עומקו המתמטי המוגבל — מביך אצל פרופסור לפילוסופיה ומתמטיקה — ועל טיפוחו הספרותי הצר. הוא לא יצר שום דוקטרינה, והוראתו הייתה ספרים של אנשים אחרים. יש גם שאלה לגבי כנותו: בעודו מצהיר על אורתודוקסיה קלוויניסטית חיצונית הוא אהד עמדות ארמיניאניות על חסד אלוהי, ובן זמנו צפה בזהירותו להסתיר את עצמו תוך מחאה שהוא קלוויניסטי טוב. האיש שפעם עמד על חורבות המקדש שלו בילה את הקריירה המאוחרת שלו בסירוב לומר בבירור במה הוא מאמין. ברנאר מובן בצורה הטובה ביותר כאחד המנצחים החיוניים של הנאורות המוקדמת ולא כאחד ממקורותיה — אינטליגנציה משנית מעולה, ורפובליקת הספרות לא הייתה יכולה לתפקד בלי כמה תריסרים ממנו.

מורשת

הוא מת ב-27 באפריל 1718, בשנה השישים לחייו, ונקבר ב-2 במאי. לה קלר — האיש שהיה הראשון שערב לו באמסטרדם שלושים ושלוש שנים קודם לכן — כתב את ההספד, ופרסם אותו בגיליון מאי-יוני 1718 של ה-Nouvelles de la République des Lettres, כתב העת שברנאר ערך עד החודש שבו מת. הוא נותר המקור הסמכותי לחייו.

האנדרטה שלו היא רצף כתבי העת עצמם: שלושה עשורים של חיים אינטלקטואליים אירופיים שתועדו כפי שהתרחשו, על ידי כומר פליט שאיבד מדינה והרוויח קהל קוראים.