ג'. ל. מאקי: הפילוסוף שטען כי המוסר הוא בדיה
"אין ערכים אובייקטיביים." משפט זה פותח את ספרו של ג'ון לזלי מאקי (John Leslie Mackie) משנת 1977, "אתיקה: המצאת הטוב והרע" (Ethics: Inventing Right and Wrong), והוא אחד ממשפטי הפתיחה הנועזים ביותר בפילוסופיה של המאה העשרים – הצהרה כי כל מה שבני אדם מתכוונים אליו כשהם מכנים מעשה כ"רע", הוא, במובן המחמיר של המילה, שקרי. מאקי לא עצר באתיקה: הוא יישם את אותה קפדנות חריפה על קיומו של אלוהים, בטענה שסבל ואלוהות כל-יכולה וטובת לב באופן מוחלט אינם עולים בקנה אחד מבחינה לוגית, וכן על הסיבתיות עצמה, תוך צמצום המושג המאחד את המדע לכדי נוסחה מדויקת של תנאים. מעטים הפילוסופים שהיו מוכנים לומר לבני מינם, בבירור כזה, ששתיים מהאמונות העתיקות ביותר שלהם מבוססות על טעות.
מסידני לאוקספורד, דרך המלחמה
מאקי נולד ב-1917 בקילארה (Killara), פרבר של סידני שבאוסטרליה, לאלכסנדר מאקי, פרופסור לחינוך באוניברסיטת סידני, ולאני ברנט דאנקן, מורה. הוא היה מצטיין בבית הספר גראמר נוקס (Knox Grammar School) וסיים את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת סידני בשנת 1938 אצל הפילוסוף ג'ון אנדרסון (John Anderson), דמות משפיעה שסגנונה הספקני והמקדש טיעונים עיצב את גישתו הכוללת של מאקי. מלגת נסיעות על שם ונטוורת' (Wentworth Travelling Fellowship) לקחה אותו לקולג' אוריאל (Oriel College) באוקספורד ללימודים קלאסיים, שם סיים בהצטיינות יתרה בשנת 1940. מלחמת העולם השנייה קטעה את מסלולו האקדמי: הוא שירת בחיל ההנדסה החשמלית והמכנית המלכותי במזרח התיכון ובאיטליה ואף צוין לשבח על שירותו.
קריירה אקדמית בשלוש יבשות
לאחר המלחמה בנה מאקי קריירה אקדמית נודדת באופן יוצא דופן עבור פילוסוף בתקופתו. הוא החזיק במשרת פרופסור באוניברסיטת אוטגו (University of Otago) בניו זילנד בין השנים 1955–1959, ולאחר מכן חזר לסידני כדי לרשת את מורו לשעבר ג'ון אנדרסון כפרופסור צ'אליס (Challis Professor) לפילוסופיה בין השנים 1959–1963. משם הפך לראש המחלקה המייסד לפילוסופיה באוניברסיטת יורק החדשה באנגליה ב-1963, שם סייע בהקמת מחלקה מאפס. ב-1967 עבר לאוקספורד כעמית בקולג' האוניברסיטאי (University College), שם כיהן כמרצה לפילוסופיה עד מותו באוקספורד ב-12 בדצמבר 1981. הוא נבחר לעמית האקדמיה הבריטית ב-1974, הכרה בכירה להישגים מלומדים במדעי הרוח בבריטניה.
המצאת הטוב והרע
טענתו המרכזית והמשפיעה ביותר של מאקי היא מה שהפילוסופים מכנים כיום תיאוריית הטעות המוסרית: העמדה לפיה השפה המוסרית הרגילה מתיימרת לתאר עובדות אובייקטיביות על טוב ורע, אך עובדות כאלה אינן קיימות, ולכן טענות מוסריות, כפשוטן, הן שקריות באופן שיטתי ולא רק סובייקטיביות או יחסיות. זה לא היה רלטיביזם מוסרי, אותו החשיב כשמרני מדי – מאקי התעקש שאנשים באמת מאמינים, ומתכוונים לכך, שעינוי לשם הנאה הוא שגוי אובייקטיבית, לא רק שגוי ביחס להעדפה, ושיש להסביר את האמונה הנרחבת הזו כטעות ולא לקבלה כאמת. הטיעון המוכר ביותר שלו לעמדה זו, "הטיעון מן המוזרות" (argument from queerness), גורס שאילו היו קיימים ערכים מוסריים אובייקטיביים, הם היו ישויות מוזרות מבחינה מטאפיזית שלא דומות לשום דבר אחר בעולם הטבע – עובדות שהן איכשהו מניעות כשלעצמן, ניתנות לידיעה באמצעות כוח מיוחד כלשהו שאינו דומה לתפיסה רגילה, ושונות לחלוטין מהתכונות הפיזיקליות שהמדע מקטלג. מכיוון ששום דבר אחר בתמונת המציאות שלנו לא נראה דומה לזה, הגיע מאקי למסקנה שההסבר הפשוט ביותר הוא שערכים כאלה כלל אינם קיימים, ושהפסיכולוגיה המוסרית האנושית השליכה אותם על העולם – טעות, אך עמידה להפליא, המושרשת בשיח המוסרי הרגיל מאז החיברות המוקדם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →התיק נגד אלוהים
במקום שבו ספרו על אתיקה שלל את קיומם של ערכים אובייקטיביים, מאמרו מ-1955 "רוע וכל-יכולת" (Evil and Omnipotence) וספרו שפורסם לאחר מותו ב-1982, "נס התאיזם" (The Miracle of Theism), הפנו את אותה שיטה פורנזית כלפי התאיזם. מאקי החיה והשחיז את הבעיה הלוגית של הרוע, בטענה שקיומו של רוע ממשי לצד אלוהות שהיא בו-זמנית כל-יכולה, יודעת-כל וטובת לב לחלוטין אינו רק בלתי סביר אלא "בלתי הגיוני בעליל" – סתירה לוגית חמורה ולא רק עניין של אמונה מול ספק. הוא תקף ישירות את ההגנה על הבחירה החופשית, בטענה שישות כל-יכולה באמת הייתה יכולה ליצור יצורים חופשיים שעדיין היו בוחרים תמיד בחופשיות בטוב, מה שהופך את הפשרה בין בחירה חופשית לרוע למיותרת ולא להכרחית. הפילוסוף קאי נילסן (Kai Nielsen) כינה את "נס התאיזם" כאחד הניסוחים המכובדים ביותר של נקודת מבט אתאיסטית בספרות, והביקורת של מאקי הפכה למשפיעה מספיק כדי לעורר הפרכה ישירה שעליה עדיין מתווכחים מצד הפילוסוף האמריקאי אלווין פלנטינגה (Alvin Plantinga), שהגנת הבחירה החופשית שלו נבנתה במידה רבה כתגובה לאתגר של מאקי.
מלט היקום
תרומתו העיקרית השלישית של מאקי, שהייתה פחות דרמטית בציבור אך מבוססת מתודולוגית, הייתה ספרו מ-1980 "מלט היקום: מחקר על סיבתיות" (The Cement of the Universe: A Study of Causation), שהציע ניתוח קונטרפקטואלי של המשמעות לכך שאירוע אחד גורם לאחר. הוא הציג את המושג המצוטט בהרחבה "תנאי INUS" – חלק בלתי מספיק אך בלתי מיותר של תנאי שהוא עצמו אינו הכרחי אך מספיק לתוצאה – כלי לוגי מדויק לתיאור האופן שבו, בחשיבה רגילה ומדעית כאחד, אנו בוררים את "הסיבה" לאירוע מתוך סבך של גורמים תורמים. הניסוח נותר נקודת התייחסות סטנדרטית בפילוסופיה של הסיבתיות והמשפט.
חיים אישיים
מאקי נישא לג'ואן מרדית' (Joan Meredith) ב-1947. נולדו להם שלושה ילדים, שכולם פנו לקריירות אקדמיות: פנלופה מאקי, פילוסופית שלימדה בבירמינגהם ובנוטינגהם עד 2022; דייוויד מאקי, פילוסוף בקולג' אוריאל באוקספורד; והילרי מאקי, קלאסיקנית באוניברסיטת רייס. עמיתיו זכרו אותו כמי שיכול להתווכח בתקיפות בכתב ועם זאת להישאר נדיב ודיפלומטי כלפי יריבים פנים אל פנים, תוך קריאת טיעוניהם בצורתם החזקה ביותר לפני פירוקם.
מדוע ג'. ל. מאקי מכונה גאון
הטיעון לזכות גאונותו של מאקי נשען על תכונה אינטלקטואלית ספציפית: הנכונות לעקוב אחר טיעון עד למסקנה שכמעט איש אינו רוצה בה, ולנסח מסקנה זו באנגלית הפשוטה ביותר האפשרית. "אין ערכים אובייקטיביים" אינו גידור או ניסוח טכני הקבור בז'רגון – זוהי תקיפה ישירה של האינטואיציות של כמעט כל קורא, המוגשת במשפט הראשון של הספר, ומוגנת בקפדנות מספקת כדי לעצב מחדש תת-תחום שלם באתיקה שעדיין נקרא, על שמו, תיאוריית הטעות. אותו דפוס קיים בהתקפתו על התאיזם ובעבודתו הטכנית על סיבתיות: בכל מקרה הוא בודד את הגרסה החזקה ביותר של עמדה מנוגדת והראה בדיוק היכן, לפי הבנתו, היא כשלה. זוהי סוג של גאונות צרה אך אמיתית – בהירות טיעונית ואומץ ולא בניית מערכות או ברק ספרותי – וזו התכונה שעמיתיו המקצועיים מייחסים לו, מהשבח של קאי נילסן על ספרו האתאיסטי ועד החלטתו של אלווין פלנטינגה לבנות תגובה המגדירה קריירה סביב האתגר של מאקי במקום לפטור אותו. המגבלה הכנה היא שמאקי לא היה ממציא של אוצר מילים פילוסופי חדש או בונה מערכות גדולות כפי שהיו כמה מבני דורו; הישגו היה פירוק אנליטי ובנייה מחדש של דיונים קיימים, לא המצאת טריטוריה פילוסופית חדשה, ותיאוריית הטעות עצמה נותרה עמדת מיעוט שרוב האתיקנים עדיין דוחים.
מורשת
מאקי מת באוקספורד ב-1981, לאחר שפרסם שישה ספרים שממשיכים לעגן דיונים מרכזיים במטא-אתיקה, בפילוסופיה של הדת ובסיבתיות. תיאוריית הטעות המוסרית, הטיעון מן המוזרות וניתוח הסיבתיות בשיטת תנאי ה-INUS כולם עדיין נלמדים, נידונים ומצוטטים תחת שמו – עדות לפילוסוף שהמתנה שלו לא הייתה נחמה אלא בהירות, לא משנה כמה לא נוחות היו המסקנות.