אינגבורג רפופורט: דוקטורט שהתעכב שבעים ושבע שנים
במאי 2015, בדירתה בברלין ולא באולם אוניברסיטאי, ישבה מומחית לשעבר לנאונטולוגיה (רפואת פגים) בת 102 למבחן בעל פה של 45 דקות על תזה לדוקטורט בנושא דיפתריה, אותה כתבה בהיותה סטודנטית לרפואה בת 25 בהמבורג. היא עברה. הבוחנים השלימו בחינה שהמשטר הנאצי סירב לאפשר לה לגשת אליה בשנת 1938, בשל העובדה הפוסלת היחידה שאמה הייתה יהודייה.
תזה שהחוק הנאצי לא התיר לה להגן עליה
אינגבורג סילם-רפופורט (Ingeborg Syllm-Rapoport) נולדה בשנת 1912 בגרמניה, בתה של הפסנתרנית מריה סילם, שהייתה יהודייה; אינגבורג עצמה גדלה כפרוטסטנטית. היא למדה רפואה באוניברסיטת המבורג, ועד שנת 1938 השלימה תזה לדוקטורט על דיפתריה – באותה עת עדיין גורם מוביל לתמותת ילדים ברחבי אירופה – שהייתה מספיק יסודית כדי שהמנחה שלה, רודולף דגקוויץ (Rudolf Degkwitz), יצהיר בבירור שהיא הייתה מתקבלת אילולא חוקי הגזע הנוגעים למוצאה של אמה מנעו את הענקתה. תחת חוקים אלו הותר לה לסיים את המחקר אך לעולם לא הותר לה להיכנס לחדר כדי להגן עליו. היא הייתה בת עשרים וחמש, בעלת הכשרה מלאה, ורשמית ללא תואר בגלל מי שהייתה אמה.
מנוסה, רפואה באמריקה וחזרה לגרמניה מחולקת
רפופורט היגרה לארצות הברית בשנת 1938, בונה מחדש את הקריירה הרפואית שלה מחוץ למערכת ההסמכה שזה עתה דחתה אותה. היא קיבלה תואר דוקטור לרפואה (M.D.) ב-Women's Medical College of Pennsylvania בפילדלפיה ועבדה כמתמחה ברפואת ילדים בסינסינטי, וממשיכה לעסוק ברפואה במדינה שקלטה אותה גם בעת שהדוקטורט שבאמת הרוויחה נותר ללא הכרה. בשנת 1952 היא ובעלה, הרופא והביוכימאי הפליט היהודי-אוסטרי סמואל מיטיה רפופורט (Samuel Mitja Rapoport) – שניהם קומוניסטים מושבעים – עברו למזרח ברלין, מצטרפים לגרמניה המזרחית שזה עתה הוקמה במקום לחזור למערב.
הקמת הנאונטולוגיה בבית החולים שאריטה
במזרח ברלין הפכה רפופורט לראש מחלקת הנאונטולוגיה הראשונה בבית החולים שאריטה (Charité), מהחשובים בבתי החולים בגרמניה, והייתה בין המומחים הראשונים בכל אחת ממדינות גרמניה שבנו טיפול נמרץ ביילודים כתחום רפואי מובחן. הנאונטולוגיה כתחום התמחות עדיין התגבשה בשנות ה-50 וה-60, ועבודתה של רפופורט הציבה את הטיפול המזרח-גרמני בפגים ובתינוקות חולים אנושים על בסיס מדעי בתקופה שבה הדיסציפלינה בקושי הייתה קיימת כתחום התמחות מוגדר בשום מקום. היא גידלה ארבעה ילדים, כולל טום רפופורט (Tom Rapoport), שהפך לביולוג תא בולט בבית הספר לרפואה של הרווארד – משפחה ששני דורותיה חצו גלות, אידיאולוגיה, ובסופו של דבר, מדע מוסדי עילית בשני צדי הקרע של המלחמה הקרה שביקשה לחצות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הבחינה, שבעים ושבע שנים באיחור
המקרה של רפופורט נודע עשורים לאחר מכן כאשר היסטוריונים וגורמים באוניברסיטת המבורג בחנו מחדש את הרישומים של סטודנטים שנשללו מהם תארים תחת חוקי הגזע הנאציים. במאי 2015, הבוחנים נסעו לביתה בברלין במקום לבקש מאישה מעבר לגיל מאה לנסוע אליהם, והיא ישבה למבחן בעל פה שנמנע ממנה ב-1938, עונה על שאלות בנושא התזה המקורית שלה על דיפתריה במשך 45 דקות. היא עברה, במילות הדיווח של אז, "בהצלחה יתרה", ואוניברסיטת המבורג העניקה לה רשמית את הדוקטורט ב-9 ביוני 2015 – שבעים ושבע שנים לאחר הגשתה המקורית, והפכה אותה, בגיל 102, לאדם המבוגר ביותר הידוע שקיבל דוקטורט בכל מקום בעולם.
מוות וחיים שסגרו מעגל
רפופורט נפטרה בברלין ב-23 במרץ 2017, בגיל 104; הלווייתה נערכה שם ב-12 במאי 2017. היא הותירה אחריה ארבעה ילדים, תשעה נכדים ושלושה-עשר נינים. חייה נעו, כמעט באופן סימטרי, מחוק נאצי ששלל תואר מרופאה צעירה ומוכשרת ועד להחלטה של אוניברסיטה מודרנית לתקן את הרישום הזה לפני מותה – אחת האחרונות מבין האנשים שעבורם תיקון כזה היה עדיין אפשרי לביצוע באופן אישי.
מדוע אינגבורג מכונה גאון
הטיעון לכינוי רפופורט כגאון אינו נשען על תגלית יחידה; הוא נשען על העמידות והבהירות של אינטלקט שבירוקרטיה ניסתה למחוק ולא הצליחה. התזה שלה על דיפתריה הייתה, לפי הערכתו העכשווית של המנחה שלה, איתנה מספיק כדי לעבור על סמך איכותה ב-1938 – המחסום היה פוליטי לחלוטין, לא אקדמי. העובדה שהיא נשאה את העבודה הלא גמורה, ואת הדיסציפלינה שהיא מייצגת, דרך הגירה, רישיון רפואי חדש שנרכש מאפס במדינה זרה, ואז עשורים שהוקדשו להקמת התמחות בבית חולים במזרח גרמניה, אומרת פחות על גאונות גולמית במופשט ויותר על מוח מדעי סבלני וקפדני בצורה יוצאת דופן שחוק נאצי עיכב אך לא הפחית: בגיל 102 היא עדיין יכלה להגן, מהזיכרון ומשליטה במדע הבסיסי, על טיעון שבנתה שבעים ושבע שנים מוקדם יותר. הסיבוך הכן הוא שהתהילה הציבורית שלה נשענת ברובה המכריע על טקס התואר ב-2015 ועל הסמליות שלו ולא על גוף של מחקר נאונטולוגי שפורסם וצוטט בהרחבה כיום; את הגאונות שלה עדיף לתאר ככישרון מתמשך תחת אי-צדק יוצא דופן וממושך מאשר כמקוריות משנה תחום. זה, לומר זאת בבירור, עדיין דבר נדיר לקיים לאורך שבעים ושבע שנים.
בעלה, סמואל מיטיה רפופורט, המשיך לקריירה מכובדת משלו כביוכימאי בבית החולים שאריטה ובאקדמיה למדעים של מזרח גרמניה, והבחירה המשותפת של הזוג לבנות את הקריירות שלהם בתוך מזרח גרמניה במקום במערב הפכה בעצמה למקרה בוחן עבור היסטוריונים הבוחנים כיצד מדענים פליטים יהודים וממוצא יהודי התמודדו עם החלוקה שלאחר המלחמה של גרמניה, בבחירת מדינה אנטי-פשיסטית מוצהרת על פני מערב גרמניה שעדיין עבדה על תהליך הדה-נאציפיקציה שלה.
מורשת
הדוקטורט של רפופורט משנת 2015 מצוטט כיום על ידי אוניברסיטאות גרמניות הבוחנות מחדש קריירות אקדמיות שחוק הגזע הנאצי קטע, מקרה בוחן המשמש להמרצת מוסדות אחרים לאתר ובמידת האפשר לתקן רישומים דומים. יחידת הנאונטולוגיה שהיא עזרה להקים בשאריטה נותרה חלק מאחד מבתי החולים המובילים בגרמניה, מורשת שקטה יותר אך ארוכת ימים יותר מהכותרת שהפכה אותה, לזמן קצר, לבוגרת הדוקטורט המבוגרת ביותר שנרשמה.