איניאציו פלוריו הבן: הנסיך האחרון של סיציליה
בשנת 1907 עגנה היאכטה המלכותית ויקטוריה ואלברט (Victoria & Albert) בפלרמו, ועליה המלך אדוארד השביעי, המלכה אלכסנדרה, הנסיכה ויקטוריה והצארינה מריה פיודורובנה. הם הגיעו להתארח במלון — וילה בסגנון אר-נובו על קו המים באקואסנטה (Acquasanta), שהוסבה מבית פרטי על ידי יורש ספנות סיציליאני שבתחילה התכוון להפוך אותה לסנטוריום. עשרים ושמונה שנים לאחר מכן, אותו אדם העמיד למכירה פומבית את תכשיטי אשתו, את רהיטיו ואת נכסיו באותה העיר, ומכר כל חברה שהמשפחה שלו בנתה, כדי לשלם לנושיו עד הפרוטה האחרונה.
ירושה של 100 מיליון לירה
איניאציו פלוריו הבן נולד בפלרמו ב-1 בספטמבר 1869, בנם של הסנאטור איניאציו פלוריו האב והברונית ג'ובאנה ד'אונדס טריגונה (Giovanna D'Ondes Trigona). כאשר אביו נפטר בשנת 1891, הוא היה בן עשרים ושתיים, וירש את אחת ההון הגדולים באיטליה — נכסים שהוערכו בסדר גודל של כ-100 מיליון לירה.
האימפריה שנטל לידיו נבנתה לאורך שלושה דורות והייתה יוצאת דופן בהיקפה: גופרית, דיג טונה, יין מרסלה, ביטוח ובנקאות, מטלורגיה והנדסה, ומעל הכל, ספנות. המשפחה ייסדה את חברת הגופרית האנגלו-סיציליאנית עם שותפים בריטים ב-1840, את בית היציקה אורטיאה (Oretea) ב-1841, את עסקי יין המרסלה ב-1832 — הייצור האיטלקי הראשון של היין המחוזק, המיוצר עד היום כ-Cantine Florio — ואת ה"טונארה" (בית חרושת לטונה) בפביניאנה (Favignana) בשנת 1859, שהפכה לאחד ממתקני דיג הטונה הגדולים בים התיכון ופעלה עד שנת 1977. איניאציו האב רכש את האי פביניאנה ואת שאר הארכיפלג האגאדי בשנת 1874.
קו הספנות
הנכס המרכזי היה ימי. חברת הספנות פלוריו (Florio Line) נוסדה באוקטובר 1861 עם תשע ספינות קיטור; ב-1881 היא התמזגה עם חברת רובאטינו (Rubattino) מג'נובה כדי ליצור את חברת הניווט הכללית האיטלקית (Navigazione Generale Italiana), חברת הספנות המובילה של איטליה. משפחת פלוריו תרמה חמישים ספינות למיזוג לעומת ארבעים של רובאטינו. נתיביה השתרעו ברחבי הים התיכון והים השחור ועד ניו יורק, קנדה, הודו, המזרח הרחוק ודרום אמריקה. הניו יורק טיימס כינה את המשפחה "נסיכי הסוחרים של אירופה", ולפעם אחת הביטוי לא היה הגזמה עיתונאית.
הבל אפוק
בשנת 1893 נשא פלוריו לאישה את פרנצ'סקה פאולה ג'אקונה דלה מוטה — פרנקה פלוריו (Franca Florio), שהפכה ידועה ברחבי אירופה כ"מלכת פלרמו" ואחת הדמויות המגדירות של תקופת הבל אפוק (Belle Époque). יחד הם הפכו את פלרמו, אולי למשך עשרים שנה, לבירה אירופית של אופנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כלי העבודה של איניאציו לכך היה פטרונות בהיקף עצום. הוא היה האמרגן הראשי של תיאטרו מאסימו (Teatro Massimo) כאשר הושלם ב-1897 — בית האופרה הגדול באיטליה. בשנת 1900 הוא מימן את הקמת ל'אורה (L'Ora), עיתונה של פלרמו, ונשאר בעל המניות העיקרי שלו. וב-1899 רכשו הוא ופרנקה נכס באקואסנטה מהאדמירל האנגלי סר ויליאם דומוויל. התוכנית הראשונית הייתה להסב אותו לסנטוריום; במקום זאת הם מסרו אותו לארנסטו באזילה (Ernesto Basile), אמן סגנון הליברטי הסיציליאני, שתכנן את הגנים המדורגים, את האנסמבל מול הים ואת הווילה בעלת הצריחים עצמה, יחד עם החדר שעדיין נקרא "סלון באזילה". וילה איגאה (Villa Igiea) נפתחה בתחילת שנות ה-1900 והפכה לאחד המלונות המפורסמים באירופה.
אחיו הצעיר, וינצ'נצו, ייסד בינתיים את מרוץ ה"טארגה פלוריו" (Targa Florio) בשנת 1906 — מרוץ כביש באורך 277 מייל דרך הרי המדוניה שהפך לאחד מאירועי הסיבולת העתיקים בספורט המוטורי, ושמר על קיומו עד 1978.
הנפילה הארוכה
הקריסה החלה כמעט מיד, והיא הייתה מבנית ולא אישית. הכוח הכלכלי האיטלקי עבר באופן מכריע צפונה, למילאנו, טורינו וג'נובה; התחרות הבינלאומית בספנות ובגופרית גברה; והיתרונות של סיציליה התפוגגו. פלוריו מכר את חלקו במספנת פלרמו ב-1905, רק שמונה שנים לאחר הקמתה, ואת אחזקותיו בחברת NGI ב-1908 — ובכך ויתר על הנכס המרכזי של המשפחה בתוך שבע-עשרה שנה בלבד מירושתו.
השאר היה נסיגה ארוכה שבוצעה בהוצאות מופרזות. בשנת 1924 נמכרה וילה פלוריו אול'אוליבוצה (Villa Florio all'Olivuzza) והמשפחה עברה לרומא. בין 1925 ל-1935 הקריסה הפכה למוחלטת. ב-1935 הועמדו למכירה פומבית תכשיטיה של פרנקה, הרהיטים ושאר נדל"ן בפלרמו. פלוריו מכר כל חברה ואת כל הון המשפחה, והמקורות מדויקים לגבי הסיבה: הוא שילם את חובותיו עד הפרוטה האחרונה. הוא נפטר בפלרמו ב-19 בספטמבר 1957, בגיל שמונים ושמונה, לאחר שחי יותר משני עשורים לאחר אובדן הונו. הוא ופרנקה הביאו לעולם חמישה ילדים, ביניהם קוסטנצה איגאה וג'וליה.
מדוע איניאציו מכונה גאון
הוא לא היה כזה, והמקורות אינם מספקים בסיס רציני לטענה זו. איניאציו פלוריו הבן ירש אימפריה ששלושה דורות קודמים בנו. הוא לא ייסד אף עסק בעל חשיבות. בתוך שבע-עשרה שנה הוא מכר את עסקי הספנות שהיו היסוד שלה, ובתוך ארבעים וארבע שנים מכר כל דבר אחר. היסטוריונים של המשפחה מצטטים אותו כמקרה קלאסי של מה שמכונה לעיתים "תסמונת בודנברוק" — הדור הראשון מייצר את העושר, השני מבסס אותו, והשלישי, שגדל לתוכו, חסר את התיאבון לעבודה ומוותר עליו.
אם יש להצביע על כישרון אמיתי, הוא אינו מסחרי אלא אוצרותי, והוא אמיתי. לפלוריו היה טעם יוצא דופן ואינסטינקט לא שגרתי למה שעיר יכולה להיות. הוא תמך בתיאטרו מאסימו, מימן עיתון רציני והזמין את ארנסטו באזילה להפוך בית אדמירל לאחד המלונות הגדולים באירופה — בניין שאנשים עדיין נוסעים לראות. הוא ופרנקה הפכו את פלרמו, במשך שני עשורים, למקום שבו הגיעו ראשי המדינות של אירופה כדי להיראות. זה לא הושג בכסף בלבד; אנשי פרובינציה עשירים רבים הוציאו סכומים דומים ולא הפיקו שום דבר שאיש זוכר. זה הושג באמצעות שיקול דעת בנוגע לאדריכלים, בניינים ואירועים.
טענת הנגד היא פשוט ספר החשבונות. הוא מימן פאר תרבותי בהון שלא הוחלף, בעוד שהבסיס התעשייתי שיצר אותו נמכר חלק אחר חלק. יש דבר אחד, עם זאת, שהחשבונאות צריכה לציין לטובתו: כשזה נגמר, הוא לא התחבא מאחורי פשיטת רגל או הסתיר נכסים בשם אשתו. הוא חיסל הכל ושילם במלואו. זה לא גאונות. זה משהו נדיר יותר בקרב שושלות הרוסות.
מורשת
יקבי פלוריו (Cantine Florio) עדיין מייצרים מרסלה. וילה איגאה, ששוחזרה על ידי חברת המלונות רוקו פורטה (Rocco Forte Hotels) לאחר רכישתה ב-2019, עדיין עומדת על המים היכן שהמלך אדוארד השביעי עלה לחוף. ה"טארגה פלוריו" מקובע בהיסטוריה של מרוצי המכוניות. הרומן של סטפניה אוצ'י (Stefania Auci) משנת 2019, אריות סיציליה (I leoni di Sicilia), נמכר בלמעלה ממיליון עותקים בשלושים וחמש מדינות, ויחד עם ספר ההמשך שלו, הופק לעיבוד של דיסני+ — דבר שהחזיר את משפחת פלוריו לתודעה הפופולרית האיטלקית מאה שנה לאחר שאיבדו הכל. איניאציו הבן פיקח על חורבנה של אחת ממשפחות הסוחרים הגדולות של אירופה, והותיר אחריו את הבניינים והאגדה שהפכו את החורבן לכדאי לזכירה.