הליכים כירורגיים והבנה קלינית של המערכת הסומטוסנסורית עברו עיצוב מחדש מיסודו הודות לקפדנות המחקרית של הנרי הד (Henry Head). בעבודתו בממלכה המאוחדת, הוא גשר על הפער בין פיזיולוגיה לנוירולוגיה באמצעות ביצוע ניסויים עצמיים רדיקליים למיפוי המסלולים המורכבים של עצבים תחושתיים והתאוששותם לאחר פגיעה בראשית המאה העשרים.
השפעות אקדמיות מעצבות
הד, שנולד בשנת 1861 בסטוק ניואינגטון (Stoke Newington), פיתח מוקדם כישרון לחקירה מדעית בהדרכת מורים בבית הספר של הקווקרים (Friends' School), גרוב האוס (Grove House), ומאוחר יותר בצ'ארטרהאוס (Charterhouse). השכלתו התקדמה בטריניטי קולג', קיימברידג', שם הצטיין בבחינות מדעי הטבע (Natural Science Tripos). עוד לפני סיום לימודיו, הוא עסק במחקר היסטולוגי ופיזיולוגי באוניברסיטת האלה (Halle University) בגרמניה, ורכש שליטה בשפה וגישה מתודולוגית לעבודה מעבדתית שהגדירו את הקריירה המאוחרת שלו.
קידום המחקר הפיזיולוגי
המעבר לדוקטורט של הד כלל התעמקות מעבדתית נרחבת, בייחוד תחת אוואלד הרינג (Ewald Hering) בפראג. תקופה זו התמקדה בפיזיולוגיה נשימתית ובראיית צבעים, תחומים שהשפיעו על שיתוף הפעולה המקצועי הבא שלו עם ו. ה. ר. ריברס (W. H. R. Rivers). עם שובו ללונדון, הוסמך כרופא בשנת 1890, ושירת בתחילה כרופא בית בבית החולים יוניברסיטי קולג' (University College Hospital) ולאחר מכן בבית החולים הלאומי, קווין סקוור (Queen Square), תחת ד"ר תומאס באזארד (Thomas Buzzard).
הגדרת המערכת התחושתית
תרומתו העיקרית לנוירולוגיה נבעה מעניינו במקורות הוויסצרליים של הכאב. בתזה שלו מ-1893, שפורסמה בכתב העת Brain, הוא חקר נגעים בעור ותפוצה עצבית. מחקרו התרחב בסופו של דבר למיפוי מערכתי של התאוששות תחושתית באמצעות ניסויים עצמיים, שבהם חתך וחיבר מחדש את עצביו התחושתיים שלו. עבודה זו הובילה לזיהוי מצבים קליניים המוכרים כיום כתסמונת הד-הולמס (Head-Holmes syndrome) ותסמונת הד-רידוך (Head-Riddoch syndrome).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוקרה מקצועית ומורשת
הד שמר על רמה גבוהה של פעילות אקדמית לאורך כל חייו, והיה חבר בחברה המלכותית (Royal Society), באקדמיה הגרמנית למדעים לאופולדינה (German Academy of Sciences Leopoldina) ובקולג' המלכותי לרופאים בלונדון. תרומותיו זכו להכרה באמצעות עיטורים רבים, בהם הרצאות גולסטוניאן (Goulstonian Lectures) בשנת 1901, המדליה המלכותית (Royal Medal) ב-1908, מדליית והרצאת קרוניאן (Croonian Medal and Lecture) ב-1921, ומדליית מוקסון (Moxon Medal). הוא גם קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת שטרסבורג בשנת 1931 וקיבל תואר אבירות (Knight Bachelor).
עובדות מהירות
- נולד: 1861, סטוק ניואינגטון - נפטר: 1940, רדינג - השכלה: בית הספר גרוב האוס, טריניטי קולג' - תחומים עיקריים: נוירולוגיה, נוירופסיכולוגיה - הכרה מרכזית: תואר אבירות, המדליה המלכותית, מדליית קרוניאן - עבודה בולטת: תסמונת הד-הולמס, תסמונת הד-רידוך - אזרחות: הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
שאלות שקוראים שואלים
### מה הייתה תרומתו העיקרית של הנרי הד לרפואה?
הוא ערך מחקר חלוצי על המערכת הסומטוסנסורית, ובאופן ספציפי מיפה כיצד עצבים תחושתיים משיבים לעצמם תפקוד לאחר שנחתכו.
### האם הוא ערך מחקר על נבדקים אנושיים?
כן, הוא התפרסם בכך שביצע ניסויים על עצמו, בשיתוף פעולה עם הפסיכיאטר ו. ה. ר. ריברס, כדי לתעד התחדשות עצבים וחזרה של תחושות.