פרסום הספר Dedans בשנת 1969 השיק את המסלול הספרותי של אלן סיקסו (Hélène Cixous), והעניק לה את פרס מדיסיס (Prix Médicis) עבור יצירה חצי-אוטוביוגרפית שבחנה את גבולות הזהות והזיכרון. מאז אותה פריצת דרך, היא כתבה למעלה משבעים ספרים, וביססה את מעמדה כדמות מרכזית בתאוריה הפמיניסטית, בפילוסופיה ובספרות ניסיונית בשפות צרפתית, גרמנית ואנגלית.
יסודות אקדמיים והשפעה מוסדית
סיקסו נולדה באוראן, אלג'יריה הצרפתית, בשנת 1937, ועברה לצרפת שם קיבלה את תואר ה-agrégation באנגלית ב-1959 ואת הדוקטורט שלה בספרות בשנת 1968. מחקריה המוקדמים התמקדו בג'יימס ג'ויס (James Joyce), והגיעו לשיאם בדיסרטציה לדוקטורט שלה, L'Exil de James Joyce ou l'Art du remplacement. בעקבות מהומות הסטודנטים של 1968, היא השתתפה בייסוד המרכז האוניברסיטאי בוונסן (Centre universitaire de Vincennes), הידוע כיום כאוניברסיטת פריז VIII. בשנת 1974, היא הקימה את המרכז הראשון ללימודי נשים באוניברסיטה אירופית. קריירת ההוראה שלה כוללת משרות באוניברסיטת פריז 8, אוניברסיטת קורנל והבית הספר האירופי ללימודים מתקדמים (European Graduate School).
תרומות ספרותיות ותאורטיות
סיקסו מזוהה כחלוצה של התאוריה הפמיניסטית הפוסט-סטרוקטורליסטית. המאמר שלה משנת 1975, Le Rire de la Méduse (צחוקה של מדוזה), שפורסם באנגלית בשם The Laugh of the Medusa ב-1976, נותר טקסט מכונן בנוגע להצטלבויות של מיניות, שפה ותקשורת חברתית. גוף עבודתה כולל עשרים ושלושה כרכי שירה, שישה קובצי מסות וחמישה מחזות. היא כתבה בהרחבה על דמויות כגון מוריס בלנשו (Maurice Blanchot), פרנץ קפקא (Franz Kafka), היינריך פון קלייסט (Heinrich von Kleist), מישל דה מונטן (Michel de Montaigne) וקלריס ליספקטור (Clarice Lispector).
קשרים שיתופיים ודה-קונסטרוקציה
חייה האינטלקטואליים היו שזורים עמוק בחייו של ז'אק דרידה (Jacques Derrida), ידידות ששורשיה במוצאם המשותף כיהודים צרפתים באלג'יריה. שיתוף הפעולה שלהם הניב את הכרך Voiles, והיא כתבה ניתוח של הגותו בספר Portrait de Jacques Derrida en jeune saint juif. מעבר לעבודתה עם דרידה, היא שיתפה פעולה עם אמנים מגוונים, בהם עאדל עבד-סמד (Adel Abdessemed), פייר אלשינסקי (Pierre Alechinsky) ואריאן מנושקין (Ariane Mnouchkine). כתיבתה משלבת לעיתים קרובות נקודות מבט פסיכואנליטיות, תוך עיסוק תדיר בתאוריות של זיגמונד פרויד (Sigmund Freud) וז'אק לאקאן (Jacques Lacan) או ביקורת עליהן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הכרה ופרסים
השפעתה זכתה להכרה באמצעות פרסים בינלאומיים רבים. היא קיבלה את פרס מרגריט דיראס (Prix Marguerite Duras) ב-2014, את פרס פרנסן ואנטואן ברנהיים (Francine and Antoine Bernheim Award) ב-2017, את הגראן פרי לתיאטרון (Grand prix du théâtre) ב-2018 ואת פרס הנסיכות (Prix de la Principauté) ב-2020. בשנת 2021, היא זכתה בפרס הספרייה הלאומית של צרפת (BNF). מעמדה במדינה הצרפתית משתקף בתפקידה כקצינה בכירה במסדר הכבוד הלאומי (Grand Officer of the National Order of Merit) וכקצינה בלגיון הכבוד, שניהם הוענקו במאה ה-21. היא גם כלת פרס פורמנטור (Prix Formentor) לשנת 2025.
עובדות מהירות
- נולדה: 1937, אוראן - אזרחות: צרפת - יצירה בולטת: צחוקה של מדוזה (1976) - רומן ראשון: Dedans (1969) - תפקיד אקדמי: פרופסור, אוניברסיטת פריז VIII - מיומנות שפתית: צרפתית, גרמנית, אנגלית - פרס: פרס מדיסיס (1969) - פרס: קצינה בכירה במסדר הכבוד הלאומי (2023)
שאלות נפוצות של קוראים
### במה ידועה אלן סיקסו בעיקר?
היא מוכרת בזכות סגנון הכתיבה הניסיוני שלה והמאמר המשפיע שלה מ-1976, "צחוקה של מדוזה", אשר עיצב את התאוריה הפמיניסטית הפוסט-סטרוקטורליסטית.
### האם אלן סיקסו הקימה מוסדות אקדמיים כלשהם?
כן, היא הייתה שותפה לייסוד המרכז האוניברסיטאי בוונסן בשנת 1969 והקימה את המרכז הראשון ללימודי נשים באוניברסיטה אירופית בשנת 1974.