האתגר הטכני של השישי מבין הלימודים הפוליפוניים שלו, ששמו "השושנה האחרונה" (Die letzte Rose), משמש כסמן עיקרי לתרומותיו המוזיקליות של היינריך וילהלם ארנסט (Heinrich Wilhelm Ernst). במהלך אמצע המאה ה-19, מלחין ומבצע אוסטרי זה שכלל את טכניקות הכינור הפוליפוניות, ובכך ביסס את המוניטין שלו כדמות מובילה במסורת הווירטואוזית של תקופתו.
הכשרה מוקדמת והשפעות
ארנסט, שנולד בברנו (Brno) ב-8 ביוני 1812, החל בלימודי כינור בגיל תשע. בשנת 1825 החל את לימודיו בקונסרבטוריון של וינה מטעם אגודת ידידי המוזיקה (Gesellschaft der Musikfreunde). בתקופה זו למד אצל הכנרים יוזף בהם (Joseph Böhm) ויוזף מייזדר (Joseph Mayseder), בעוד איגנץ פון זייפריד (Ignaz von Seyfried) העניק לו הכשרה בהלחנה. המסלול האמנותי שלו השתנה באופן משמעותי בשנת 1828 לאחר שצפה בניקולו פגניני (Niccolò Paganini) מופיע בווינה, חוויה שהעניקה לארנסט השראה לפתח קריירה כסולן נודד.
היריבות עם פגניני
ארנסט בילה שנים בצפייה בשיטותיו של פגניני, ולעתים קרובות נסע לאותן הערים שבהן הופיע. בפרנקפורט בשנת 1830, הוא ביצע בהצלחה עיבוד ליצירה "בלב איני חש עוד" (Nel cor pìù non mi sento) של פגניני, לאחר שלמד את היצירה כולה משמיעה. במרסיי בשנת 1837, ארנסט עשה מאמצים רבים כדי לחקור את הטכניקה של פגניני, ואף שכר חדר צמוד לחדרו של המאסטר כדי להאזין לחזרותיו. קרבה מקצועית זו הובילה להשוואות בציבור, כאשר קהלים ציינו לעתים קרובות כי בעוד שפגניני הפגין שליטה טכנית ללא תחרות, נגינתו של ארנסט זכתה לשבחים תכופים בשל עומקה הרגשי.
קריירה באנגליה ושנים אחרונות
עד שנת 1844 עבר ארנסט לאנגליה, שם החל להיות מעורב בחברה לרביעיית בטהובן (Beethoven Quartet Society). בעבודתו לצד מוזיקאים כמו יוזף יואכים (Joseph Joachim), הנריק וייניאבסקי (Henryk Wieniawski) וקרלו אלפרדו פיאטי (Carlo Alfredo Piatti), הוא ביצע את הרפרטואר לרביעיית כלי קשת של בטהובן. הרב-גוניות שלו השתרעה גם על הוויולה; הוא ביצע באופן ראוי לציון את תפקיד הסולו ביצירה "הרולד באיטליה" (Harold en Italie) של ברליוז (Berlioz), כולל ביצוע בניצוחו של ברליוז בשנת 1842. שבע השנים האחרונות לחייו עברו עליו בניס, שם התמקד בהלחנה, וכתב יצירות כגון "פנטזיית אותלו" (Othello-Fantasie) ו"קונצ'רטו פתטי" (Concerto pathétique).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מורשת מוזיקלית
ארנסט נחשב למי שהרחיב את האפשרויות של הכינור באמצעות הלחנה פוליפונית. יצירתו המזוהה עמו ביותר, "קרנבל ונציה" (Carnaval de Venise), כללה וריאציות שהשתמשו בטכניקת הסקורדטורה (scordatura), סימן היכר סגנוני שבו דגל גם פגניני. אף שסבל מנוירלגיה קשה החל משנת 1862, מה שמנע ממנו לנגן בכינור, השפעתו נמשכה דרך הפרטיטורות והלימודים שפרסם עד למותו בניס ב-8 באוקטובר 1865.
עובדות מהירות
- נולד: 8 ביוני 1812, ברנו - נפטר: 8 באוקטובר 1865, ניס - אזרחות: האימפריה האוסטרית - כלים: כינור, ויולה - יצירה בולטת: גרנד קפריס על "שר היער" של שוברט (Grand Caprice on Schubert's Erlkönig) - יצירה בולטת: קרנבל ונציה (Carnaval de Venise)
שאלות שקוראים שואלים
### האם ארנסט הלחין עבור כלים אחרים מלבד הכינור?
כן, הוא היה כנר, ויולן ומלחין שהופיע הן בכינור והן בוויולה.
### מדוע עבר ארנסט לניס?
הוא בילה את שבע השנים האחרונות לחייו בניס, כשהוא מתמקד בהלחנה עד למותו בשנת 1865.