הראלד צור האוזן: הנגיף הלא נכון, שנרדף עד שהיה לנכון
כל מעבדת סרטן גדולה בשנות ה-70 צדה את הגורם לסרטן צוואר הרחם בנגיפי הרפס. הראלד צור האוזן הסתכל על אותה מחלה והימר על משהו שכמעט אף אחד אחר לא לקח ברצינות: נגיף היבלות. נדרשו לו יותר מעשור של השערות כושלות, ניחוש ראשון שגוי, והתמדה שעמיתים מצאו כעקשנית אפילו בסטנדרטים מדעיים, אך ההימור השתלם עם חיסון המשמש כיום ביותר ממאה מדינות ופרס נובל שהגיע רבע מאה לאחר שהתיאוריה הועלתה לראשונה.
מדיסלדורף לפילדלפיה
צור האוזן נולד בגלזנקירכן, גרמניה, ב-1936 ולמד רפואה באוניברסיטאות בון, המבורג ודיסלדורף, שם קיבל את התואר ברפואה ב-1960. הוא החל כעוזר מעבדה במכון למיקרוביולוגיה בדיסלדורף לפני תקופה מעצבת, מ-1966 עד 1969, בבית החולים לילדים של פילדלפיה, שם עבד לצד הווירולוגים ורנר וגרטרוד הנלה, שעבודתם על נגיף אפשטיין-בר כבר ביססה את העובדה שנגיף יכול לגרום לסרטן בבני אדם. ניסיון זה העניק לצור האוזן את הביטחון התיאורטי לחפש גורמים נגיפיים לגידולים שרוב בני דורו הניחו כי הם מונעים על ידי מנגנונים אחרים לחלוטין.
הימור נגד הקונצנזוס של נגיף ההרפס
עד 1972, כשהוא כבר באוניברסיטת ארלנגן-נירנברג, צור האוזן התיישב על השערה שעמדה בניגוד לחוכמה המקובלת של התחום: במקום נגיף הרפס סימפלקס, שאותו רדפו רוב חוקרי סרטן צוואר הרחם, הוא חשד בנגיפי פפילומה אנושיים (HPV) — המשפחה האחראית ליבלות נפוצות — כגורם האמיתי. זו הייתה, במשך שנים, עמדה לא אופנתית, וניסיונותיו המוקדמים של צור האוזן למצוא DNA נגיפי באמצעות הטכניקות שהיו זמינות אז עלו בתוהו. במקום לנטוש את הרעיון, הוא שכלל את שיטותיו, ועבד עם לוץ גיסמן כדי לבודד ולאפיין סוגי HPV מובחנים מיבלות באברי המין, כולל HPV מסוג 6.
מציאת HPV 16 ו-18 בגידולים
הפריצה הגיעה ב-1983, כאשר צוותו של צור האוזן זיהה DNA של HPV מסוג 16 מוטמע ישירות ברקמת גידול של סרטן צוואר הרחם, ואחריו ב-1984 זיהוי של HPV מסוג 18 בקבוצה נפרדת של גידולים — שני הסוגים שביחד, מובנים כיום כאחראים לכשלושה רבעים ממקרי סרטן צוואר הרחם ברחבי העולם. הממצא הפך את הנחות התחום כמעט בן לילה: לנגיף ההרפס, החשוד המועדף זמן רב, לא הייתה נוכחות עקבית בגידולים, בעוד שלזני HPV ספציפיים אלו הייתה. זו הייתה בדיוק סוג התוצאה שמתגמלת מדען שמוכן להמשיך להריץ שוב ושוב השערה שזכתה לביקורת עם כלים טובים יותר, במקום ללכת עם הקהל לתיאוריה פופולרית יותר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית המקרה, ואז בניית המוסד
צור האוזן בילה את השנים הבאות בביסוס העובדה שזיהום ב-HPV לא היה רק נוכח בגידולי צוואר הרחם אלא אחראי סיבתית להנעת הסרטן — הוא הראה כיצד ה-DNA של הנגיף השתלב בתאי המאחסן ושיבש את הבקרות הרגילות על חלוקת התאים. ב-1983 הוא קיבל על עצמו את תפקיד מנהל המרכז הגרמני לחקר הסרטן (Deutsches Krebsforschungszentrum, DKFZ) בהיידלברג, תפקיד שהחזיק בו במשך עשרים שנה, שבמהלכן בנה את המרכז לאחד ממוסדות מחקר הסרטן המובילים באירופה באמצעות סטנדרטים קפדניים של ביקורת עמיתים וגיוס מדענים מובילים, גם בזמן שהמשיך להפעיל את תוכנית מחקר ה-HPV שלו במקביל.
מגילוי לחיסון
התגמול המעשי להתמדתו של צור האוזן היה חיסון: ברגע ש-HPV 16 ו-18 אושרו כגורמים העיקריים לסרטן צוואר הרחם, למפתחי תרופות הייתה מטרה מוגדרת, והחיסון הראשון ל-HPV הגיע לשוק ב-2006, ואחריו במהירות אחרים. החיסונים, שכיום הם חלק מתוכניות חיסון לאומיות ביותר ממאה מדינות, מגנים מפני זני ה-HPV האחראים לרוב המכריע של סרטן צוואר הרחם וכבר החלו להראות ירידות מדידות בשיעורי סרטן צוואר הרחם ונגעים טרום-סרטניים באוכלוסיות מחוסנות, לצד הגנה מפני סוגי סרטן אחרים הקשורים ל-HPV בגרון, בפי הטבעת ובאיברי המין.
פרס נובל
ב-2008 חלק צור האוזן את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם לוק מונטנייה ופרנסואז בארה-סינוסי, וצוין "על גילויו של נגיפי פפילומה אנושיים הגורמים לסרטן צוואר הרחם". הפרס עורר הערה של מחלוקת כאשר התברר כי חבר באספת נובל החזיק במושב במועצת המנהלים של אסטרה-זנקה, חברה עם אינטרסים פיננסיים הקשורים לפטנטים של חיסוני HPV — שאלת ניגוד עניינים שהועלתה בפומבי באותה עת, אם כי היא לא הפחיתה מהקונצנזוס המדעי הרחב שהתגלית עצמה הייתה ברמה של פרס נובל, ללא קשר לאופטיקה של תהליך הענקת הפרס עצמו.
מדוע הראלד מכונה גאון
התכונה המכרעת של צור האוזן לא הייתה הבזק יחיד של תובנה אלא סובלנות יוצאת דופן לטעות בפומבי במשך שנים בזמן שעמיתים רדפו אחרי תשובה אופנתית יותר. זוהי צורה של אומץ מדעי הקשורה קשר הדוק לזיהוי דפוסים תחת אי-ודאות: הוא המשיך לבחון מחדש השערה מול טכניקות מעבדה משתפרות במקום לנטוש אותה כאשר תוצאות מוקדמות היו לא חד-משמעיות או להיצמד לתוצאה שהושגה ללא בדיקה נוספת — הוא רדף אחרי HPV 6, מצא אותו קשור באופן לא מספק לסרטן, והמשיך לחפש עד ש-HPV 16 ו-18 הופיעו מוטמעים ישירות ב-DNA של הגידול. הספדים ומחוות מכתב העת Nature ומקהילת חקר הסרטן ייחסו לו ספציפית את היפוך הקונצנזוס של תחום שלם באמצעות התמדה שיטתית ומתמשכת ולא רגע אאוריקה יחיד, שפה שמסתכמת בכינוי עקשנותו כצורה של גאונות. משקל הנגד הכנה הוא פרוצדורלי יותר מאשר אישי: חשיפת ניגוד העניינים של אספת נובל עצמה סיבכה, ולו לזמן קצר, את הסיפור הציבורי של ניצחון מדעי נקי אחרת.
מורשת
עבודתו של צור האוזן זוכה לקרדיט על פתיחת נתיב ריאלי למיגור סרטן צוואר הרחם כאיום על בריאות הציבור בתוך העשורים הקרובים במדינות עם כיסוי חיסוני גבוה, תוצאה שכמעט אף אחד בתחום לא החשיב כסבירה כאשר הציע לראשונה את השערת נגיף הפפילומה. הערכות בריאות עולמיות מעמידות את הנטל השנתי של סוגי סרטן הקשורים ל-HPV על כ-700,000 מקרים ברחבי העולם גם כיום, מספר שהתגלית שלו נתנה למערכות בריאות הציבור את הכלים להתחיל להוריד. הוא מת ב-2023 בגיל 87, לאחר שזכה לראות את החיסון שמחקרו אפשר הופך לאחד מכלי מניעת הסרטן המשמעותיים ביותר ברפואה המודרנית.