הנס נילס אנדרסן: הנגר שבנה את האימפריה של דנמרק

בשנת 1873 הגיע נגר אוניות דני בן עשרים ואחת לבנגקוק. בתוך עשור הוא החזיק בבעלותו את מלון הנהר שבו שתה כל אירופי בסיאם; בתוך עשרים וחמש שנים הוא ייסד את החברה הגדולה ביותר שדנמרק אי פעם תייצר; ועד שנת 1916 הוא נשא הצעות שלום חשאיות בין בתי המלוכה של אירופה בשם ממשלתו. הנס נילס אנדרסן (Hans Niels Andersen) עשה את הדרך מסדנה בנקסקוב (Nakskov) ועד לקבלת מסדר הפיל מבלי שרכש מעולם השכלה פורמלית.

נגר אוניות, 1872

אנדרסן נולד ב-10 בספטמבר 1852 בנקסקוב, שבד האי הדני לולנד (Lolland), למשפחה ממעמד הפועלים, והוכשר כבונה אוניות. בשנת 1872 הוא קיבל משרה כנגר אוניות — נתיב הסחר, ולא כיתת הלימוד, היה השכלתו. בשנה שלאחר מכן הגיעה ספינתו לבנגקוק, והוא לא עזב את סיאם באמת במשך עשור.

הוא התקדם במהירות על המים. מנגר הוא הפך לחובל ראשון ואז לרב-חובל של הטון קראמום (Thoon Kramom), כלי שיט שהיה שייך למלך צ'ולאלונגקורן (Chulalongkorn), ראמה החמישי, מסיאם. כדאי לעצור על חוסר הסבירות: בעל מלאכה מלולנד בשנות העשרים לחייו המפקד על ספינה בבעלות המונרך של ממלכה דרום-מזרח אסיאתית עצמאית, בעשור שבו אותה ממלכה תמרנה כדי להימנע מלהיכבש על ידי מישהו. הקשר לחצר הסיאמית, שנוצר מוקדם כל כך ומסיפון של ספינה מלכותית, הוא הציר שעליו סב שאר חייו של אנדרסן.

האוריינטל

המיזם הראשון שלו לא היה ספנות אלא אירוח. בשנת 1881, יחד עם השותפים הדנים פיטר אנדרסן (Peter Andersen) ופרדריק קינץ (Frederick Kinch), הוא קנה מלון נהר צנוע בבנגקוק עם השאיפה המוצהרת ליצור את מלון היוקרה הראשון בסטנדרט בינלאומי בסיאם. הוא הזמין את האדריכל האיטלקי סטפנו קארדו (Stefano Cardu) לבנות אותו מלבנים — המבנה הידוע כיום כ-Authors' Lounge — ושכר מנהל צרפתי, ג'ורג' טרואסף (George Troisoefs), כדי לנהל אותו. המלון 'אוריינטל' (The Oriental) נפתח רשמית ב-19 במאי 1887, והאירוע הגדול הראשון שלו היה משתה לרגל יובל הזהב של המלכה ויקטוריה. הוא הפך מיד למקום שבו הקהילה הגולה והאליטה הסיאמית נפגשו זו עם זו. תאורה חשמלית הגיעה באפריל 1891, שסופקה על ידי חברת Siam Electric Light Company המנוהלת על ידי דנים.

אנדרסן ושותפיו מכרו את האוריינטל לאמריקאי פרנקלין הרסט (Franklin Hurst) בשנת 1893. הוא בנה את המלון המפורסם ביותר באסיה והתייחס אליו כאל קרש קפיצה.

אנדרסן ושות'

העסק האמיתי נוסד בשנת 1884: אנדרסן ושות' (Andersen & Co.), בית מסחר בבנגקוק שעסק בייבוא וייצוא, ספנות, כריתת עצים ומנסרות. העושר לייצוא של סיאם בשנות ה-80 של המאה ה-19 היה עץ טיק, ואנדרסן מיקם את עצמו כדי לשנע אותו. הדפוס שיגדיר את הקריירה שלו כבר היה גלוי — בעלות על היער, בעלות על המנסרה, בעלות על הספינה, בעלות על הרציף, ותפיסת כל מרווח לאורך השרשרת.

חברת מזרח אסיה

בשנת 1897 חזר אנדרסן הביתה והפך בית מסחר בבנגקוק למוסד דני. יחד עם הבנקאי איזק גליקשטדט (Isak Glückstadt) הוא הקים את Det Østasiatiske Kompagni — חברת מזרח אסיה (East Asiatic Company) — בקופנהגן, עם הון התחלתי של 3.5 מיליון קרונות, שנוצרה כדי להוביל סחר בין דנמרק והמזרח הרחוק. העיתוי היה מכוון: ראמה החמישי ביקר בדנמרק באותה שנה, והמלך כריסטיאן התשיעי גילה עניין אישי במיזם החדש, אישור מלכותי בשני קצוות הנתיב שאף מתחרה לא יכול היה להשתוות לו.

הטיק הגיע בעקבותיו. EAC קיבלה את הזיכיון הראשון שלה ליד פרה (Phrae) בשנת 1899, והסכם חכירה בשנת 1906 הבטיח זכויות יער עד שנת 1926. משרדים בפרה ותחנות ברחבי צפון סיאם ניהלו זיכיונות בפרה, אוטראדיט ונאן; זכויות היער של החברה במדינה נמשכו עד 1945–1946. אבל הטיק היה רק ההתחלה. EAC רשמה את עצמה כבעלת אוניות קיטור ומנוע, טוחנת טיק ועצים אחרים, יצרנית שמן ומלט, ועברה לכריית בדיל ומטעי גומי ברחבי סיאם ודרום-מזרח אסיה, ולאחר מכן לבניית אוניות, הנעה ימית וביטוח. עד 1923 היו לה סניפים ברחבי אסיה, צפון אמריקה ואירופה. בהיקפה המרבי היא כללה כ-250 מפעלים ביותר מחמישים מדינות. אנדרסן ניהל אותה כמנהל כללי במשך ארבעה עשורים.

סילנדיה

ההחלטה הנועזת ביותר בחייו המסחריים הגיעה ב-1912, כאשר EAC הזמינה את ה-MS סילנדיה (Selandia) — אוניית המנוע החוצה אוקיינוסים הראשונה בעולם. ספנות ב-1912 משמעותה הייתה פחם וקיטור; מנוע הדיזל היה סקרנות לא מוכחת בים, ואנדרסן הימר על ספינת הדגל שלו עליו. הוא צדק, ואוניית המנוע הדיזל המשיכה להחליף את הקיטור בכל ציי הסוחר בעולם. ההימור הוא העדות הברורה ביותר לכך שאנדרסן לא היה רק צובר זיכיונות אלא אדם שמוכן להמר על הון על בסיס שיפוט טכני.

השליח

מעמדו של אנדרסן העניק לו תפקיד דיפלומטי שאף איש עסקים לא היה מקבל היום. הוא היה הקונסול הכללי של סיאם בדנמרק מ-1898 עד 1932. במהלך מלחמת העולם הראשונה, שר החוץ של דנמרק אריק סקאווניוס (Erik Scavenius) שלח אותו למשימות שלום בבירות הלוחמות, תוך ניצול העובדה שהמלך הדני כריסטיאן העשירי היה בן דודם של ג'ורג' החמישי מבריטניה והצאר ניקולאי השני מרוסיה. אנדרסן ניסה לפתוח ערוצים לשניהם. המשימות נכשלו, והפרק הוא דו-משמעי: ויקיפדיה מציינת כי למרות שאנדרסן היה אהוד אישית על בעלות הברית, נראה שהוא לא הבין שיוזמת השלום הוצעה על ידי גרמניה. הוא היה סוחר ששיחק במדינאות, והמדינות היו טובות בכך יותר ממנו.

מדוע הנס מכונה גאון

הטענה היא מסחרית וארגונית, לא אינטלקטואלית, ויש להצהיר עליה ככזו. הכישרון של אנדרסן היה לראות מערכת סחר שלמה לפני שהיא הייתה קיימת ואז להחזיק בכל חוליה בה — זיכיון יער, מנסרה, ספינת משא, משרד נמל, מלון, ביטוח — כך שהערך שבדרך כלל היה דולף למתווכים נשאר בתוך מאזן אחד. אינטגרציה אנכית בהיקף בין-יבשתי, שבוצעה מממלכה אירופית קטנה ללא מושבות באסיה, היא הישג אמיתי של תכנון. כך גם האינסטינקט שלו להון פוליטי: הוא בנה את EAC על מערכות יחסים עם שני בתי מלוכה בו-זמנית, והפך את הנייטרליות הדנית עצמה לנכס מסחרי. דנמרק כיבדה אותו בהתאם — יועץ מדינה בתואר בשנת 1900, וב-1919 אביר מסדר הפיל, המסדר הגבוה ביותר במדינה, שכמעט לעולם לא ניתן לאדם פשוט ממשפחה ממעמד הפועלים.

מקרה הנגד הוא אמיתי. אנדרסן לא המציא שום טכנולוגיה; סילנדיה הייתה מעשה של רכש ועצבים ולא של הנדסה, והדיזל היה של רודולף דיזל (Rudolf Diesel). האימפריה שלו נשענה על זיכיונות מיצוי בסיאם ובדרום-מזרח אסיה — טיק, בדיל, גומי — שהושגו דרך חסד החצר, והעושר זרם לקופנהגן. הדיפלומטיה שלו, על פי עדות ממשלתו שלו, הובסה. מה ששורד בחינה מדוקדקת הוא צר יותר אך מוצק: יכולת יוצאת דופן לקרוא לאן ילך הסחר, להבטיח את המיקום מוקדם, ולהחזיק בו במשך ארבעים שנה.

מורשת

אנדרסן מת ב-30 בדצמבר 1937, בגיל שמונים וחמש. המחזור של חברת מזרח אסיה במותו עלה על 233 מיליון קרונות, והיא נותרה המיזם הגדול ביותר של דנמרק במשך עשורים לאחר מכן. המלון 'אוריינטל' שבנה הוא כיום המנדרין אוריינטל, בנגקוק, שעדיין נסחר על המוניטין שהעניק לו ב-1887. האנדרטה האמיתית שלו היא הצורה של המסחר הדני עצמו: במשך רוב המאה העשרים, הנוכחות של דנמרק באסיה הייתה הנוכחות של הרעיון של נגר אוניות אחד.