האלדור אסגרימסון: רואה החשבון של הכוח באיסלנד
במרץ 2003, ממשלתה של מדינה חסרת צבא הציבה את עצמה ברשימה שפורסמה של מדינות התומכות בפלישה לעיראק. לא נערכה הצבעה בפרלמנט. ההחלטה התקבלה על ידי שני אנשים, שאחד מהם היה שר החוץ של איסלנד, האלדור אסגרימסון (Halldór Ásgrímsson), והיא הוציאה את האיסלנדים לרחובות. הוא המשיך והפך לראש ממשלה בשנה שלאחר מכן, והדבר ליווה אותו גם לאחר שסיים את תפקידו. עבור פוליטיקאי שכל שיטת עבודתו הייתה הקפדה על נהלים – הוא היה, בהכשרתו, רואה חשבון מוסמך – זו הייתה דרך לא פורמלית באופן בולט למחויבות של אומה למלחמה.
וופנפיורדור (Vopnafjörður)
האלדור אסגרימסון נולד ב-8 בספטמבר 1947 בוופנפיורדור, בחוף הצפון-מזרחי המרוחק של איסלנד – סוג של קהילת דייגים קטנה שאת האינטרסים שלה בילה קריירה שלמה בייצוג, ושהמרחק שלה מרייקיאוויק עיצב את המפלגה שבראשה עמד לבסוף.
השכלתו הייתה טכנית באופן חריג עבור פוליטיקאי. הוא למד במכללה השיתופית בביפרוסט (Bifröst), הוסמך כרואה חשבון מוסמך בשנת 1970, וביצע לימודים מתקדמים במסחר באוניברסיטאות ברגן וקופנהגן. בין השנים 1973 ל-1975 הרצה באוניברסיטת איסלנד. הוא הגיע לפוליטיקה עם דף מאזן, לא עם מצע.
האלת'ינגי (Althing)
הוא נכנס לאלת'ינגי (הפרלמנט האיסלנדי) ב-1974 מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, כנציג מחוז הבחירה המזרחי, איבד את מושבו ב-1978, החזיר אותו ב-1979, וישב בו ברציפות עד 2006, בתקופה האחרונה מטעם רייקיאוויק צפון. כשלושים ומשהו שנים בפרלמנט של שישים ושלושה חברים הופכות אדם לחלק מהריהוט של המדינה.
עלייתו הייתה דרך משרדי הממשלה ולא דרך רטוריקה. הוא היה שר הדיג בין השנים 1983 ל-1991 – שמונה שנים בראשות המגזר המבטיח את הכלכלה האיסלנדית, וזה היה פרק הזמן הארוך ביותר בקריירה שלו בכל תיק. הוא כיהן כשר המשפטים וענייני הכנסייה בין השנים 1988 ל-1989, וכשר לשיתוף פעולה נורדי פעמיים, בין 1985 ל-1987 ושוב בין 1995 ל-1999. הוא היה סגן מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית משנת 1980, ונטל את ההנהגה ב-1994.
שר החוץ
בין השנים 1995 ל-2004, האלדור היה שר החוץ של איסלנד – תשע שנים, שכללו את התרחבות נאט"ו, הכיוון מחדש של אירופה, והתגובה האמריקאית לספטמבר 2001. הוא היה השותף הזוטר בקואליציה ארוכה עם מפלגת העצמאות של דויד אודסון (Davíð Oddsson), הסדר שהעניק לפרוגרסיבים כוח בר-קיימא במחיר של זהות נפרדת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הפרק המכונן היה עיראק. כשר חוץ הוא הציב את איסלנד בין "קואליציית המוכן" שתמכה בפלישה ב-2003, מבלי להביא את הנושא בפני הפרלמנט. מחאות ציבוריות באו בעקבות זאת. במדינה שמדיניות החוץ שלה נשענה על היעדר היכולת הצבאית שלה, ההחלטה נגעה פחות למלחמה ויותר לשאלה למי יש זכות לדבר בשם האומה, וכיצד.
מחלוקת שנייה נקשרה לאותה תקופה: טענות שהוא ואודסון פעלו בתיאום סביב הפרטת הבנקים האיסלנדיים ב-2003 – עניין שייראה שונה מאוד אחרי 2008 ממה שנראה באותה עת.
ראש ממשלה, והסוף
על פי הסכם הרוטציה של הקואליציה, האלדור הפך לראש ממשלה ב-15 בספטמבר 2004. הוא שרד עשרים ואחד חודשים, התפטר ב-15 ביוני 2006, ופרש כמנהיג המפלגה הפרוגרסיבית באותה שנה לאחר שלושה עשורים בפוליטיקה הלאומית. המפלגה שהותיר אחריו הייתה מחולקת בין תומכיו למבקריו – קו שבר שהאריך ימים מעבר למנהיגותו.
הוא לא סיים את דרכו. ב-31 באוקטובר 2006 הוא נבחר למזכ"ל המועצה הנורדית של השרים, וכיהן בתפקיד זה בין השנים 2007 ל-2013, כשהוא מקדיש את שנות עבודתו האחרונות לעבודה רב-צדדית, הדרגתית ומנהלתית בשקט, שהתאימה לו הרבה יותר מאשר מאבקים פנימיים.
מדוע האלדור מכונה גאון
זהו מקרה שבו התשובה הכנה היא שהמילה אינה מתאימה, והערך טוב יותר בזכות העובדה שהוא אומר זאת.
האלדור אסגרימסון לא היה הוגה דעות מקורי, תאורטיקן או דמות יצירתית. הכישרון שלו היה עמידות בתוך מערכת פוליטית קטנה – היכולת להחזיק במושב במשך שלושה עשורים, לנהל ארבעה משרדי ממשלה, להוביל מפלגה במשך שתים-עשרה שנים ולהגיע לראשות הממשלה, במדינה שבה כל מי שנמצא בחיים הציבוריים מכיר את כל השאר והטינה היא קבועה. זה דורש כישורים אמיתיים: שליטה טכנית בתיקים, שהכשרתו בחשבונאות העניקה לו; סבלנות עם חשבון קואליציוני; ונכונות להיות השותף הזוטר למשך זמן רב ככל שיידרש. תשע שנים רצופות כשר חוץ של כל מדינה הן עדות ליכולת ששורדת מגע עם אירועים.
אך לא ניתן לקדם את הטיעון הזה עוד, והמקורות אינם תומכים בכך. הוא אינו זוכה לקרדיט על דוקטרינה, רפורמה או רעיון שהאריכו ימים מעבר לו. ההחלטה המשמעותית ביותר שלו – מחויבות איסלנד ל"קואליציית המוכן" ללא הצבעה בפרלמנט – נזכרת ככישלון של תהליך מצד אדם שכל המוניטין שלו נשען על תהליכים. הוא עזב את תפקידו לא בגלל תבוסה במדיניות אלא לאחר הפסדים בבחירות מקומיות, לאחר שהפך לנטל על מפלגתו שלו. מה שהתיעוד מראה הוא פוליטיקאי מוכשר, מצפוני ומקצועי לחלוטין של דמוקרטיה קטנה, וזהו דבר מכובד להיותו, וזו אינה גאונות. כל מי שטוען אחרת ינפח קריירה שאינה זקוקה לכך.
מורשת
האלדור אסגרימסון מת ב-18 במאי 2015 בבית הקיץ שלו בגרימסנס (Grímsnes), מהתקף לב מאסיבי, בגיל שישים ושבע. הוא הותיר אחריו את אשתו סיגוריונה סיגורדארדוטיר (Sigurjóna Sigurðardóttir), שלוש בנות, ומספר רב של נכדים ונינים. הספדים חצו את הקווים המפלגתיים; חברת הפרלמנט הסוציאל-דמוקרטית קתרין יוליוסדוטיר (Katrín Júlíusdóttir) נזכרה כי הוא קיבל את פניה בחום כחברה צעירה ושחלקו זמנים טובים.
הוא מותיר שני דברים. הראשון הוא החלטת עיראק, ששינתה לצמיתות את האופן שבו איסלנדים חושבים על סמכות הרשות המבצעת בנושאי מדיניות חוץ. השני הוא שש שנים של עבודה מוסדית נורדית שבה דמות לאומית שנויה במחלוקת התגלתה כדמות אזורית יעילה – מערכה שנייה מוצלחת יותר מהראשונה.
הערה על מקורות: החומר הזמין לביוגרפיה זו דל יותר מאשר עבור רוב מושאי ביוגרפיות בדרגה דומה, ומספר היבטים של הרקורד המיניסטריאלי שלו – במיוחד מדיניות הדיג שלו – לא ניתן היה לתעד מהמקורות שנסקרו כאן, ולכן הושארו ללא ציון במקום להשלים מידע.