גיא בראונשטיין: הישראלי שהוביל את הפילהרמונית של ברלין
ישנם אולי תריסר כיסאות תזמורתיים בעולם שנגן כלי קשת חולם עליהם, וכיסאו של הכנר הראשי בפילהרמונית של ברלין (Berlin Philharmonic) ניצב בראש הרשימה. בשנת 2000, הוא הוענק לבחור בן עשרים ותשע מתל אביב בשם גיא בראונשטיין (Guy Braunstein) – אחד המוזיקאים הצעירים ביותר שהובילו את התזמורת אי פעם, והוכחה נוספת לכך שהעולם המוזיקלי הישראלי הקטן המשיך להצמיח נגנים הטובים מספיק כדי לשבת בראש ההרכבים הגדולים בתבל.
מתל אביב לניו יורק
גיא בראונשטיין נולד בשנת 1971 בתל אביב. הוא החל לנגן בכינור בגיל צעיר ולמד תחילה בישראל – בין היתר אצל חיים טאוב, דמות מרכזית במוזיקה הקאמרית הישראלית – לפני שעבר לניו יורק כדי להמשיך את הכשרתו. שם הוא עבד עם גלן דיקטרו (Glenn Dicterow), הכנר הראשי של הפילהרמונית של ניו יורק, ועם הכנר הישראלי הדגול פנחס צוקרמן (Pinchas Zukerman), כשהוא סופג הן את המשמעת התזמורתית והן את חופש הביטוי של הסולן, שעיצבו את הקריירה שלו.
הוא ביסס את מעמדו במהירות כסולן וכנגן מוזיקה קאמרית, מסוג הנגנים ששמם החל לעבור בין מוזיקאים עוד לפני שהיה מוכר לקהל הרחב. הוא ניחן בשליטה טכנית של האסכולה הישראלית הגדולה, וחשוב מכך, בתבונה מוזיקלית שאיפשרה לו להנהיג ולא רק לנגן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הכיסא הברלינאי
בשנת 2000, הפילהרמונית של ברלין – אז תחת שרביטו של קלאודיו אבאדו (Claudio Abbado) ובקרוב של סיימון ראטל (Simon Rattle) – מינתה את בראונשטיין לכנר הראשי שלה. התפקיד הוא הרבה מעבר לנגינת הסולואים החשופים ביותר ברפרטואר התזמורתי; הכנר הראשי הוא הגשר שבין המנצח לנגנים, האחראי על האחידות של כל קבוצת כלי הקשת ובמובנים רבים, על הצליל של התזמורת עצמה. להחזיק בתפקיד הזה בגיל עשרים ותשע, בברלין, היה ביטוי יוצא דופן של אמון.
בראונשטיין הוביל את התזמורת במשך שלוש עשרה שנים, עד 2013, כשהוא מנגן סולואים חשובים, מנצח מהכיסא הראשון, ומופיע כסולן קונצרטים עם ההרכב. כשהוא פרש מהתפקיד, היה זה כדי להרחיב את החלקים בחייו המוזיקליים שלוח הזמנים של כנר ראשי לא יכול היה להכיל.
סולן ומנצח
מאז עזב את ברלין, בראונשטיין בנה קריירה רחבת היקף כסולן כינור, נגן מוזיקה קאמרית, ובאופן גובר כמנצח, המוביל תזמורות ברחבי אירופה ומעבר לה. הוא גם הלחין ועיבד, והתעתיקים שלו לכינור נכנסו לרפרטואר של נגנים אחרים. המסלול – מילד פלא, לכיסא התזמורתי היוקרתי בעולם, ועד לדוכן המנצחים – הוא מסלול שרק מוזיקאי שלם יכול לעבור.
מדוע זה חשוב
הקריירה של בראונשטיין היא תזכורת לכך שהתופעה המוזיקלית הישראלית מעולם לא נגעה רק לכוכבי-על סולנים. אותה הכשרה שהצמיחה את פרלמן וצוקרמן הצמיחה גם את הנגנים המסוגלים להוביל את התזמורות הטובות בעולם מבפנים – הכנרים הראשיים, מובילי הקבוצות, המוזיקאים הקאמריים שמחזיקים את ההרכב יחד.
העובדה שהחזיק בכיסא הברלינאי, ועשה זאת בגיל צעיר, מעידה משהו על האדם ועל המערכת שעיצבה אותו. ילד מתל אביב גדל להיות הכינור הראשון של התזמורת שרבים מחשיבים כטובה ביותר בעולם, ואז עזב אותה כדי להמשיך לצמוח. זהו דיוקן של מוזיקאי שהתייחס אפילו לפסגה הגבוהה ביותר כאל שלב בטיפוס ארוך יותר.