גוסטב אדולף: המלך שבנה מחדש את שדה הקרב
נפוליאון למד את מערכותיו. וסט פוינט עדיין מלמדת את הטקטיקות שלו. ועם זאת, ההמצאה המשמעותית ביותר של גוסטב אדולף (Gustavus Adolphus) לא הייתה תמרון כלל אלא מספר: כמעט עשרה תותחי שדה על כל אלף חיילים בצבאו, לעומת בערך אחד לכל אלף אצל יריביו. מלך שוודי שירש ממלכה ענייה ודלילת אוכלוסין בפריפריה של אירופה הפך את היתרון החשבוני הזה, ועוד תריסר קטנים ממנו, למודל שצבאות מודרניים עדיין משתמשים בו.
נסיך שחונך לשלטון ולמלחמה
גוסטב השני אדולף (Gustav II Adolf) נולד ב-9 בדצמבר 1594, בנם של הדוכס קרל – לימים קרל התשיעי, מלך שוודיה – וכריסטינה מהולשטיין-גוטרופ. חינוכו היה מקיף במכוון: הוא שלט בלטינית, יוונית, הולנדית, צרפתית וגרמנית, למד מדינאות לצד הקלאסיקות, והפך לרוכב סוסים מיומן עוד בהיותו נער. כשקרל התשיעי מת באוקטובר 1611, גוסטב היה בן שש-עשרה – צעיר מדי על פי החוק השוודי כדי למלוך לבדו. האציל אקסל אוקסנסטירנה (Axel Oxenstierna), בעצמו רק בן עשרים ושמונה אך כבר מנהל רב עוצמה, ניסח כתב הכתרה שאפשר למלך הצעיר להתחיל למשול במשותף עם נציגי ארבע המעמדות של שוודיה עד שיגיע לטקס ההכתרה בגיל עשרים ואחת. השותפות בין המלך לקנצלר התגלתה כאחת הפוריות בהיסטוריה השוודית: יחד הם ארגנו מחדש את ממשלת המדינה למחלקות מיוחדות שכיסו את האדמירליות, הצבא, הקנצלריה, הרשות השופטת והאוצר, והפכו למקצועי מנגנון מדינה שקודם לכן פעל על בסיס אלתורים.
בנייה מחדש של הצבא מהיסוד
הרפורמות של גוסטב חרגו הרבה מעבר לביורוקרטיה. הוא הנהיג מערכת גיוס שהשתמשה בכנסיות מקומיות כדי לרשום גברים כשירים מגיל שמונה-עשרה ועד ארבעים, תוך קשירת החובה הצבאית ישירות לחיים הדתיים והקהילתיים בדרך שהפיקה צבא סדיר אמין יותר מכוחות השכירים שרוב המעצמות האירופיות עדיין הסתמכו עליהם. הוא אימן חיילים רב-תחומיים כך שיוכלו לבצע תפקידים מרובים בתוך יחידה, תוך פירוק ריבועי החנית הקשיחים הישנים לטובת מבני חטיבות ליניאריים גמישים שחולקו לפלוגות של כ-500 איש כל אחת, המסוגלים לתפוס עמדות מחדש במהירות כדי להגן על אגף או לנצל פער. הוא קיצר חניתות מהאורך המסורתי של שמונה-עשרה עד עשרים ואחת רגל לאחת-עשרה, החליף רובי מוסקט כבדים בעלי מנגנון פתיל בגרסאות קלות יותר בעלות מנגנון גלגל, והעלה את יחס המוסקטרים לעומת נושאי החנית בחייל הרגלים שלו. הפרשים שלו נטשו את הקרקול – הטקטיקה המקובלת אז של דהירה לירי אקדחים והתרחקות – לטובת הסתערויות הלם תוך שימוש בסוסים קלים ומהירים יותר שתוכננו לפי נוהלי הפרשים הפולנים.
רפורמת הארטילריה הייתה ללא ספק המשמעותית ביותר. גוסטב תיקנן תותחי שדה קלי משקל, במיוחד תותחים גדודיים של פאונד וחצי ושלושה פאונד שהיו קלים מספיק כדי להיגרר על ידי סוס אחד או שניים על כרכרה דו-גלגלית, מה שהעניק לצבאו כוח אש נייד שאף כוח יריב לא יכול היה להשתוות לו בתנועה. הוא הורה למדוד אבק שריפה מראש לשקיות מטען, מה שקיצר את זמני הטעינה ושיפר את דיוק הירי. האפקט המשולב – חיל רגלים, פרשים וארטילריה שאומנו לתמוך זה בזה בזמן אמת במקום להילחם כזרועות נפרדות – הוא מה שהיסטוריונים צבאיים מכנים כיום מודל מוקדם של לוחמת כוחות משולבים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ממלחמות מקומיות למלחמת שלושים השנים
לפני שפנה לעימות היבשתי הגדול שיגדיר את מורשתו, גוסטב סיים את מלחמות אביו, כשהגיע להסדר עם דנמרק בחוזה קנרד (Treaty of Knäred) ב-1613 ועם רוסיה ב-1617. מלחמה ממושכת עם פולין נגד בן דודו הקתולי זיגמונט השלישי (Sigismund III), שנלחמה לסירוגין מ-1621 עד 1629, הסתיימה ללא הכרעה בשטח אך אישרה את ערכו של הצי השוודי שנבנה מחדש, והסכם אלטמרק (Truce of Altmark) מ-1629 – שתיווך בחלקו באמצעות התערבותו של הקרדינל רישלייה מצרפת, שרצה ששוודיה תהיה חופשית להילחם בהבסבורגים – פינה את הדרך להתערבותו של גוסטב בגרמניה. ב-1630 הוא הנחית כ-20,000 חיילים בפומרניה כדי לתמוך בכוחות פרוטסטנטיים נגד צבאות האימפריה הקתוליים. הוא פרסם תקנוני מלחמה ב-1621 שחייבו הגנה על אזרחים וכיבוד רכוש, ניגוד חד לצבאות השכירים של גנרלי האימפריה אלברכט פון ולנשטיין (Albrecht von Wallenstein) ויוהאן טילי (Johann Tilly), שחייליהם בזזו באופן קבוע את האזורים הכפריים שדרכם צעדו.
ברייטנפלד ושיא הניצחון
הצבא המפורם של גוסטב הוכיח את עצמו באופן מכריע בקרב ברייטנפלד הראשון (First Battle of Breitenfeld) בספטמבר 1631, שם פרשים, חיל רגלים וארטילריה ניידת מתואמים השמידו כמעט לחלוטין את כוח האימפריה של טילי, תוך גרימת יותר מ-16,000 נפגעים; רבים מהחיילים שנשבו עברו לאחר מכן צד והצטרפו לשורות השוודיות. הוא המשיך בניצחונות נוספים, כולל קרב ריין (Battle of Rain) באפריל 1632, שבו טילי עצמו נפצע אנושות. מערכותיו של גוסטב ברחבי גרמניה ביססו את שוודיה, לזמן קצר, ככוח הצבאי הדומיננטי ביבשת אירופה – היפוך יוצא דופן עבור ממלכה של בקושי מיליון תושבים הנלחמת באימפריה ההבסבורגית.
לוצן
ב-16 בנובמבר 1632 התמודד גוסטב עם צבאו של ולנשטיין בקרב לוצן (Battle of Lützen). כשהוא נלחם בתוך עשן סמיך שהסתיר את שדה הקרב, הוא הופרד מרוב כוחותיו עם פמליה קטנה בלבד, נורה מסוסו ונורה פעמיים נוספות כששומרי ראשו התפזרו, מבלי לדעת במשך זמן מה שמלכם נפל. הוא היה בן שלושים ושבע. אלמנתו, מריה אלאונורה מברנדנבורג (Maria Eleonora of Brandenburg) – לה נישא ב-1620 בשידוך שושלתי למרות קשר אישי לחברתו מילדות אבה ברהה (Ebba Brahe) – מעולם לא התאוששה מהאובדן, ומדווח כי ניסתה להוציא את קברו מהאדמה שנים לאחר מכן. בתם כריסטינה, שנולדה ב-1626 וחונכה כיורשת למרות מינה, תהפוך לאחת המלכות המתורבתות ביותר של התקופה לפני שתתפטר ב-1654.
מדוע גוסטב מכונה גאון
הטיעון לגאונותו של גוסטב הוא קונקרטי באופן חריג עבור דמות צבאית: הוא ניתן למדידה ביחסים ובמפרטים ולא רק בתוצאות. כמעט עשרה תותחי שדה לכל אלף איש לעומת אחד של יריב; חניתות קוצצו מעשרים ואחת רגל לאחת-עשרה; חטיבות סדירות מאומנות לתפקידים מרובים במקום גושי נושאי חנית סטטיים. זה לא היה אלתור בשדה הקרב אלא תכנון מחדש שיטתי, שבוצע בשותפות עם הרפורמות המינהליות של אוקסנסטירנה, שהפכו ממלכה ענייה למכונה הצבאית האפקטיבית ביותר באירופה בתוך שני עשורים. מפקדים מאוחרים יותר התייחסו להשוואה כפשוטה: נפוליאון למד את מערכותיו, והתיאום של כוחות משולבים של חיל רגלים, פרשים וארטילריה ניידת של גוסטב עדיין מצוטט כאב קדמון של דוקטרינה טקטית מודרנית הנלמדת במוסדות הכוללים את וסט פוינט.
טיעון הנגד הכנה הוא שגאונותו של גוסטב הייתה ביסודה גאונות הנדסית שהופעלה על אלימות – מיומנות בארגון, לוגיסטיקה ותיאום טקטי ולא הישג אינטלקטואלי או הומניטרי רחב יותר, וחוקרים מודרניים דנו בשאלה אם המוניטין שלו התנפח מעט ביחס לבני דורו שנלחמו עם פחות משאבים ופחות תהילה. תקנוני המלחמה שלו שהגנו על אזרחים היו אמיתיים, אך הם פעלו בתוך מלחמה שהרגה חלק ניכר מאוכלוסיית מרכז אירופה עד סופה ב-1648, קטסטרופה שמערכותיו האריכו במקום לקצר. מה שניתן לומר ללא סייג הוא שהבעיה המכנית הספציפית שפתר – כיצד לגרום לחלקי הצבא לנוע ולירות בתיאום במקום ככוחות נפרדים ורציפים – נפתרה על ידו מוקדם יותר ובאופן מלא יותר מאשר על ידי כל קודם.
מורשת
גוסטב אדולף עדיין מונצח מדי שנה ביום גוסטב אדולף בשוודיה ובפינלנד, ומותו בלוצן נזכר כרגע שבו התקופה הקצרה של שוודיה כמעצמה אירופית גדולה החלה להיבחן ללא האדריכל שלה. המורשת העמוקה יותר היא מבנית ולא הנצחתית: התיאום של כוחות משולבים של חיל רגלים, פרשים וארטילריה ניידת שבנה מממלכה עם חלק זעיר ממשאבי ההבסבורגים הפך, בתוך מאה שנה, לאוצר המילים המקובל של הלוחמה האירופית – הוכחה לכך שניתן להנדס דומיננטיות בשדה הקרב בזהירות רבה כמו כל בניין או ספינה.