גונתר ציל

גונתר ציל (Günther Ziehl): המהנדס שבנה מחדש חברה פעמיים

בשנת 1945 עמד מהנדס גרמני צעיר בבית חרושת בברלין-וייסנזה (Berlin-Weißensee) ופיקח על הריסתו. המפעל היה של אביו, ונבנה במשך שלושה עשורים — אולם הרכבה באורך מאה מטרים, תחנת כוח עצמאית, ומנועים ודינמו החל מעשירית כוח סוס ועד למאה. רשויות הכיבוש הסובייטיות דרשו לפרקו ולשלוח אותו מזרחה. גונתר ציל ציית, ועזב עם הנכסים היחידים שלא ניתן היה לארוז בארגזים: התיעוד הטכני, ומה שנשא בראשו. ארבע שנים לאחר מכן הוא הקים מחדש את החברה בטחנה נטושה ארבע מאות קילומטרים דרומית-מערבית משם. כיום היא מובילה עולמית בטכנולוגיית מאווררים והנעה.

וייסנזה

ציל נולד ב-5 בספטמבר 1913 בברלין-וייסנזה, שלוש שנים לאחר שאביו אמיל (Emil) ייסד את ZIEHL-ABEGG באותו רובע. אמיל ציל (1873–1939) היה אחד ממהנדסי החשמל המשפיעים ביותר של התקופה הקיסרית: הוא הוכשר במכללה הטכנית של ברלין, היה בעבר מהנדס תכנון ב-AEG ואחר כך בברלינר מאשינבאו AG (Berliner Maschinenbau AG), והוא פיתח את מנוע הרוטור החיצוני — תצורה שבה הרוטור מסתובב סביב החלק החיצוני של הסטטור במקום בתוכו — ויישם אותו במערכת הג'ירוסקופ המונעת חשמלית הראשונה. ההיסטוריה של החברה מתארכת את הפטנט האמריקאי ל-1900 ואת הגרמני ל-1904; רשומות ה-VDE מציבות את התכנון המקורי כבר ב-1897. ב-2 בינואר 1910 ייסד אמיל את החברה בווייסנזה עם שותף שווייצרי, אדוארד אבג (Eduard Abegg), שעזב בתוך שנה אך ראשי התיבות שלו שרדו בלוגו הכחול "Z מעל A".

ירושה בשנת 1939

גונתר עשה את ה-Abitur שלו, והחל מ-1934 למד הנדסה בטכנישה הוךשולה ברלין-שרלוטנבורג (Technische Hochschule Berlin-Charlottenburg) — כיום האוניברסיטה הטכנית של ברלין (Technische Universität Berlin) — והוסמך ב-1939. זו הייתה השנה שבה מת אביו, ושני האירועים התנגשו: הוא סיים את לימודיו כמהנדס וירש את ניהולו של יצרן משמעותי באותם שנים עשר חודשים, כשהוא בן עשרים וחמש לפי חישוב הביוגרפיה שלו, אם כי ההיסטוריה הרשמית של החברה מציינת שהוא היה בן עשרים ושמונה. תחת ניהולו בראשית שנות ה-40 ייצרה ZIEHL-ABEGG את רוב מנועי המעליות של גרמניה, לצד מנועי צוללות, מנועי רכב חשמלי וממירי תדרים שמפעל וייסנזה ייצר זמן רב.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

פירוק

סוף המלחמה שם קץ לחברה כפי שהייתה קיימת. וייסנזה שכנה במגזר הסובייטי; המפעל נתפס והופקע. מה שבא לאחר מכן הוא התקופה הכי פחות זוהרת והכי חושפנית בחייו של ציל. הוא עשה את דרכו לפוסן (Füssen) שבבוואריה ועבד כפועל הובלות. בשעות הפנאי שלו תיקן מכשירי חשמל עבור חקלאים מקומיים — אדם שניהל את אחד מיצרני המנועים המשמעותיים של ברלין, מתקן ציוד חקלאי עבור תשלום בעין. ב-1947 הוא רשם עסק חשמל רשמי. זה היה הזרע של החברה השנייה.

קינצלזאו, 1949

בשנת 1949 עברו גונתר ואחיו היינץ (Heinz), שהצטרף אליו לאחר המלחמה, את העסק לקינצלזאו (Künzelsau) בבאדן-וירטמברג, ובנו מחדש את הייצור בטחנה לשעבר. הבחירה בעיירה קטנה בהוהנלוהה (Hohenlohe) על פני מרכז תעשייתי גדול הייתה אופיינית והתבררה כקבועה: ZIEHL-ABEGG עדיין ממוקמת שם. התובנה המסחרית המכרעת הגיעה מהיינץ, שזיהה שמנוע הרוטור החיצוני של המשפחה — קומפקטי, עם המסה המסתובבת בחוץ במקום שבו ניתן להרכיב להבי מאוורר ישירות — מתאים באופן אידיאלי לאוורור. פיתוח המאווררים החל בסוף שנות ה-50; ההיסטוריה של החברה מתארכת את תחילת העבודה הזו ל-1957, וה-VDE את השקת הייצור של מנוע מאוורר הרוטור החיצוני ל-1960. זו הייתה פריצת הדרך שהפכה את החברה למודרנית.

הקריירה האחרת

ייעודו השני והשקט יותר של ציל היה הטיפול בקשישים במחוז המאמץ שלו. הוא ייסד ותמך ב-Haus der Begegnung (בית מפגש) כמקום מפגש לאזרחים ותיקים, וארגן ביקורים שנתיים בבתי אבות ברחבי האזור. עבור זה, ולא עבור המנועים, הוא קיבל את צלב הכבוד הפדרלי (Federal Cross of Merit), העיטור האזרחי המרכזי של גרמניה. הוא מת ב-20 ביולי 2002 בביתו בקינצלזאו, בן 88. בשנת 2014 נקרא רחוב בפארק התעשייתי הוהנלוהה בשם גונתר-ציל-שטראסה (Günther-Ziehl-Straße).

מדוע גונתר מכונה גאון

ההערכה הכנה היא שהמילה יושבת עליו בצורה לא טבעית, ושהסיבה שהוא נזכר קשורה מעט מאוד להמצאה. המוח המקורי באמת במשפחה היה אמיל, שמנוע הרוטור החיצוני שלו — שרשום כפטנט בשנים הראשונות של המאה העשרים — נותר בסיסי לטכנולוגיית ההנעה יותר ממאה שנים לאחר מכן. גונתר ירש את הרעיון הזה; הוא לא הגה אותו. מה שהיה לו במקום זאת היה צורה נדירה ופחות חגיגית של שיקול דעת: היכולת לזהות, ברגע של אובדן מוחלט, אילו חלקים של מפעל נהרס היו המפעל בפועל. מכונות, מבנים ואולם באורך מאה מטרים יכלו להיות מוחרמים. הידע הטכני והשרטוטים לא יכלו, והוא שימר אותם במהלך הפירוק. זהו מעשה אנליטי ספציפי — אבחנה נכונה בין ההון של חברה תעשייתית לבין היכולת שלה — וכל מה שבא לאחר מכן היה תלוי בזה. הטיעון הנגדי פשוט. הוא היה יורש, לא מייסד. התובנה המסחרית שהפכה את ZIEHL-ABEGG שלאחר המלחמה למצליחה — יישום מנוע הרוטור החיצוני לאוורור — מיוחסת לאחיו היינץ, לא לו. התואר שלו בהנדסה לא הניב פטנטים המופיעים ברישומים. והעיטור שהוא אכן קיבל מהמדינה הגרמנית היה עבור טיפול בקשישים, לא עבור תעשייה. מה שהמקורות תומכים בו הוא דיוקן של מהנדס מוכשר, מנהל רציני ועמיד, ואדם בעל מצפון אזרחי, שעשה את הדבר החשוב ביותר נכון ברגע החשוב ביותר.

מורשת

החברה שגונתר ציל הוציא מברלין ב-1945 והפעיל מחדש בטחנה בקינצלזאו ב-1949 היא כיום יצרנית גלובלית של מאווררים ומערכות הנעה, שעדיין ממוקמת בעיירה שבחר. המסלול מאולם של מאה מטרים בווייסנזה, דרך עבודה כפועל הובלות בפוסן וסיבוב תיקוני חווה, לחברה תעשייתית שנבנתה מחדש בהוהנלוהה הוא אחת ההמחשות הדחוסות יותר למה שקרה לתעשייה הגרמנית במאה העשרים. הוא החזיק בית לאנשים זקנים באותה עיירה, והמחוז קרא רחוב על שמו שתים עשרה שנים לאחר מותו. שניהם, במקרה שלו, שייכים לאותו פנקס.