גלן בל: האיש שתיעש את הטאקו
פריט הציוד המכריע בהיסטוריה של המזון המהיר האמריקאי הוזמן מאדם שבנה לולים. בסביבות שנת 1951, בזמן שניהל דוכן נקניקיות בסן ברנרדינו, ביקש ממנו גלן בל (Glen Bell) לבנות מתקן טיגון מותאם אישית שיוכל להחזיק טורטיות בצורת U מקופלת ולהטיל אותן לתוך שמן בקבוצות. מעטפת הטאקו הפריכה שנוצרה כתוצאה מכך נאכלת כיום, בצורה זו או אחרת, כ-36.8 מיליון פעמים בשבוע בארצות הברית בלבד.
סן ברנרדינו
גלן ויליאם בל הבן (Glen William Bell Jr.) נולד ב-3 בספטמבר 1923 בלינווד, קליפורניה, לגלן ויליאם בל האב ולרות אליזבת בל — אם ממוצא שוודי ואנגלי ממינסוטה, ואב ממוצא גרמני ואנגלי מאיווה. הוא סיים את לימודיו בתיכון סן ברנרדינו ב-1941, בעת שהמדינה עמדה להיכנס למלחמה, ושירת כטבח בחיל הנחתים של ארצות הברית. זוהי הכשרתו הפורמלית היחידה בתחום המזון: המטבח של חיל הנחתים.
בשנת 1948 פתח את "בל'ס דרייב-אין" (Bell's Drive-In), דוכן בסן ברנרדינו שמכר נקניקיות והמבורגרים. הוא היה בעיר הנכונה בדיוק ברגע הנכון. סן ברנרדינו בסוף שנות ה-40 הייתה המקום שבו האחים מקדונלד המציאו מחדש את דוכן ההמבורגרים, והמיזם של בל עצמו הושק בעקבות הצלחתם, כשהוא מבוסס על אותה תובנה: שדרום קליפורניה מתבססת על מכוניות, ושהלקוח צריך לקבל שירות דרך חלון מבלי לצאת מהרכב.
מעבר לכביש
מה שהבדיל את בל מעשרות מפעילים אחרים שחיקו את מקדונלד'ס היה העובדה שהוא חיפש את המוצר בכיוון אחר. הוא למד להכין טאקו מבעלי ה"מיטלה קפה" (Mitla Café), המסעדה המקסיקנית-אמריקאית בסן ברנרדינו, ומהשפית גלוריה הויל (Gloria Hoyle), שלימדה אותו את המתכונים לטאקו בסגנון דוראדו של משפחתה. זוהי עובדת היסוד של טאקו בל ואין לרכך אותה: המנה לא הייתה שלו. היא ניתנה לו, או לפחות הוצגה בפניו, על ידי האנשים שהמטבח הזה היה שייך להם.
מה שהוא הוסיף היה הנדסה. טאקו בעבודת יד מורכב ומטוגן לפי הזמנה, דבר שטוב למסעדה אך בלתי אפשרי לתור של רכב. תרומתו של בל הייתה פירוק התהליך לשלבים שניתן להכין מראש — מעטפות מטוגנות מראש במתקן של בונה הלולים, רטבים מתוקננים, והרכבה המצומצמת לשניות — כך שניתן להעביר טאקו דרך חלון במהירות של המבורגר. הוא שכלל את המעטפת, שכלל את הרטבים, ולאחר מכן שכלל את זרימת העבודה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →יזם סדרתי
דרכו לטאקו בל לא הייתה קו ישר, והיא רצופה בעסקים שהקים ועזב. ב-1952 מכר את הדוכן המקורי שלו ופתח שני, עדיין על בסיס נקניקיות והמבורגרים. החל מ-1954 ניהל את דוכני "טאקו-טיה" (Taco-Tia), שמכרו טאקו בתשעה עשר סנט. לאחר מכן שיתף פעולה עם ג'ון גלארדי (John Galardi) כדי לפתוח ארבעה סניפי "אל טאקו" באזור לונג ביץ'; גלארדי המשיך להקים את "דר וינרשניצל" (Der Wienerschnitzel), ובל עצמו התנסה שוב בעסקי הנקניקיות בסביבות 1961 לפני שחזר לאוכל מקסיקני לצמיתות.
הדפוס הוא של אדם שהמשיך לבנות קונספטים, לבחון אותם, לממש אותם ולהתחיל מחדש — ארבע או חמש רשתות נפרדות לפני זו ששרדה. שניים ממותגי המזון המהיר הגדולים באמריקה, טאקו בל ודר וינרשניצל, מקורם באותם דוכנים בודדים בדרום קליפורניה ובאותם שני אנשים.
דאוני, 1962
בל פתח את ה"טאקו בל" הראשון בדאוני, קליפורניה, בשנת 1962, לאחר שנפרד משותפיו הקודמים. הרשת התרחבה במהירות ברחבי לוס אנג'לס. ב-1964 החל בזכיינות, החלטה שהפכה רשת אזורית ללאומית, ועד שנת 1978 היו לו 868 מסעדות. באותה שנה מכר את החברה ל"פפסיקו" (PepsiCo) תמורת 125 מיליון דולר במניות.
המיזם הבא שלו, באופן אופייני, לא היה קשור כלל לאוכל: בסוף שנות ה-70 הוא פתח רכבת תיירות בטואולומנה (Tuolumne), קליפורניה, עם קטרי קיטור ומתקני נופש. התנועה פחתה והמיזם נסגר בתחילת שנות ה-80. הותר לו כישלון אחד שלא היה לו משמעות.
מדוע גלן מכונה גאון
הכישרון כאן אינו אינטלקטואלי ואינו קולינרי. בל לא המציא שום מתכון — הטאקו נלמד על ידו מהמיטלה קפה ומגלוריה הויל — והוא לא היה הראשון שראה את הפוטנציאל של שירות הדרייב-תרו, אותו לקח מהאחים מקדונלד שפעלו באותה עיר. המילה, כפי שהיא מיושמת עליו, חייבת להיות בעלת משמעות מצומצמת יותר: אינסטינקט יוצא דופן לתיעוש של אוכל, ולבעיה המכנית הספציפית של הפיכת מנה מורכבת ידנית לניתנת לשחזור במהירות על ידי צוות לא מיומן באלפי מיקומים. פתרון זה דורש הבנה של אוכל לא כמתכון אלא כתהליך, וזהו אותו סוג חשיבה שיצר את פס הייצור הנע. גרג קריד (Greg Creed), לימים נשיא טאקו בל, כינה אותו "חזון וחדשן בתעשיית המסעדות".
טיעון הנגד הוא משמעותי ובלתי נמנע. בל לקח מטבח שלא היה שלו, מקהילה שבישלה אותו בסן ברנרדינו לפני שהגיע, תִקנן אותו עבור שוק המונים אנגלו-סכסי, ובנה עליו הון אישי בעוד המיטלה קפה נשארה מסעדה בודדת. תהא המסקנה לגבי האתיקה של כך אשר תהא, זו עובדה לגבי מי שגרף את הערך. גם שיקול הדעת המסחרי שלו לא היה חסין מטעויות: הוא ייסד ונטש מספר רשתות, צפה בשותף בונה את דר וינרשניצל מעסק שחלקו, והפסיד כסף על רכבת תיירות. הערכה כנה היא של מפעיל פיקח וחסר מנוחה עם תובנה טכנית מקורית אחת באמת — המעטפת המטוגנת בקבוצות — והתמדה להמשיך ולהתחיל מחדש עד שקונספט הצליח.
מורשת
בל מת ממחלת פרקינסון ב-16 בינואר 2010 בביתו ברנצ'ו סנטה פה, קליפורניה, בגיל שמונים ושש, והותיר אחריו את אשתו מרתה, שני בנים, בת, ארבעה נכדים ושלוש אחיות. החברה שמכר ב-1978 מפעילה כיום יותר מ-5,600 מסעדות בארצות הברית תחת חברת "יאם! ברנדס" (Yum! Brands) ומשרתת כ-36.8 מיליון איש בשבוע. המוצר המרכזי שלה נותר מעטפת תירס מקופלת ומטוגנת מראש — הדבר היחיד בכל המיזם שניתן לומר באמת שגלן בל המציא, והסיבה לכך שכל השאר היה אפשרי.