ג'ובאני סקיאפארלי
ג'ובאני וירג'יניו סקיאפארלי (Giovanni Virginio Schiaparelli) (14 במרץ 1835 – 4 ביולי 1910) היה אסטרונום והיסטוריון של המדע איטלקי. סקיאפארלי קבע את המינוח המדעי של מאדים המשמש עד היום; לפניו, מאפייני כוכב הלכת נשאו את שמותיהם של אסטרונומים בני התקופה, בדומה למפת הירח של ואן לנגרן שקדמה לזו של הווליוס.
ביוגרפיה
נולד בסביליאנו שבפיימונטה ב-14 במרץ 1835, וסיים את לימודיו באוניברסיטת טורינו בשנת 1854. בין השנים 1857 עד 1859, שהה בתקופת לימודים מתקדמים בברלין תחת הדרכתו של מנהל מצפה הכוכבים של ברלין, יוהאן פרנץ אנקה. בשנים 1859–1860 עבד במצפה הכוכבים פולקובו שליד סנקט פטרבורג. בשובו לאיטליה, קיבל את המינוי כאסטרונום שני במצפה הכוכבים בררה במילאנו, שם עבד במשך למעלה מארבעים שנה. בשנת 1862, החליף את פרנצ'סקו קארליני כמנהל המצפה.
סקיאפארלי התפרסם ברמה בינלאומית בזכות מחקריו על מאדים. הוא היה אחראי לכמה מהמפות הטובות ביותר של מאדים באותה תקופה והיה הראשון שמיפה רבים ממאפייני כוכב הלכת בדיוק רב. בספרו הקלאסי על תצפיות במאדים, La Planète Mars (כוכב הלכת מאדים), שפורסם ב-1892, קאמי פלמריון הצהיר כי עבודתו של סקיאפארלי היא "העבודה הגדולה ביותר שבוצעה ביחס למאדים."
סקיאפארלי היה חבר באקדמיות רבות, איטלקיות וזרות, ביניהן האקדמיה דיי לינצ'יי, האקדמיה המלכותית למדעים של טורינו והמכון הלומברדי המלכותי. הוא מונה לסנאטור בממלכת איטליה בשנת 1889. סקיאפארלי זכה באותות כבוד לאומיים ובינלאומיים רבים, כולל פרס לאלנד שניתן לו פעמיים על ידי האקדמיה הצרפתית למדעים, הישג חסר תקדים. בשנת 1872 הוענקה לו מדליית הזהב של החברה האסטרונומית המלכותית "עבור מחקריו על הקשר בין מסלולי שביטים למטאורים". סקיאפארלי נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית בשנת 1901. הוא פרש לגמלאות בשנת 1900 ומת במילאנו ב-4 ביולי 1910.
מאדים
בין תרומותיו של סקיאפארלי נמנות תצפיותיו הטלסקופיות על מאדים. בתצפיותיו הראשוניות, הוא העניק שמות ל"ימים" ול"יבשות" של מאדים. במהלך ה"עימות הגדול" של כוכב הלכת בשנת 1877, הוא הבחין ברשת צפופה של מה שנראה כמבנים קוויים על פני השטח של מאדים, אותם כינה סקיאפארלי באיטלקית canali, שפירושו "ערוצים", אך המונח תורגם לאנגלית באופן שגוי כ-"canals" (תעלות).
בעוד שהמונח "תעלות" (canals) מצביע על מבנה מלאכותי, המונח "ערוצים" (channels) מרמז כי המאפיינים שנצפו היו תצורות טבעיות של פני השטח הפלנטריים. כתוצאה מהתרגום השגוי למונח "תעלות", הועלו השערות שונות בדבר קיום חיים על מאדים. ככל שהשערות אלו הפכו פופולריות, "תעלות" מאדים התפרסמו, והולידו גלים של השערות, ספקולציות ופולקלור בנוגע לאפשרות קיומם של "מאדימאים", יצורים תבוניים החיים על מאדים.
בין התומכים הנלהבים ביותר בהשערת התעלות המלאכותיות היה האסטרונום האמריקאי פרסיבל לוול, שהקדיש חלק ניכר מחייו לניסיונות להוכיח את קיום חיים תבוניים על כוכב הלכת האדום. לאחר מותו של לוול ב-1916, גיבשו אסטרונומים קונצנזוס נגד השערת התעלות, אך המושג הפופולרי של תעלות מאדימיות שנחפרו על ידי מאדימאים תבוניים נותר בתודעה הציבורית במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 ועורר יצירת גוף עבודות של מדע בדיוני קלאסי.
מאוחר יותר, ובזכות תצפיותיו של האסטרונום האיטלקי וינצ'נצו צ'רוּלי, הגיעו מדענים למסקנה שהערוצים המפורסמים היו למעשה אשליות אופטיות בלבד. הספקולציות הפופולריות האחרונות בנוגע לתעלות הופרכו סופית במהלך עידן הטיסות לחלל שהחל בשנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר חלליות שביקרו בכוכב הלכת, כגון מרינר 4, צילמו את פני השטח ברזולוציה גבוהה בהרבה מזו של טלסקופים מבוססי קרקע, מה שאישר כי אין מבנים הדומים ל"תעלות".
בספרו החיים על מאדים, כתב סקיאפארלי: "במקום ערוצים אמיתיים בצורה המוכרת לנו, עלינו לדמיין שקעים בקרקע שאינם עמוקים מאוד, המשתרעים בכיוון ישר לאורך אלפי קילומטרים, ברוחב של 100, 200 קילומטרים ואולי יותר. כבר ציינתי שבהיעדר גשם על מאדים, ערוצים אלו הם ככל הנראה המנגנון העיקרי שבאמצעותו מים (ואיתם חיים אורגניים) יכולים להתפשט על פני השטח היבשים של כוכב הלכת."
מינוח מאדימי
במפת מאדים שלו משנת 1877, הגה סקיאפארלי מערכת מינוח חדשה לחלוטין שמחקה במהירות את המערכת הקודמת שקבע ריצ'רד א. פרוקטור. כמומחה לאסטרונומיה וגאוגרפיה עתיקה, השתמש סקיאפארלי בשמות לטיניים שנשאבו ממיתולוגיות, מההיסטוריה ומהגאוגרפיה של העת העתיקה הקלאסית; מאפיינים כהים נקראו על שם ימים ונהרות עתיקים, ואזורים בהירים על שם איים וארצות אגדיות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כאשר א. מ. אנטוניאדי החליף אותו כצופה הטלסקופי המוביל של מאדים בראשית המאה ה-20, הוא עקב אחר שמותיו של סקיאפארלי ולא אחר אלו של פרוקטור, והשמות הפרוקטוריאניים הפכו למיושנים במהרה. בספרו האנציקלופדי La Planète Mars (1930), אנטוניאדי השתמש בכל שמותיו של סקיאפארלי והוסיף משלו מאותם מקורות קלאסיים. עם זאת, עדיין לא הייתה מערכת שמות 'רשמית' למאפייני מאדים.
בשנת 1958, האיגוד האסטרונומי הבינלאומי הקים ועדה מיוחדת בראשות אודואן דולפיס, שהחליטה על רשימה של 128 מאפייני אלבדו מוכרים רשמית. מתוכם, 105 הגיעו מסקיאפארלי, 2 מקאמי פלמריון, 2 מפרסיבל לוול ו-16 מאנטוניאדי, בתוספת 3 נוספים מהוועדה עצמה.
אסטרונומיה והיסטוריה של המדע
כצופה של גרמי שמיים במערכת השמש, עבד סקיאפארלי על כוכבים כפולים, גילה את האסטרואיד הגדול בחגורה הראשית 69 הספריה ב-29 באפריל 1861, והדגים כי מטרות מטאורים קשורים לשביטים. הוא הוכיח, למשל, שמסלול מטר המטאורים ליאונידים חופף לזה של השביט טמפל-טאטל. תצפיות אלו הובילו את האסטרונום לגבש את ההשערה, שהוכחה לאחר מכן כנכונה, כי מטרות מטאורים יכולים להיות עקבות של שביטים. הוא היה גם צופה נלהב של כוכבי הלכת הפנימיים כוכב חמה ונוגה. הוא שרטט כמה רישומים וקבע את תקופות הסיבוב שלהם. בשנת 1965 התברר כי מדידותיו שלו ושל רוב המדידות הבאות של תקופת הסיבוב של כוכב חמה היו שגויות.
סקיאפארלי היה חוקר ההיסטוריה של האסטרונומיה הקלאסית. הוא היה הראשון להבין כי הכדורים הקונצנטריים של אודוקסוס מקנידוס וקליפוס, בניגוד לאלו ששימשו אסטרונומים מאוחרים יותר, לא נועדו להתפרש כאובייקטים חומריים, אלא רק כחלק מאלגוריתם הדומה לטור פורייה המודרני.
אותות כבוד ופרסים
### פרסים
פרס לאלנד (1868)
- מדליית הזהב של החברה האסטרונומית המלכותית (1872)
### נקראו על שמו
- האסטרואיד 4062 סקיאפארלי מהחגורה הראשית, נקרא על שמו ב-15 בספטמבר 1989 (M.P.C. 15090).
- נחתת ה-ExoMars משנת 2016, סקיאפארלי.
קרובי משפחה
אחיו של סקיאפארלי, צ'לסטינו, היה חוקר ידוע של לימודי ערבית איטלקיים ופרופסור באוניברסיטת רומא. בתו של האח (אחייניתו של ג'ובאני), אלזה, הפכה למעצבת או יצרנית אופנת עילית (הוט קוטור) נודעת. בני דודיו לואיג'י וארנסטו סקיאפארלי היו פליאוגרף ואגיפטולוג, בהתאמה. דרך אלזה, הוא היה דוד-רבא של השחקניות והדוגמניות מריסה וברי ברנסון.
כתבים נבחרים
- Sulla determinazione della posizione geografica dei luoghi per mezzo di osservazioni astronomiche (באיטלקית). מילאנו. 1872.
- 1873 – Le stelle cadenti (כוכבים נופלים)
- Osservazioni sulle stelle doppie (באיטלקית). מילאנו: Hoepli. 1888.
- Sulla distribuzione apparente delle stelle visibili ad occhio nudo (באיטלקית). מילאנו: Hoepli. 1889. Bibcode:1889sdas.book.....S.
- 1893 – La vita sul pianeta Marte (החיים על כוכב הלכת מאדים)
- 1925 – Scritti sulla storia dell'astronomia antica (כתבים על ההיסטוריה של האסטרונומיה הקלאסית) בשלושה כרכים. בולוניה. הדפסה חוזרת: מילאנו, Mimesis, 1997.