גלעד שליט: חמש שנים, ארבעה חודשים, שם אחד
במשך יותר מחמש שנים הופיע שם ישראלי יחיד על כרזות, מודפס על מדבקות פגוש, עלה בקומוניקט של ה-G8 וזכה לאזרחות כבוד מפריז, רומא, מיאמי, ניו אורלינס, בולטימור ופיטסבורג. האדם שמאחורי השם היה תותחן טנק בן 19, ששירת בצבא במשך 11 חודשים כשנגרר במנהרה אל תוך עזה. גלעד שליט לא עשה דבר כדי להפוך לאחד השמות המוכרים ביותר במזרח התיכון. וזהו בדיוק העניין בסיפור שלו.
מצפה הילה
שליט נולד ב-28 באוגוסט 1986 בנהריה, שבצפון הרחוק של ישראל, לנועם ואביבה שליט, האמצעי מבין שלושה ילדים, בין אח בכור, יואל, ואחות צעירה. המשפחה התגוררה במצפה הילה, קהילה קטנה בגליל המערבי. הוא סיים בהצטיינות את בית הספר התיכון מנור כברי בשנת 2005. דרך סבתו החזיק באזרחות צרפתית וכן ישראלית – פרט שמאוחר יותר יביא ראש מדינה אירופי לנהל עליו שיחות טלפון. הוא היה אובססיבי לספורט, ואוהד של קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב.
הוא גויס לצה"ל ביולי 2005 והצטרף לחיל השריון, למרות פרופיל רפואי נמוך שהיה מזכה אותו בתפקיד בטוח יותר. הוא היה רב-טוראי, ששירת כתותחן טנק בגבול עזה, כאשר חייו נקטעו.
כרם שלום
מוקדם בבוקר ה-25 ביוני 2006, לוחמים פלסטינים מגדודים עז א-דין אל-קסאם, ועדות ההתנגדות העממית וצבא האסלאם הגיחו דרך מנהרה ליד מעבר כרם שלום ותקפו את המוצב. שני חיילים ישראלים נהרגו ושניים נוספים נפצעו; שניים מהתוקפים מתו. שליט, שנפגע בכתפו וסבל משבר בידו השמאלית, נלקח חזרה דרך המנהרה אל תוך עזה.
הוא היה חסר 20 יום ליום הולדתו ה-20. ישראל פתחה בתגובה במבצע "גשמי קיץ", מתקפה שבה נהרגו יותר מ-400 פלסטינים. מהשעות הראשונות, שמו נקשר להשלכות בהיקף שלא יכול היה לדמיין ושלא שלט בו.
מתחת לאדמה
חמאס החזיק בו במיקומים לא ידועים במשך חמש שנים וארבעה חודשים. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ביקש שוב ושוב גישה וסורב בטענה שביקור עלול לחשוף את מקום הימצאו. דיווחים מצביעים על כך שהוא הוחזק מתחת לאדמה במיקום ממולכד עם שני שומרים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מה שאמר על כך לאחר מכן היה מדוד. הוא הודה שבתחילה התייחסו אליו בקשיחות, אם כי התנאים השתפרו לקראת הסוף; היו טלוויזיה ורדיו, מספיק אוכל, ומשחקי דמקה ודומינו עם שומריו. הוא למד מעט ערבית. כששוחרר היה חיוור, חלש ותת-תזונתי, עם חוסרים בוויטמינים; ב-4 בנובמבר 2011 הסירו מנתחים במרכז הרפואי רמב"ם שבעה רסיסים ממרפקו ומאמתו, חמש שנים לאחר שהפציעה התרחשה.
הקשר עם העולם שבחוץ הסתכם כמעט בכלום: שלושה מכתבים, קלטת שמע אחת ו-DVD אחד, ועל ה-DVD היה צריך לשלם בשחרור עשרים אסירות פלסטיניות. ב-25 ביוני 2007 פרסם חמאס הקלטת שמע שבה אמר כי מצבו מדרדר ודחק לבצע עסקת חילופין. בתוכה אמר גם משהו שהשובים שלו ככל הנראה אישרו וצוטט מאז ללא הרף: "כמו שלי יש הורים, אמא ואבא, גם לאסירים הפלסטינים יש אמהות ואבות". באוקטובר 2009 הראה סרטון בן שתי דקות אותו בחדר ריק אוחז בעיתון הנושא את התאריך 14 בספטמבר, ופונה לראש הממשלה נתניהו ולהוריו. זו הייתה הוכחת החיים האחרונה במשך שנתיים.
הקמפיין
המקרה הפך לקיבעון לאומי, והאדם האחראי ביותר לכך לא היה גלעד אלא אביו. נועם שליט הפך את עצמו לפעיל במשרה מלאה – לובי מול ממשלת ישראל, גורמים פלסטינים ומתווכי חמאס, פגישה עם ג'ימי קרטר באפריל 2008, ושמירה על השם בעיתונים כאשר המשא ומתן נתקע. בסוף יוני 2010 צעדה המשפחה ממצפה הילה לעבר מעון ראש הממשלה בירושלים, כשהם אוספים אחריהם כ-10,000 איש.
הבינלאומיות הייתה יוצאת דופן עבור רב-טוראי בודד. ועדת הבדיקה של האו"ם על הסכסוך בעזה קראה לשחרורו בספטמבר 2009. ניקולא סרקוזי ואנגלה מרקל פרסמו פניות משותפות; דמיטרי מדבדב העלה את הנושא מול חמאס בדמשק במאי 2010; הצהרת דאוביל של ה-G8 מה-27 במאי 2011 דרשה זאת.
1,027
תיווך גרמני ומצרי הניב הסכם שנחתם ב-11 באוקטובר 2011. ב-18 באוקטובר החלה ישראל לשחרר 1,027 אסירים פלסטינים – 450 בפעימה הראשונה, 577 מאוחר יותר – תמורת אדם אחד. מקורות בממשלת ישראל הצהירו כי המשוחררים היו אחראים במשותף ל-569 מקרי מוות של ישראלים. במהלך ההעברה לבשו לוחמי חמאס חגורות נפץ, מוכנים להתפוצץ אם התנאים ישתנו.
79 אחוז מהישראלים תמכו בעסקה. המיעוט המתנגד טען שהיא קובעת מחיר לחיי חייל שיבטיח חטיפות נוספות. שליט הועבר דרך קהיר והוטס הביתה במסוק, שם התאחד עם הוריו בבסיס תל נוף. שמעון פרס הגיע למצפה הילה ב-24 באוקטובר כדי לברך אותו על עמידתו. התקשורת הישראלית, באופן חריג, הסכימה בינה לבין עצמה להגביל את הסיקור ולהניח לו לנפשו.
לאחר מכן
הוא שוחרר בכבוד ב-18 באפריל 2012 בדרגת רב-סמל – הדרגות נצברו בזמן שהיה מתחת לאדמה – וסווג כנכה צה"ל עם לפחות 20 אחוזי נכות. ביוני 2012, חובב הכדורסל הפך לכתב כדורסל: ידיעות אחרונות שכר אותו ככתב ספורט ובעל טור המסקר את המשחקים הישראליים והאירופיים, ושלח אותו לאוקלהומה סיטי לסקר את גמר ה-NBA. הוא פגש את נתניהו, ואת סרקוזי בארמון האליזה. בפברואר 2020 התארס לניצן שבת.
מדוע גלעד מכונה גאון
הוא אינו כזה, ואין זה עושה לו כבוד להעמיד פנים אחרת. תהילתו של שליט נשענת כולה על מה שנעשה לו, לא על שום דבר שחשב, יצר או גילה. הוא היה טירון בן 19, תלמיד טוב מעיירה קטנה בגליל שאהב כדורסל, ושום דבר ברישומים הציבוריים אינו מעיד על אינטלקט יוצא דופן, כישרון יצירתי או הישג חריג לפני ה-25 ביוני 2006. כל תיאור של חשיבותו הוא תיאור של החלטות אנשים אחרים: האנשים שבאו דרך המנהרה, הממשלה שלא רצתה לנהל משא ומתן במשך חמש שנים ואז עשתה זאת, 1,027 האסירים שהוחלפו תמורתו, ה-79 אחוזים שתמכו בכך.
מה שהרישום כן תומך בו הוא עמידות, שהיא תכונה שונה ולא טריוויאלית. חמש שנים וארבעה חודשים מתחת לאדמה עם שני שומרים, ללא ביקור של הצלב האדום, שלושה מכתבים וסרטון אחד, ללא דרך לדעת אם מישהו עדיין מנהל משא ומתן – ההישרדות של אדם קוהרנטי ומתפקד דרך כל זה היא הישג אמיתי של מערכת העצבים, אם לא של האינטלקט. ישנו גם עובדה מוסרית קטנה וקשה לסיווג: ההקלטה מ-2007 שבה ציין כי גם לאסירים פלסטינים יש אמהות ואבות. ייתכן שאולץ לומר זאת. זה עדיין היה נכון, וזה המשפט היחיד שלו שמצוטט משני צדי הקו.
מה נותר
שמו של שליט מסמל כעת אירוע ולא אדם. הוויכוח שהשחרור שלו עורר – 1,027 תמורת אחד, והאם זו הייתה חמלה או הזמנה פתוחה – מעולם לא הוכרע, ובינואר 2024 מצא את עצמו יושב עם משפחות של דור חדש של בני ערובה, הישראלי היחיד שיכול לומר להם מניסיונו כיצד ההמתנה מרגישה. הוא מסקר כדורסל, ונתן את גרסתו שלו בצורה חסכונית. האיפוק הזה הוא ככל הנראה המרב שהוא יכול לעשות עם תהילה שמעולם לא ביקש.