גיל שחם: הילד שנכנס במקום פרלמן
בערב מאי ב-1989, תלמיד תיכון בן שמונה-עשרה עלה על מטוס בניו יורק כמעט ללא התראה, טס ללונדון, ועלה על במת הרויאל פסטיבל הול כדי להחליף את יצחק פרלמן החולה עם התזמורת הסימפונית של לונדון. התוכנית הייתה ברוך וסיבליוס – שניים מהקונצ'רטי התובעניים ביותר ברפרטואר – והיו לו רק ימים להתכונן. הוא לא רק שרד את הלילה; הוא הכריז על עצמו. ה-"לוס אנג'לס טיימס" הריץ את הכותרת "כוכב נולד, אולי." אבל גיל שחם היה, למען האמת, כוכב במשך כמעט עשור עד אז.
ילד פלא מירושלים
שחם נולד ב-19 בפברואר 1971 באורבנה, אילינוי, שם הוריו הישראלים – אביו אסטרופיזיקאי, אמו ציטוגנטיקאית – היו במלגה אקדמית באוניברסיטת אילינוי. כשהיה בן שנתיים חזרה המשפחה לירושלים, ושם, בגיל שבע, החל בשיעורי כינור באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין, וזכה במלגות שנתיות מקרן התרבות אמריקה-ישראל, אותו מוסד שתמך בדור שלם של נגני כלי קשת ישראלים לפניו.
ההאצה הייתה מיידית. הוא עשה את הופעת הבכורה שלו כסולן עם התזמורת הסימפונית ירושלים בגיל עשר והופיע עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית – התזמורת המובילה במדינה – פחות משנה לאחר מכן. בגיל אחת-עשרה זכה בפרס הראשון בתחרות קלרמונט. הכישרון נשא אותו לפסטיבל המוזיקה באספן, ללמוד עם המורה האגדית דורותי דיליי, ואז למלגה בבית הספר ג'וליארד. הוא גדל בתוך המכונות העילית של הכשרה מוזיקלית אמריקאית, אך עם החמימות הבלתי ניתנת לטעות של האסכולה הישראלית מאחוריו.
הלילה שבו הכל השתנה
הרגע המכונן הגיע ב-1989. עדיין תלמיד שנה אחרונה בבית הספר הוראס מאן, שחם נקרא להחליף את פרלמן, שחלה, בקונצרטים עם התזמורת הסימפונית של לונדון. הקונצ'רטי ברוך סול מינור וסיבליוס רה מינור היו בוחנים כל מקצוען ותיק. הוא הגיש את שניהם, והביקורות התייחסו ללילה כאל הכתרה. קריירה שנבנתה בשקט מאז הילדות קיבלה כעת את האגדה הציבורית שלה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קריירה ללא הנפילה
ההכרה המוסדית הגיעה במהירות. הוא זכה במענק הקריירה של אייברי פישר ב-1990 ובשיא בגרותו, בפרס אייברי פישר עצמו ב-2008 – שהוגש על ידי חברו, המנצח גוסטבו דודאמל. בשנת 1999 זכה בפרס הגראמי לביצוע המוזיקה הקאמרית הטוב ביותר עבור "סצנות אמריקאיות", שהוקלט עם אנדרה פרווין. עד שנות ה-90 הוא הופיע כסולן עם כמעט כל תזמורת גדולה עלי אדמות: הפילהרמוניות של ניו יורק וברלין, הפילהרמונית של וינה, הסימפונית של שיקגו, הפילהרמונית הישראלית, ועוד עשרות.
מה שבולט אצל שחם הוא היעדר סיפור האזהרה הרגיל של ילד הפלא. לא הייתה התלקחות, לא משבר, לא היעלמות. הילד שהופיע לראשונה בגיל עשר הפך לנער שהציל קונצרט של פרלמן בגיל שמונה-עשרה, שהפך לעמוד התווך של המעגל הבינלאומי זוכה הגראמי ופרס אייברי פישר, שהפך למורה בקונסרבטוריון של מכללת בארד. משפחתו היא בעצמה שושלת קטנה של מחוננים – אחותו אורלי היא פסנתרנית קונצרטים, אחיו שי הוא גנטיקאי מולקולרי באוניברסיטת רוקפלר.
הצליל והשושלת
אמנותו של שחם תמיד סומנה על ידי שילוב יוצא דופן של שליטה טכנית וחמימות – סירוב לסגנון הקר והאתלטי שיכול לזחול לנגינת כינור ברמה הגבוהה ביותר. הדיסקוגרפיה שלו עצומה והרפתקנית, החל מהסונטות והפרטיטות של באך לכינור סולו ועד סקירה חגיגית של קונצ'רטי לכינור משנות ה-30 והקלטה, "ניגונים", של מלודיות עבריות שנעשו עם אחותו. מאז 1989 הוא מנגן בכינור סטרדיוואריוס "הרוזנת דה פוליניאק" משנת 1699.
למה זה משנה
גיל שחם הוא ילד הפלא הנדיר שהקריירה הבוגרת שלו פדתה במלואה את ההבטחה המוקדמת – עובדה שהופכת אותו לחשוב בשקט. הרקורד ההיסטורי של ילדי פלא בכינור רצוף שחיקה; הילדים שמדהימים את העולם בגיל עשר לעתים רחוקות הופכים לאמנים שמחזיקים את הבמות שלו בגיל חמישים. המסלול הישר של שחם מהופעת הבכורה של בן עשר לקריירה של ארבעה עשורים של גראמי ורסיטלים של סטרדיוואריוס הוא התוצאה שהמערכת מקווה לה וכמעט לעולם לא מקבלת.
הוא גם דמות נושאת עול בשושלת הכינור הישראלית. הקו שעובר מברוניסלב הוברמן – שייסד את הפילהרמונית הישראלית – דרך פרלמן ופנחס צוקרמן היה זקוק ליורש שישא אותו מעבר לשנת 2000. שחם, שניגן עם הפילהרמונית הישראלית לפני שהיה בן שתים-עשרה והוביל את תזמורות העולם במשך שלושה עשורים מאז, הוא היורש הזה: ההוכחה שצינור המוזיקה הבלתי סביר של מדינה קטנה לא הסתיים בדור המפורסם הראשון שלה.