ג'אנקרלו אבטה: המנהל שהחזיק את הכדורגל האיטלקי מאוחד
במרץ 2009, עם בחירתו מחדש לקדנציה שנייה כנשיא התאחדות הכדורגל האיטלקית (FIGC), נשא ג'אנקרלו אבטה את נאום הניצחון הקצר ביותר בתולדות הפוליטיקה של הספורט האיטלקי. "תודה לכם על האמון שנתתם בי", אמר לאספה ברומא. "אני מקווה שאוכל לגמול לכם בעבודה קשה ותוצאות". ללא מצע, ללא קישוטים. זה היה אופייני לחלוטין לאדם שבילה שני עשורים בתוך ההתאחדות לפני שמישהו מחוצה לה למד את שמו.
השכלה רומאית
אבטה נולד ברומא ב-26 באוגוסט 1950 וסיים תואר בכלכלה ומסחר באוניברסיטת סאפיינצה (Sapienza University), המוסד הממשלתי העתיק והעצום של העיר. להכשרה יש חשיבות. ניהול הכדורגל האיטלקי היה באופן מסורתי נחלתם של נשיאי מועדונים, שחקני עבר ותעשיינים שצמחו מלמטה - אנשים שמגיעים עם בסיס תומכים ומזג מסוים. אבטה הגיע עם מנטליות של מאזן כלכלי והשכלה פוליטית, ושילוב זה הגדיר את כל פועלו.
הדמוקרטיה הנוצרית
לפני הכדורגל היה הפרלמנט. אבטה ישב בבית הנבחרים האיטלקי מטעם מפלגת הדמוקרטיה הנוצרית (Christian Democracy) בין השנים 1979 ל-1992, שלוש-עשרה שנים שחפפו לתקופה האחרונה של הדומיננטיות האמיתית של המפלגה ולתחילת קריסתה. הדמוקרטיה הנוצרית הייתה פחות מפלגה ויותר מערכת של קואליציות, מכונה ליישוב פלגים בלתי ניתנים לגישור ולשימור ממשלה עומדת באמצעות משא ומתן פנימי קבוע. לשרוד בה במשך שלוש-עשרה שנים הייתה הכשרה במיומנות המדויקת שהכדורגל האיטלקי יתבע ממנו מאוחר יותר: ניהול אינטרסים יריבים שלא ניתן להביס, אלא רק לאזן. הקריירה הפרלמנטרית שלו הסתיימה ב-1992, ערב חקירות "ידיים נקיות" (Mani Pulite) שהיו עתידות להשמיד את המפלגה כליל.
לאחר מכן נותר דמות בחיי הציבור ברומא, כיהן כנשיא איגוד היזמים של העיר בין 1994 ל-2000 ועמד בראש מועצת התיירות של רומא בין 1999 ל-2003 - סוג המינויים ששומרים על חבר פרלמנט לשעבר מחובר ללא חשיפתו לקהל הבוחרים.
הגישה הממושכת
דרכו של אבטה אל תוך התאחדות הכדורגל האיטלקית הייתה הדרגתית עד כדי חוסר נראות. הוא הצטרף ל-FIGC ב-1989, לאחר שהחל לעבוד במחלקה הטכנית שלה שנה קודם לכן, ופילס את דרכו במבנה במקום לצנוח לתוכו. הוא כיהן כנשיא הסרייה ג' (Serie C), הליגה השלישית, תפקיד לא זוהר שהעניק לו ידע מעשי על הבסיס הכלכלי של הענף - המועדונים הקטנים שבהם שוכנת למעשה חדלות הפירעון הכרונית של הכדורגל האיטלקי. לאחר מכן החזיק בתפקיד סגן נשיא ה-FIGC בשתי תקופות נפרדות, מ-1996 עד 2000 ושוב מ-2001 עד 2006, מה שהפך אותו לכל הדעות למנהל המנוסה ביותר בארגון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עונת 2006 סיפקה גם את השיא וגם את התהום. איטליה זכתה בגביע העולם בברלין; במקביל, פרשת השחיתות "קאלצ'ופולי" (Calciopoli) קרעה את המשחק המקומי לגזרים, שללה מיובנטוס תארים והורידה אותה לסרייה ב'. אבטה הוביל את המשלחת האיטלקית במהלך קמפיין גביע העולם. פחות משנה לאחר מכן, באפריל 2007, הוא נבחר לנשיא ההתאחדות - כשהוא יורש ארגון שזה עתה זכה בתואר הגדול בעולם בעוד התחרות המקומית שלו שרויה בבושה.
שבע שנים בפסגה
הוא החזיק בנשיאות עד אוגוסט 2014, כהונה של למעלה משבע שנים שכללה גמר אליפות אירופה ב-2012, חצי גמר גביע הקונפדרציות, וההדחה ההרת אסון בשלב הבתים בגביע העולם ב-2014 בברזיל שהביאה לסיום תפקידו. לאחר שנבחר מחדש במרץ 2009 בגיל חמישים ושמונה, הוא הציב את ארגון ההתאחדות מחדש כיעד המרכזי שלו - התשובה הטכנוקרטית למשבר לגיטימיות. הגישה שלו לאורך כל הדרך הייתה פרוצדורלית ולא כריזמטית: לבנות מחדש את המוסד, להחזיר את אמינות קביעת הכללים שלו, ולתת לתוצאות לבוא בעקבותיהן.
הכיסא האירופי
מעמדו הבינלאומי של אבטה שרד את עזיבתו את הזירה המקומית ללא פגע, מה שמעיד על הערכת המשחק הבין-יבשתי כלפיו. הוא התקבל לאופ"א (UEFA) ב-2009 והפך לסגן הנשיא השלישי שלה במרץ 2011. באיטליה הוא המשיך להיות האיש שקוראים לו כאשר גוף זקוק לייצוב: יושב ראש הליגה האיטלקית הבכירה (Lega Serie A) מדצמבר 2019 עד ינואר 2020, ונשיא ליגת החובבים הלאומית (Lega Nazionale Dilettanti) - ליגת החובבים העצומה המהווה את עיקר הכמות המספרית של הכדורגל האיטלקי - מנובמבר 2021 עד מרץ 2022. שני התפקידים היו קצרים, שניהם היו בעלי אופי זמני, ושניהם הוצעו לו דווקא משום שהיה האדם עם הסיכוי הנמוך ביותר להיות בעל אינטרס אישי.
מדוע ג'אנקרלו מכונה גאון
המילה יושבת בצורה מביכה על אבטה והוא כמעט בוודאות היה דוחה אותה. הוא לא המציא דבר, לא אימן איש, ומעולם לא שיחק את המשחק ברמה ששווה תיעוד. המקורות הזמינים לא מייחסים לו שום דוקטרינה, שום רפורמה הנושאת את שמו, ושום ביטוי פומבי בלתי נשכח מעבר למילת תודה בת שני משפטים.
מה שהתיעוד כן תומך בו הוא אינטליגנציה ניהולית מיוחדת ונדירה באמת. המיומנות של אבטה היא קריאת מערכות מוסדיות - לדעת אילו פלגים יש לפייס, אילו כללים ניתן לשנות ואילו לא, וכמה זמן תחזיק קואליציה. שלוש-עשרה שנים בדמוקרטיה הנוצרית, מפלגה ששלטה באמצעות משא ומתן פנימי קבוע, לימדו אותו זאת; שמונה-עשרה שנים בתוך ה-FIGC לפני נטילת הנשיאות אפשרו לו ליישם זאת. הוא השתלט על ההתאחדות ב-2007 כשהמשחק המקומי בהריסות ה"קאלצ'ופולי" והחזיק בתפקיד למעלה משבע שנים, מה שבכדורגל האיטלקי הוא הישרדות יוצאת דופן. אופ"א הפכה אותו לאחר מכן לסגן נשיא, וגופים איטלקיים במשבר המשיכו לקרוא לו בחזרה לעמוד בראשם.
הטיעון הנגדי הכן הוא פשוט: מדובר ביכולת ובעמידות, לא בגאונות. אבטה הוא האיש שמוסדות פונים אליו כאשר הם זקוקים למישהו שלא יחמיר את המצב - איכות אמיתית ומוערכת בחסר, אך הגנתית בלבד. הוא גם תוצר של המעמד הפוליטי האיטלקי, ועלייתו חייבת משהו לרשתות שלא היה להן דבר וחצי דבר עם כדורגל. אם יש כאן גאונות, היא מהסוג הלא זוהר: היכולת להחזיק מבנה מסובך, רבני ומושחת לעיתים קרובות זקוף מספיק זמן כדי שניתן יהיה לשחק כדורגל. זה ראוי לכבוד. זה לא ראוי להאדרה.
מורשת
שמו של אבטה לא יופיע בפולקלור של הכדורגל האיטלקי, ששייך לשחקנים ולמאמנים. הוא מופיע במקום זאת בהיסטוריה החוקתית של המשחק - בשחזור התאחדות לאחר השערורייה המוסדית הגרועה ביותר שלה, ובכהונת סגן נשיא אופ"א שבה החזיק איטלקי ברגע שבו האמינות של איטליה נזקקה לה מאוד. הוא נותר מה שהיה מאז 1989: האיש בחדר שיודע איך החדר עובד.