גרמן טיטוב: האיש שישן בחלל
עשרים וחמש שעות ושמונה עשרה דקות לאחר השיגור, הפך גרמן טיטוב לאדם הראשון שנרדם במסלול סביב כדור הארץ – מעשה כה רגיל על פני האדמה וכה מוזר בחוסר משקל, עד שב-1961 הוא נחשב לבדיקה מדעית אמיתית של השאלה האם בני אדם מסוגלים באמת לחיות בחחל ולא רק לשרוד קפיצה בليסטית קצרה דרכו. הוא לא היה האדם הראשון במסלול. הוא היה זה שהוכיח שגוף אדם מסוגל לתפקד שם במשך יותר מסיבוב אחד סביב הפלנטה.
ילד כפר סיבירי
טיטוב נולד ב-11 בספטמבר 1935, בכפר ורחניאיה ז'ילינו במחוז אלטאי, בדרום-מערב סיביריה – מקום לידה שהפך אותו, בעת טיסתו, לאדם הראשון שנולד באסיאס וטס לחלל. מעט בנסיבות חייו המוקדמות רמז על המסלול שעתיד לבוא; ברית המועצות של ילדותו הייתה כפרית, חקלאית ומתאוששת ממלחמה, ודרכו של טיטוב לתעופה הלכה במסלול הרגיל לגברים צעירים ושאפתנים של דורו: הוא התאמן כטייס בבית הספר לטיסה צבאית של סטלינגרד ועלה לשורות חיל האוויר הסובייטי לפני שנבחר ב-1960 לקבוצה הראשונה של מתאמנים בקוסמונאוטים הסובייטיים – אותה קבוצה שכללה גם את יורי גגארין.
סגנו של גגארין, ולאחר מכן הראשון ביום מלא
טיטוב נשקל ברצינות, לפי כמה דיווחים, כמועמד להטיס את טיסת החלל המאוישת הראשונה של ברית המועצות; משימה זו הוענקה לגגארין באפריל 1961, וטיטוב שימש כגיבוי שלו. ארבעה חודשים לאחר מכן, ב-6 באוגוסט 1961 (5 באוגוסט לפי שעוני המערב), שיגר טיטוב עצמו על גבי ווסטוק 2, שם הקוד "עישל" (Орёл). היכן שטיסתו של גגארין ארכה סיבוב יחיד של 108 דקות – בקושי מספיק כדי לאשר שבן אדם יכול לשרוד טיסת חלל כלל – משימתו של טיטוב נועדה לענות על שאלה קשה יותר: האם אדם אכן מסוגל לתפקד, לעבוד ולנוח בחלל לאורך תקופה ממושכת. הוא נשאר במסלול במשך כ-25 שעות, והשלים 17 הקפות של כדור הארץ, לפני שנחת בסמוך לקרסני קוט במחוז סרטוב. בעת השיגור היה חסר לו חודש ליום הולדתו העשרים וששי, שיא עבור האדם הצעיר ביותר שהקיף את כדור הארץ שעמד על תילו במשך שישה עשורים, עד 2021.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →היום הארוך הראשון במסלול
טיסתו של טיטוב הניבה שורה של ראשונים אמיתיים. הוא היה האדם הראשון שבילה יותר מסיבוב אחד בחלל, הראשון שישן במסלול, ו – בפחות תפארת – האדם הראשון שתועד כסובל ממחלת חלל, התקף של בחילה ודיסאוריינטציה המוכר כיום כמקרה מוקדם ובלתי נמנע של מה שרפואת החלל מכנה תסמונת הסתגלות לחלל. הוא גם נשא מצלמת קולנוע והפך לאדם הראשון שצילם סרט וידאו של כדור הארץ ממסלול, לצד כמה מהצילומים האורביטליים המוקדמים ביותר של הפלנטה. יחד סיפקו תוצאות אלו למתכנני המשימות הסובייטיות דבר שטיסתו הקצרה של גגארין לא יכלה לספק: שמשימות ממושכות יותר, ובסופו של דבר תחנות שבהן יחיו ויעבדו קוסמונאוטים תקופות ארוכות, הן הגיוניות מבחינה ביולוגית.
מקורקע על ידי הנסיבות
טיטוב מעולם לא חזר לחלל. לאחר מכן הוא התאמן עבור תוכנית ספירל (Spiral) של ברית המועצות, מאמץ שאפתני ובסופו של דבר בלתי ממומש לפיתוח מטוס חלל אורביטלי מאויש, אך התוכנית מעולם לא ביצעה טיסה מאוישת. בעקבות מותו של גגארין בתאונת מטוס ב-1968, הרשויות הסובייטיות הפכו זהירות במידה ניכרת לגבי סיכון הקוסמונאוטים הבולטים ביותר שלהן, וקריירת הטיסה הניסיונית הפעילה של טיטוב הסתעפה למעשה. הוא המשיך לעלות בשורות חיל האוויר הסובייטי, והגיע לבסוף לדרגת קולונל גנרל לפני שפרש ב-1992, כאשר ברית המועצות עצמה התפוררה סביבו. בשנים שלאחר מכן הוא עבר לפוליטיקה, ונבחר לדומה הממלכתית של רוסיה ב-1995 כחבר המפלגה הקומוניסטית.
מוות ועיטורים
כמתעמל וספורטאי נלהב לאורך כל חייו, טיטוב נפטר פתאומית מדום לב בסאונה שלו במוסקבה ב-20 בספטמבר 2000, בגיל 65. הוא נקבר בטקס מלא בבית העלמין נובודוויצ'י, מקום המנוחה השמור לאזרחי ברית המועצות המצטיינים ביותר, לצד רבים מהדמויות הפוליטיות, האמנותיות והמדעיות שהגדירו את המאה הסובייטית. הוא זכה בתואר גיבור ברית המועצות, קיבל שני עיטורי לנין ואת פרס לנין ב-1988, ואסף רשימה ארוכה באופן יוצא דופן של עיטורים זרים מווייטנאם, בולגריה, מונגוליה, גרמניה המזרחית, רומניה, אינדונזיה, יוגוסלביה, הרפובליקה של קונגו, סוריה ואוקראינה – עדות לכך עד כמה מרכזית הייתה תוכנית החלל הסובייטית לדיפלומטיה של המלחמה הקרה וליוקרה, כאשר כל מדליה שימשה גם כמעשה קטן של תיאטרון גיאו-פוליטי שהוצג כלפי מדינות ידידותיות ובלתי-מזדהות כאחד.
מדוע גרמן נקרא גאון
"גאון" אינה המילה המדויקת ביותר למה שהפך את טיטוב למשמעותי היסטורית, והיושר מחייב לומר זאת בגלוי: בחירתו והצלחתו התבססו בעיקר על חוסן פיזי, אימוני טייס ממושמעים והאומץ לרכוב על טיל ניסיוני אל סביבה שאף מהנדס לא יכול היה למדל במלואה מראש, ולא על מקוריות אינטלקטואלית או המצאה. מה שהוא תרם בפועל לידע האנושי היה נתונים חווייתיים ופיזיולוגיים – הוכחה, שנאספה בגופו שלו, כי אדם מסוגל לישון, לאכול, להתבונן ולצלם במשך יותר מיממה מלאה בחוסר משקל, ותיעוד קליני ראשון של האופן שבו המערכת הוסטיבולרית האנושית מורדת בכוח המשיכה האפס. זוהי תרומה אמיתית וחשובה מבחינה היסטורית לרפואת החלל ולתכנון משימות, אך זוהי גאונותו של טייס הניסוי והגוף המאומן תחת לחץ, ולא זו של המעבדה או שולחן השרטוט. התעמולה הסובייטית של התקופה העלתה את הקוסמונאוטים למעמד כמעט מיתולוגי, אך שום מקור שנמצא כאן אינו מציג מדענים או היסטוריונים המייחסים לטיטוב במפורש פריצת דרך אינטלקטואלית או יצירתית; פרסומו נשען על היותו הראשון להתמיד, ולא הראשון להמציא.
מורשת
טיסתו של טיטוב עשתה בשקט יותר כדי להפוך טיסת חלל ארוכת-טווח – ובסופו של דבר תחנות חלל – לאפשרית מאשר טיסתו הראשונה של גגארין שזכתה לכותרות הראשיות. כל משימה מאוישת שבאה לאחר מכן, מסאליוט ועד מיר ועד לתחנת החלל הבינלאומית, נשענת בחלקה על ההרגעה הביולוגית הבסיסית שסיפק טיטוב ביום אחד ובלתי שקט מעל כדור הארץ באוגוסט 1961. שיא הגיל הצעיר שלו, שנקבע כמעט בטעות בגיל שטרם מלאו לו עשר-ושש, החזיק מעמד במשך שישה עשורים כמין הערת שוליים טריוויה להישג גדול בהרבה – תזכורת לכך שהאדם השני שעושה דבר מה מלמד לפעמים את העולם יותר מאשר הראשון.