גרטרוד ב' אליון: הכימאית שמעולם לא נזקקה לתואר דוקטור
היא הגישה מועמדות ל-15 מלגות לתארים מתקדמים ונדחתה בכולן. היא פיקחה על חומציות של מלפפונים חמוצים ובדקה את צבע חלמוני הביצים במיונז עבור רשת A&P. היא מעולם לא סיימה תואר דוקטור. גרטרוד אליון (Gertrude B. Elion) המשיכה והמציאה את התרופה הראשונה שהביאה להפוגה בלוקמיה של ילדים, את התרופה הראשונה שאפשרה לכליה מושתלת לשרוד בגופו של אדם זר, ואת התרופה הראשונה שהרגה באופן סלקטיבי נגיף מבלי לפגוע בחולה — ובשנת 1988 היא זכתה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
סבא, וקולג' בחינם
אליון נולדה בעיר ניו יורק ב-23 בינואר 1918, בתם של רוברט אליון, מהגר יהודי מליטא שהפך לרופא שיניים, וברתה כהן, מהגרת יהודייה מפולין. השפל בוול סטריט ב-1929 מחק את ביטחונם הכלכלי של בני המשפחה. ארבע שנים לאחר מכן, משהו אחר גרם לנזק המכריע: "סבי, שאהבתי מאוד, מת מסרטן כשהייתי בת 15", היא נזכרה, והיא החליטה לעסוק בעבודה ש"עשויה בסופו של דבר להוביל לריפוי של מחלה נוראה זו".
היא הייתה מהירה. היא סיימה את בית הספר התיכון וולטון (Walton High School) בגיל חמש-עשרה ונכנסה למכללת האנטר (Hunter College), שלא עלתה לה דבר מכיוון שהציונים שלה זיכו אותה במקום — הסיבה היחידה, כפי שראתה זאת, שנערה בנסיבותיה יכלה לקבל השכלה כלשהי בתקופת השפל הגדול. היא סיימה בהצטיינות יתרה (summa cum laude) בכימיה בשנת 1937, כחברה באחוות פי בטא קאפא (Phi Beta Kappa), בגיל תשע-עשרה.
אז נסגר הדלת. "משרות היו נדירות ומעט המשרות שהיו קיימות במעבדות לא היו נגישות לנשים", היא כתבה. היא עבדה כמזכירה, לימדה בתיכון ולימדה ביוכימיה אחיות. היא לקחה את משרת המפקחת על איכות המזון ב-A&P ואת העבודה האנליטית שבאה בעקבותיה, כולל תקופה בחברת ג'ונסון אנד ג'ונסון (Johnson & Johnson) בבדיקת חוזק של תפרים כירורגיים. היא מימנה את לימודי התואר השני שלה באוניברסיטת ניו יורק (New York University) בשעות הערב, וסיימה אותם ב-1941, בעוד היא מלמדת במשרה מלאה במהלך היום.
אותה שנה הביאה עמה את האובדן שעיצב את שארית חייה. זמן קצר לאחר סיום לימודיה בהאנטר היא פגשה את לאונרד קנטר (Leonard Canter), סטודנט לסטטיסטיקה בסיטי קולג'; הם התכוונו להינשא. ב-25 ביוני 1941 הוא מת מאנדוקרדיטיס חיידקית — זיהום של מסתמי הלב שהפניצילין, שרק בקושי יצא אז ממעבדות אוקספורד, יהפוך בקרוב לניתן לריפוי. היא מעולם לא נישאה ולא היו לה ילדים.
טקהו
בשנת 1944 הצטרפה אליון לחברת בורוז ולקום (Burroughs Wellcome) בטקהו, ניו יורק, כעוזרת של ג'ורג' ה' היצ'ינגס (George H. Hitchings). זו הייתה ההחלטה שבנתה את הקריירה שלה, והיא ידעה מדוע: "ד"ר היצ'ינגס אפשר לי ללמוד מהר ככל האפשר ולקחת על עצמי יותר אחריות". היא הועסקה ככימאית, אך פנתה לתחומי המיקרוביולוגיה, הביוכימיה, הפרמקולוגיה והווירולוגיה מכיוון שאף אחד לא עצר בעדה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תוכניתו של היצ'ינגס הייתה עדות נגד הדרך שבה נמצאו תרופות באותה עת. התעשייה סרקה תרכובות בשיטת ניסוי וטעייה בתקווה להצלחה. במקום זאת, היצ'ינגס הציע לבנות מולקולות בכוונה תחילה: ללמוד את אבני הבניין של החומצות הגרעיניות שתאים זקוקים להן כדי להתחלק, ואז לסנתז כמעט-עותקים — אנטגוניסטים — שסרטן המתחלק במהירות, או חיידק, או טפיל, יקלטו ויחנקו בגללם, בעוד שתא אנושי נורמלי, בעל דרישות שונות, לא יעשה זאת. זה נודע כפיתוח תרופות רציונלי, ואליון, שעבדה על פורינים, הפכה זאת להצלחה.
הרשימה יוצאת דופן עבור ספסל מעבדה אחד. בשנת 1950 הגיעה 6-מרקפטופורין (6-mercaptopurine), ששווקה כפורינתול (Purinethol), הטיפול היעיל הראשון אי פעם ללוקמיה של ילדים, ולצידה תיוגואנין (thioguanine). בעקבותיה הגיעה האזתיופרין (Azathioprine) (אימוראן - Imuran) — המדכא החיסוני הראשון שאפשר השתלות כליה בין אנשים שאינם קרובי משפחה. אלופורינול (Allopurinol) (זילופרים - Zyloprim) שינה את הטיפול בשיגדון. פירימתאמין (Pyrimethamine) (דארפרים - Daraprim) נכנס לשימוש נגד מלריה. טרימתופרים (Trimethoprim) טיפל בדלקת קרום המוח, אלח דם וזיהומים בדרכי השתן ובדרכי הנשימה. ובסוף שנות ה-70 קבוצתה פיתחה את האציקלוביר (Acyclovir) (זובירקס - Zovirax), התרופה האנטי-ויראלית הראשונה שהייתה סלקטיבית מספיק כדי לתקוף נגיפי הרפס מבלי להרעיל את הפונדקאי — תוצאה שפרמקולוגים רבים האמינו שהיא בלתי אפשרית עקרונית.
אי שם באמצע הדרך היא ויתרה על הדוקטורט שלה. היא החלה בלימודים חלקיים במכון הפוליטכני של ברוקלין (Brooklyn Polytechnic Institute); בית הספר התעקש שתעבור למסלול מלא. "קיבלתי החלטה שהייתה אז מכרעת בחיי, להישאר בעבודתי ולוותר על השאיפה לדוקטורט".
הפרישה הארוכה שלא הייתה
אליון כיהנה כראש המחלקה לטיפול ניסיוני בבורוז ולקום משנת 1967 עד 1983. היא הייתה פרופסור עמית לפרמקולוגיה ורפואה ניסיונית בדיוק (Duke) משנת 1971, ופרופסור מחקר שם מאז 1983 ועד מותה, כשהיא מפרסמת יותר מ-25 מאמרים עם סטודנטים לרפואה ולתארים מתקדמים שהנחתה באופן אישי.
היא פרשה לגמלאות ב-1983 אך המשיכה לעבוד כמעט במשרה מלאה. השיטות שהיא והיצ'ינגס ביססו היו הבסיס לפיתוח ה-AZT, התרופה הראשונה שאושרה נגד HIV, אשר פותחה באותה מעבדה. היא עדיין עבדה על נלראבין (nelarabine), טיפול ללוקמיה, כאשר הלכה לעולמה.
פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1988 הוענק לאליון, להיצ'ינגס ולסר ג'יימס בלק (Sir James Black) על גילוי עקרונות חשובים וחדשים לטיפול תרופתי. היא הייתה האישה החמישית שקיבלה אותו והאישה היחידה שזכתה לכבוד בכל קטגוריה באותה שנה. בשנת 1991 היא הפכה לאישה הראשונה שנכנסה להיכל התהילה הלאומי של הממציאים (National Inventors Hall of Fame), קיבלה את המדליה הלאומית למדעים, נכנסה להיכל התהילה הלאומי לנשים ונבחרה לאקדמיה הלאומית למדעים. החברה המלכותית (The Royal Society) מינתה אותה כחברה זרה בשנת 1995. תארי הדוקטור לשם כבוד הגיעו גם הם — מ-NYU ב-1989, מהרווארד (Harvard) ב-1998 — והיא הגיעה למסקנה שההקרבה הייתה משתלמת.
מדוע גרטרוד מכונה גאונה
האיכות הבולטת כאן אינה כוח תיאורטי גולמי; זוהי סוג מסוים של דמיון ביוכימי, שנמשך ארבעה עשורים, בנוגע להבדלים. השיטה של אליון הייתה לשאול, מולקולה אחר מולקולה, בדיוק כיצד הדרישות המטבוליות של תא חולה או זר שונות מאלה של תא אנושי בריא — ואז לתכנן תרכובת שמנצלת את הפער הזה. לעשות זאת פעם אחת זה חכם. לעשות זאת עבור לוקמיה, שיגדון, דחיית שתלים, מלריה, זיהומים חיידקיים והרפס, תוך שימוש בכימיה שנאלצה ללמוד בעצמה תוך כדי תנועה, זה נדיר הרבה יותר. עבודתה על האציקלוביר בפרט הפריכה את האמונה המבוססת שנגיפים היו שזורים מדי במנגנוני התא הפונדקאי כדי שניתן יהיה לתקוף אותם באופן סלקטיבי.
ישנן שתי הסתייגויות כנות. ראשית, היא לא עבדה לבד: ג'ורג' היצ'ינגס סיפק את האסטרטגיה המייסדת ואת המעבדה, חלק עמה את פרס הנובל, והנימוק לפרס מכבד עיקרון של טיפול תרופתי ולא תגלית אחת שלה בלבד. שנית, הישגה לא היה הברקה בודדת כפי שהמילה "גאון" מרמזת בדרך כלל. זה היה שיטתי, תעשייתי, איטרטיבי — מאות תרכובות מסונתזות, בדיקה אחר בדיקה, לאורך שנים. זה בדיוק מה שהופך אותה למעניינת. המאפיין המבחין של מוחה לא היה מהירות, אלא סירוב לקבל את הניסוי וטעייה כגבול של הכימיה התרופתית, בתוספת המשמעת להמשיך לבדוק השערה על הבדלים מטבוליים עד שהמולקולה הופיעה. היא הגיעה למעמד זה עם תואר שני וקריירה שהחלה במדידת צבע של חלמוני ביצים.
מורשת
אליון מתה בצ'אפל היל, צפון קרוליינה, ב-21 בפברואר 1999, בגיל שמונים ואחת. התרופות שייצרה עדיין נמצאות בשימוש יומיומי ברחבי העולם נגד לוקמיה, שיגדון, מלריה, הרפס ודחיית איברים מושתלים, ועקרונות התכנון שלה קבעו את המתווה של האופן שבו תעשיית התרופות המודרנית מחפשת תרופות. היא בילתה את שנותיה האחרונות בעידוד נשים צעירות לעסוק במדע, לאחר שבחצי הראשון של חייה אמרו לה שאין בו מקום.