ג'ינגיס חאן

מבוא

אני העונש של אלוהים... אילו לא מעדתם בחטאים כבדים, אלוהים לא היה שולח עליכם עונש כמוני. ג'ינגיס חאן (Genghis Khan), שנולד בשם טמוג'ין בורג'יגין (Temüjin Borjigin) ונודע רשמית גם כג'ינגיס חואנגדי, היה מייסדו והחאן הגדול הראשון של האימפריה המונגולית, שהפכה לאחר מותו לאימפריה הרציפה הגדולה ביותר בהיסטוריה. הוא עלה לשלטון באמצעות איחוד רבים מן השבטים הנודדים של צפון-מזרח אסיה. לאחר ייסוד האימפריה והכרזתו כג'ינגיס חאן, שמשמעותו "שליט ואדון אוניברסלי, אוקיינוסי ואיתן/חזק", הוא פתח בפלישות המונגוליות שכבשו את רוב אירואסיה, והגיעו מערבה עד לפולין וללבנט במזרח התיכון. מסעות כיבוש שהוחל בהם בימיו כוללים את אלו כנגד הקארא-חיטاي (Qara Khitai), חוארזם (Khwarezmia), שושלות שיה המערבית (Western Xia) וג'ין (Jin), ופשיטות אל גאורגיה של ימי הביניים, רוס של קייب (Kievan Rus') ובולגריה של הוולגה.

מסעות אלו לוותה לעיתים קרובות בטבח רחב-היקף של אוכלוסיות אזרחיות, במיוחד באדמות שנשלטו בידי חוארזם ושיה המערבית. בשל אכזריות זו, שהותירה מיליונים מתים, רבים מחשיבים אותו לשליט אכזר. עד סוף חייו, האימפריה המונגולית תפסה חלק ניכר ממרכז אסיה ומסין. בשל הצלחותיו הצבאיות היוצאות דופן, ג'ינגיס חאן נחשב לעיתים קרובות לכובש הגדול ביותר בכל הזמנים. לפני מותו, מינה ג'ינגיס חאן את אודגיי חאן (Ögedei Khan) כיורשו. בהמשך פיצלו נכדיו את האימפריה שלו לחאנויות. ג'ינגיס חאן מת בשנת 1227 לאחר שהביס את שיה המערבית. לבקשתו, גופתו נקברה בקבר אלמוני כלשהו במונגוליה.

צאצאיו הרחיבו את האימפריה המונגולית על פני רוב אירואסיה באמצעות כיבוש או יצירת מדינות חסות בכל שטחי סין המודרנית, קוריאה, הקווקז, מרכז אסיה, וחלקים ניכרים ממזרח אירופה ומדרום-מערב אסיה. רבות מפלישות אלו חזרו על הטبح רחב-היקף הקודם של אוכלוסיות מקומיות. כתוצאה מכך, לג'ינגיס חאן ולאימפריה שלו יש מוניטין מפחיד בהיסטוריות המקומיות. מעבר להישגיו הצבאיים, ג'ינגיס חאן קידם גם את האימפריה המונגולית בדרכים אחרות. הוא הורה על אימוץ הכתב האויגורי כמערכת הכתיבה של האימפריה המונגולית. הוא גם הפעיל מריטוקרטיה ועודד סובלנות דתית באימפריה המונגולית, ובכך איחד את השבטים הנודדים של צפון-מזרח אסיה. מונגולים בימינו רואים בו את אבי האומה של מונגוליה. כמו כן, הוא זכאי לקרדיט על הבאת דרך המשי תחת סביבה פוליטית מגובשת אחת.

חיים מוקדמים ומשפחה

דבר זה הביא לתקשורת ולמסחר קלים יחסית בין צפון-מזרח אסיה, דרום-מערב אסיה המוסלמית, ואירופה הנוצרית, והרחיב את האופקים התרבותיים של שלושת האזורים. חיים מוקדמים שושלת ג'ינגיס חאן היה קשור מצד אביו לחאבול חאן (Khabul Khan), אמבאגאי (Ambaghai), והוטולה חאן (Hotula Khan), שעמדו בראש קונפדרציית חאמאג מונغول (Khamag Mongol) והיו צאצאיו של בודונצ'ר מונחאג (Bodonchar Munkhag) בסביבות שנת 900. כאשר שושלת ג'ין הג'ורצ'נית העבירה את תמיכתה מהמונגולים אל הטאתארים ב-1161, הם השמידו את חאבול חאן. פסלון של ג'ינגיס חאן מעטר קיר בארמון הנשיאותי באולן בטור, מונגוליה. אביו של ג'ינגיס חאן, יסუגיי (Yesügei), מנהיג שבט בורג'יגין ואחיינם של אמבאגאי והוטולה חאן, התגלה כראש השן השליט המונגולי. מעמד זה עורער בידי שבט טאיצ'יוד (Tayichi'ud) היריב, שהיו צאצאים ישירים של אמבאגאי.

כאשר הטאתארים נעשו חזקים מדי לאחר 1161, הג'ין העבירו את תמיכתם מהטאתארים אל הקראיטים (Keraites). לידה מעט ידועה על חייו המוקדמים של ג'ינגיס חאן, בשל היעדר תיעוד כתוב בן-הזמן. המקורות הבודדים המספקים תובנה על תקופה זו סותרים לעיתים קרובות. שדת הלידה של ג'ינגיס חאן, טמוג'ין, נגזרה מן המילה המונגולית 'טמور' שמשמעותה "של ברזל", בעוד ש'ג'ין' מציין סוכן. לפיכך, טמוג'ין פירושו "נפח". סתיו ליד נהר אונון, מונגוליה, האזור שבו נולד טמוג'ין וגדל. ג'ינגיס חאן נולד ככל הנראה בשנת 1162 בדליון בולדוג (Delüün Boldog), ליד הר בורחאן חאלדון (Burkhan Khaldun) והנהרות אונון וקערלן (Kherlen) בצפון מונגוליה של ימינו, קרוב לבירה הנוכחית אולן בטור. 'ההיסטוריה הסודית של המונגולים' מדווחת שטמוג'ין נולד כשהוא אוחז בקריש דם באגרופו, סימן מסורתי לכך שנועד להפוך למנהיג דגול.

הוא היה בנה הבכור של חואלון (Hoelun), אשתו השנייה של אביו יסუגיי, שהיה מנהיג בולט משבט קיյאד (Kiyad) בקונפדרציית חאמאג מונغول ובעל ברית של טוגרול (Toghrul) משבט הקראייט. טמוג'ין היה הבכור מבין בניה של אמו חואלון. לפי 'ההיסטוריה הסודית', טמוג'ין נקרא על שם המנהיג הטאתארי טמוג'ין-אוגה שזה עתה לכד אביו. שבטו של יסוקהי היה בורג'יגין (Боржигин), וחואלון הגיעה מתת-השושלת אולכונות (Olkhunut) של שבט קונגיראד (Khongirad). כמו שבטים אחרים, הם היו נוודים. הרקע האציל של טמוג'ין הקל עליו לבקש עזרה ולבסוף לאחד את השבטים המונגולים האחרים. חיים מוקדמים ומשפחה לטמוג'ין היו שלושה אחים – חאסר (Hasar), חאצ'יון (Hachiun), וטמוגה (Temüge), אחות אחת – טמולן (Temülen), ושני אחים למחצה – בגטר (Begter) ובלגוтей (Belgutei). כמו רבים מהנוודים במונגוליה, חייו המוקדמים של טמוג'ין היו קשים.

אביו שידך לו אישה ומסר אותו בגיל תשע למשפחתה של אשתו לעתיד בורטה (Börte) משבט קונגיראד. טמוג'ין היה אמור לחיות שם ולשרת את ראש משק הבית דאי סצ'ן (Dai Setsen) עד לגיל הנישואין 12. בדרכו הביתה, נתקל אביו בטאתארים השכנים, שהיו אויבי המונגולים זה מכבר, והם הציעו לו אוכל שהרעיל אותו. עם נודעם זאת, טמוג'ין שב הביתה כדי לתבוע את מעמדו של אביו כראש שבט. אך השבט סירב לכך ונפש את המשפחה, כשהוא משאיר אותה ללא הגנה. פסל של ג'ינגיס חאן באולן בטור במשך השנים הבאות, חיה המשפחה בעוני, כשהיא שורדת בעיקר על פירות בר, פגרי שוורים, מרמיטות וחיות צד קטנות אחרות שניצודו בידי טמוג'ין ואחיו.

אחיו למחצה הגדול של טמוג'ין, בגטר, החל להפעיל כוח כזכר הבכור במשפחה והיה עשוי בסופו של דבר לתבוע את חואלון, שלא הייתה אמו הביולוגית, כאשתו. טינתו של טמוג'ין פרצה החוצה במהלך מסע ציד אחד שבו טמוג'ין ואחיו חאסר הרגו את בגטר. בפשיטה סביב שנת 1177, טמוג'ין נלכד בידי בני בריתם לשעבר של אביו, הטאיצ'יוד, והושם בעבדות, ככל הנראה עם קאנגו (cangue) – סוג של סד נייד. בעזרתו של שומר אמפתי, הוא נמלט מהגֶר (ger - יורטה) בלילה כשהוא מתחבא בנקיק נהר. הבריחה העניקה לטמוג'ין מוניטין. עד מהרה, ג'למה (Jelme) ובוֹאורצ'ו (Bo'orchu) איחדו כוחות איתו. הם ובנו של השומר צ'ילאו (Chilaun) הפכו בסופו של דבר לגנרלים של ג'ינגיס חאן. בזמן זה, אף אחת מהקונפדרציות השבטיות של מונגוליה לא הייתה מאוחדת פוליטית, ונישואין משודכים שימשו לעיתים קרובות לחיזוק בריתות זמניות.

נשים, פילגשים וילדים

טמוג'ין גדל כשהוא צופה באקלים הפוליטי הקשוח, שכלל לוחמה שבטית, גנבה, פשיטות, שחורות ונקמה בין קונפדרציות, שהוחמרו על ידי התערבות מבחוץ כגון זו מצד סין מדרום. אמו של טמוג'ין, חואלון, לימדה אותו לקחים רבים, במיוחד את הצורך בבריתות חזקות כדי להבטיח יציבות במונגוליה. נשים, פילגשים וילדים כפי שהיה מקובל בקרב גברים מונגולים עוצמתיים, לג'ינגיס חאן היו נשים ופילגשים רבות. הוא רכש לעיתים קרובות נשים ופילגשים מהאימפריות והחברות שכבש; נשים אלו היו לעיתים קרובות נסיכות או מלכות שנלקחו בשבי או ניתנו לו כמתנה. ג'ינגיס חאן העניק לכמה מנשותיו רמות המעמד הגבוה אוהלים (אורדו) או מחנות משלהן לחיות ולנהל בהם. כל מחנה הכיל גם נשים זוטרות, פילגשים ואף ילדים.

עבודתו של משמר הקיסרות המונגולי, הכשיג (Kheshig), הייתה להגן על היורטות של נשותיו של ג'ינגיס חאן. השומרים נדרשו להקדיש תשומת לב מיוחדת ליורטה ולמחנה המסוימים שבהם ישן ג'ינגיס חאן, שיכלו להשתנות מדי לילה בעודו מבקר נשים שונות. כאשר ג'ינגיס חאן יצא למסעות הכיבוש הצבאיים שלו, הוא נהג לקחת איתו אישה אחת ולהשאיר את יתר נשותיו ופילגشיו לנהל את האימפריה בהיעדרו. בורטה הנישואין בין בורטה לבין ג'ינגיס חאן (שנודע אז כטמוג'ין) שודכו על ידי אביה ואביו של טמוג'ין, יסუגיי, כאשר היא הייתה בת 10 והוא בן 9. טמוג'ין נשאר איתה ועם משפחתה עד שנקרא בחזרה לטפל באמו ובאחיו הצעירים, עקב הרעלתו של יסუגיי בידי נוודים טאתארים. בשנת 1178, כ-7 שנים לאחר מכן, טמוג'ין נסע במורד הזרם לאורך נהר הקלורן (Kelüren) כדי למצוא את בורטה.

כאשר אביה של בורטה ראה שטמוג'ין חזר כדי לשאת את בורטה, הוא "איחד את השניים כאיש ואשה". באישור אביה, לקח טמוג'ין את בורטה ואת אמה לחיות ביורטה המשפחתית שלו. נדוניה של בורטה הייתה מעיל צמר סמור שחור נאה. פסלי שעווה של ג'ינגיס חאן (שמאל) ואשתו בורטה (ימין) במונגוליה. זמן קצר לאחר שנערכו הנישואין ביניהם, תקפו המרקיטים (Merkits) השלושה את מחנה משפחתם לפנות בוקר וחטפו את בורטה. היא ניתנה לאחד מלוחמיהם כשלל מלחמה. טמוג'ין היה שרוי בייסורים עמוקים עקב חטיפת אשתו והעיר ש"מיטתו נעשתה ריקה" וש"חזהו נקרע לגזרים". טמוג'ין הציל אותה כמה חודשים לאחר מכן בעזרתם של בני בריתו וואנג חאן (Wang Khan) וג'אמוקה (Jamukha). חוקרים רבים מתארים אירוע זה כאחד מצמתים המרכזיים בחייו של טמוג'ין, אשר הניע אותו בדרך להפוך לכובש.

«בעוד הביזה והשדال נמשכים, נע טמוג'ין בין האנשים שנמלטו בחיפזון, כשהוא קורא: 'בורטה, בורטה!' וכך נתקל בה, שכן הליידי בורטה הייתה בין אותם אנשים נמלטים. היא שמעה את קולו של טמוג'ין ובהכירה אותו, ירדה מן העגלה ובאה רצה לעברו. אף על פי שעדיין היה לילה, הליידי בורטה וקואקצ'ין (Qo’aqčin) זיהו שתיהן את רסן וריתמה של טמוג'ין ואחזו בהם. היה זה לאור ירח; הוא הביט בהן, זיהה את הליידי בורטה, והם נפלו זה זרועות זו.» - ההיסטוריה הסודית של המונגולים בורטה הוחזקה בשבי במשך שמונה חודשים, וילדה את ג'וצ'י (Jochi) זמן קצר לאחר שניצלה. דבר זה הותיר ספק באשר לזהות אביו של הילד, משום שחוטפה לקח אותה כ"אישה" וייתכן כי עיבר אותה. למרות זאת, טמוג'ין הניח לג'וצ'י להישאר במשפחה ותבע אותו כבנו שלו.

לבורטה היו שלושה בנים נוספים: צ'אגאטאי (Chagatai, 1183–1242), אודגיי (1186–1241) וטולוי (Tolui, 1191–1232). לטמוג'ין היו ילדים רבים אחרים מנשים שונות, אך הם הוצאו מן הירושה; רק בניה של בורטה יכלו להיחשب ליורשיו. בורטה הייתה גם אמם של כמה בנות: קואה אוצ'ין בקי (Kua Ujin Bekhi), אלאחאי בקי (Alakhai Bekhi), אלאלטון (Alaltun), צ'צ'ייקן (Checheikhen), טומלון (Tümelün) וטולאי (Tolai). עם זאת, התיעוד המונגולי הדל משמעו שאינו ברור אם היא ילדה את כולן. יסוגן (Yesugen) במהלך מסע המלחמה שלו נגד הטאתארים, טמוג'ין התאהב ביסוגן ולקח אותה לאישה. היא הייתה בתו של מנהיג טאתארי בשם יקה צ'רן (Yeke Cheren) שצבאו של טמוג'ין הרג במהלך הקרב. לאחר שתם מסע המלחמה נגד הטאתארים, יסוגן, אחת הניצולות, ניגשה אל טמוג'ין, והוא שכב עמה.

לפי 'ההיסטוריה הסודית של המונגולים', בעת שקיימו יחסים ביקשה יסוגן מטמוג'ין שיתייחס אליה יפה ושלא יזרוק אותה. כאשר נראה שפ טמוג'ין הסכים לכך, המליצה יסוגן שישא לאישה גם את אחותה יסוי (Yesui). באהבתו אליה, אמרה יסוגן קאתון: «אם יחפוץ הקაאן, הוא ידאג לי, ויחשיב אותי כאדם וכאדם הראוי לשימור. אך אחותי הבכורה, המכונה יסוי, עליונה ממני: היא אמנם מתאימה לשליט.» שתי האחיות הטאתאריות, יסוגן ויסוי, הפכו לחלק מנשותיו הראשיות של טמוג'ין וקיבלו מחנות משלהן לניהול. טמוג'ין לקח גם אישה שלישית מהטאתארים, פילגשה אלמונית. יסוי בהמלצת אחותה יסוגן, הורה טמוג'ין לאנשיו לאתר ולחטוף את יסוי. כאשר הובאה אל טמוג'ין, הוא מצא אותה נעימה בדיוק כפי שהובטח ולכן נשא אותה לאישה.

נשותיהם, אמהותיהם, אחיותיהם ובנותיהם האחרות של הטאתארים חולקו וניתנו לגברים מונגולים. שתי האחיות הטאתאריות, יסוגן ויסוי, היו בין נשותיו המשפיעות ביותר של ג'ינגיס חאן. ג'ינגיס חאן לקח איתו את יסוי כאשר יצא למסעו האחרון נגד ממלכת הטנגוט. חולאן (Khulan) חולאן נכנסה להיסטוריה המונגולית כאשר אביה, מנהיג המרקיטים דאי אוסאן (Dayir Usan), נכנע לטמוג'ין בחורף 1203–1204 ומסר אותה לו. אך לפחות לפי 'ההיסטוריה הסודית של המונגולים', חולאן ואביה עוכבו בידי נאያא (Naya'a), אחד מקציניו של טמוג'ין, שככל הנראה ניסה להגן עליהם מפני חיילים מונגולים שהיו בקרבת מקום. לאחר שהגיעו שלושה ימים מאוחר מהמצופה, חשד טמוג'ין שנאיהא הונע מרגשותיו הגופניים כלפי חולאן כדי לעזור לה ולאביה.

בעוד טמוג'ין חוקר את נאיהא, חולאן פצתה את פיה להגנתו והזמינה את טמוג'ין לקיים עמה יחסים ולבדוק את בתוליה באופן אישי, דבר ששמח אותו. לבסוף קיבל טמוג'ין את כניעתו של דאי אוסאן ואת חולאן כאשתו החדשה. עם זאת, דאי אוסאן חזר בו מאוחר יותר מכניעתו, אך הוא ונתיניו הוכנעו בסופו של דבר, רכושו נבזז, והוא עצמו נהרג. טמוג'ין המשיך לנהל מסעות צבאיים נגד המרקיטים עד לפיזורם הסופי ב-1218. חולאן הצליחה להשיג מעמד משמעותי כאחת מנשותיו של טמוג'ין וניהלה אחד ממחנות הנשים הגדולים, שבו חיו נשים אחרות, פילגשים, ילדים ובעלי חיים. היא ילדה בן בשם גלג'יאן (Gelejian), שלימים השתתף יחד עם בניה של בורטה במסעות המלחמה של אביהם.

מֹגֶה חאתון (Möge Khatun) מגה חאתון הייתה פילגשה של ג'ינגיס חאן ולימים הפכה לאשתו של בנו אודגיי חאן. ההיסטוריון הפרסי עטא-מלכ ג'וואייני (Ata-Malik Juvayni) מתעד שמגה חאתון "ניתנה לצ'ינגיס חאן בידי מנהיג משבט הבקרין (Bakrin), והוא אהב אותה מאוד." אודגיי העדיף אותה גם כן והיא לוותה אותו במסעות הציד שלו. היא אינה מתועדת כמי שילדה ילדים כלשהם. ג'ורבייצו (Juerbiesu) ג'ורבייצו הייתה קיסרית של קארא-חיטاي, האימפריה המונגולית והנאימאנים. היא הייתה ידועה ביופייה במישורים. במקור הייתה פילגשה מועדפת של איאנך בילגה חאן (Inanch Bilge khan) ולאחר מותו הפכה לבת-זוגו של בנו טאיאנג חאן (Tayang Khan). מכיוון שטאיאנג חאן היה שליט חסר תועלת, ג'ורבייצו החזיקה כמעט בכל הכוח בפוליטיקה של הנאימאנים. הייתה לה בת בשם הנסיכה הונהו (Hunhu) עם ילו ז'ילוגו (Yelü Zhilugu), שליט לאו (Liao).

איחוד הקונפדרציות המונגוליות

לאחר שג'ינגיס חאן השמיד את שבט הנאימאן וטאיאנג חאן נהרג, ג'ורבייצו השמיעה מספר הערות פוגעניות בנוגע למונגולים, ותיארה את בגדיהם כמלוכלכים ומריחים רע. אף על פי כן, היא חזרה בו בפתאומיות מדבריה וביקרה לבדה באוהלו של ג'ינגיס חאן. הוא חקר אותה על ההערות אך נמשך מיד ליופייה. לאחר שבילה איתה את הלילה, הבטיחה ג'ורבייצו לשרתו היטב והוא לקח אותה לאחת מקיסריותיו. מעמדה היה נחות רק מזה של חולאן ובורטה. איחוד הקונפדרציות המונגוליות בתחילת המאה ה-12, רמה מרכז אסיה שמצפון לסין הייתה מחולקת למספר קונפדרציות שבטייות בולטות, כולל הנאימאנים, המרקיטים, הטאתארים, חאמאג מונغول והקראיטים, שלעיתים קרובות היו עוינות זו לזו, כפי שהוכח על ידי פשיטות אקראיות, התקפות נקמה וביזה.

ניסיונות מוקדמים לכוח טמוג'ין החל את עלייתו לשלטון בכך שהציע את עצמו כבעל ברית או, לפי מקורות אחרים, כווסאל לאחיו המושבע (اندا - anda) או אחי הדם של אביו, טוגרול, שהיה חאן הקראיטים וידוע יותר בתואר הסיני "וואנג חאן", אשר שושלת ג'ין הג'ורצ'נית העניקה לו ב-1197. קשר זה חוזק לראשונה כאשר בורטה נתפסה בידי המרקיטים. טמוג'ין פנה אל טוגרול לקבלת תמיכה, וטוגרול הציע 20,000 מלוחמי הקראייט שלו והציע שטמוג'ין ישלב את חבר ילדותו ג'אמוקה, שהפך בעצמו לחאן של שבטו שלו, הג'ادارан (Jadaran). מיקומי השבטים המונגולים במהלך שושלת ליאו החיטאנית (907–1125) אף על פי שהמסע הציל את בורטה והביס לחלוטין את המרקיטים, הוא גם סלל את הדרך לפיצול בין טמוג'ין לג'אמוקה.

לפני כן, הם היו אחי דם (اندا - anda) שנשבעו להישאר נאמנים לנצח. קרע עם ג'אמוקה ותבוסה בדלאן בלז'וט (Dalan Balzhut) ככל שג'אמוקה וטמוג'ין התרחקו זה מזה בחברותם, החל כל אחד מהם לבסס כוח, והם הפכו ליריבים. ג'אמוקה תמך באריסטוקרטיה המונגולית המסורתית, בעוד טמוג'ין אימץ גישה מריטוקרטית, ומשך אליו מגוון רחב יותר ומעמד נמוך יותר של תומכים. בעקבות תבוסתם הקודמת של המרקיטים, והכרזה מצד השמאן קוקוצ'ו (Kokochu) שהשמים הכחולים הנצחיים ייעדו את העולם לטמוג'ין, החל טמוג'ין לעלות לשלטון. ב-1186, טמוג'ין נבחר לחאן של המונגולים. מאוים מעלייה זו, תקף ג'אמוקה את טמוג'ין ב-1187 עם צבא של 30,000 חיילים. טמוג'ין כינס את תומכיו כדי להגן מפני ההתקפה, אך הובס באופן מוחץ בקרב דלאן בלז'וט.

עם זאת, ג'אמוקה הזדעזע והרחיק תומכים פוטנציאליים בכך שהרתח בחיים 70 שבויי מלחמה צעירים בתוך קלחת. טוגרול, כפטרון של טמוג'ין, הוגלה לקארא-חיטאי. חייו של טמוג'ין במשך 10 השנים הבאות אינם ברורים, שכן הרשומות ההיסטוריות שותקות ברובן לגבי אותה תקופה. שיבה לשלטון סביב שנת 1197, הג'ין יזמו התקפה נגד הווסאל הרשמי שלהם, הטאתארים, בעזרתם של הקראיטים והמונגולים. טמוג'ין פיקד על חלק מתקיפה זו, ולאחר הניצחון, הוא וטוגרול הוחזרו בידי הג'ין לעמדות כוח. הג'ין העניקו לטוגרול את התואר המכובד אונג חאן (Ong Khan), ולטמוג'ין תואר נמוך יותר של ג'אוט קורי (j'aut quri).

סביב שנת 1200, היריבים העיקריים של הקונפדרציה המונגולית – באופן מסורתי ה"מונגולים" – היו הנאימאנים ממערב, המרקיטים מצפון, הטנגוטים מדרום, והג'ין ממזרח. כתובת ג'ורצ'נית (1196) במונגוליה המתייחסת לברית של ג'ינגיס חאן עם הג'ין נגד הטאתארים. בשלטונו ובכיבוש השבטים היריבים, טמוג'ין ניתק את הקשר עם המסורת המונגולית בכמה דרכים מכריעות. הוא האציל סמכויות על בסיס כישורים ונאמנות, ולא על בסיס קשרי משפחה. כעידוד לציות מוחלט ולקוד החוקים יאסה (Yassa), טמוג'ין הבטיח לאזרחים ולחיילים עושר משלל מלחמה עתידי. כאשר הביס שבטים יריבים, הוא לא גירש את חייליהם ולא נטש את אזרחיהם. במקום זאת, הוא לקח את השבט הכבוש תחת חסותו ושילב את חבריו בשבטו שלו.

הוא אף דאג שאמו תאמץ יתומים מהשבט הכבוש, ובכך הביא אותם למשפחתו. חדשנות פוליטית זו עוררה נאמנות רבה בקרב העמים הנכבשים, והפכה את טמוג'ין לחזק יותר עם כל ניצחון. קרע עם טוגרול סנגגום (Senggum), בנו של טוגרול וואנג חאן, קינא בכוחו הגובר של ג'ינגיס חאן ובקרבתו לאביו. נטען כי תכנן להתנקש בחיי ג'ינגיס חאן. אף על פי שטוגרול ניצל לכאורה במספר הזדמנויות בידי ג'ינגיס חאן, הוא נכנע לבנו והפך לבלתי משתף פעולה עם ג'ינגיס חאן. ג'ינגיס חאן למד על כוונותיו של סנגגום ובסופו של דבר הביס אותו ואת נאמניו. אחד הקרעים המאוחרים יותר בין ג'ינגיס חאן לטוגרול היה סירובו של טוגרול לתת את בתו לאישה לג'וצ'י, בנו הבכור של ג'ינגיס חאן. דבר זה נחשב לחוסר כבוד בתרבות המונגולית והוביל למלחמה.

טוגרול התברית עם ג'אמוקה, שכבר התנגד לכוחותיו של ג'ינגיס חאן. עם זאת, הסכסוך בין טוגרול לג'אמוקה, בתוספת עריקתם של מספר מבני בריתם אל ג'ינגיס חאן, הוביל לתבוסתו של טוגרול. ג'אמוקה נמלט במהלך העימות. תבוסה זו הייתה זזר לנפילתו ולהתפרקותו הסופית של שבט הקראייט. ג'ינגיס חאן וטוגרול חאן, איור מתוך כתב יד של ג'אמי אל-תוואריך מהמאה ה-15 לאחר שכבש את דרכו בעקביות דרך אלצ'י טאתאר (Alchi Tatars), הקראיטים ואוחז מרקיט (Uhaz Merkits) והשיג לפחות אישה אחת בכל פעם, פנה טמוג'ין אל האיום הבא בערבה: הנאימאנים הטורקיים תחתנהנהגת טאיאנג חאן, ששם מצאו מחלט ג'אמוקה ותומכיו. הנאימאנים לא נכנעו, אף על פי שחלקים נוספים שוב צידדו מרצונם בג'ינגיס חאן.

ב-1201, חורולטאי (khuruldai) בחר בג'אמוקה כגюр חאן (Gür Khan), "שлиט אוניברסלי", תואר ששימש את שליטי קארא-חיטאי. נטילת תואר זה בידי ג'אמוקה היוותה את הקרע הסופי עם ג'ינגיס חאן, וג'אמוקה הקים קואליציה של שבטים כדי להתנגד לו. לפני העימות, מספר גנרלים נטשו את ג'אמוקה, ובהם סובוטאי (Subutai), אחיו הצעיר והידוע של ג'למה. לאחר מספר קרבות, ג'אמוקה הוסגר לג'ינגיס חאן בידי אנשיו שלו בשנת 1206. לפי 'ההיסטוריה הסודית', ג'ינגיס חאן הציע שוב את חברותו לג'אמוקה. ג'ינגיס חאן הרג את האנשים שבגדו בג'אמוקה, בציינו שאינו רוצה אנשים בלתי נאמנים בצבאו. ג'אמוקה סירב להצעה, באומרו שיכולה להיות רק שמש אחת בשמים, וביקש מוות אצילי. המנהג היה למות ללא שפיכות דמים, וזמן מדויק על ידי שבירת גבו של האדם.

ג'אמוקה ביקש צורת מוות זו, אף על פי שהיה ידוע כמי שהרתיח את גנרלי יריביו בחיים. שליט יחיד של המישורים המונגולים 1206 החלק של שבט המרקיט שתמך בנאימאנים הובס בידי סובוטאי, שהיה עד אז חבר במשמר האישי של ג'ינגיס חאן ולימים הפך לאחד ממפקדיו המוצלחים ביותר של ג'ינגיס חאן. תבוסת הנאימאנים הותירה את ג'ינגיס חאן כשליט היחיד של הערבה המונגולית – כל הקונפדרציות הבולטות נפלו או התאחדו תחת הקונפדרציה המונגולית שלו. תיאורי חייו של ג'ינגיס חאן מסומנים בטענות על שרשרת בגידות וקונספירציות. אלה כוללות קרעים עם בעלי בריתו המוקדמים כגון ג'אמוקה, שרצה אף הוא להיות שליט השבטים המונגולים, וכן וואנג חאן, בעל ברית שלו ושל אביו, בנו ג'וצ'י, ובעיות עם השמאן החשוב ביותר, שניסה לכאורה לתקוע טריז בינו לבין אחיו הנאמן חאסר.

האסטרטגיות הצבאיות שלו הראו עניין עמוק באיסוף מודיעין והבנת מניעיהם של יריביו, כפי שמעידים רשת הריגול הענפה שלו ומערכות נתיבי היאם (Yam). הוא נראה כלומד מהיר, המאמץ טכנולוגיות ורעיונות חדשים שנתקל בהם, כגון לוחמת מצור מהסינים. הוא היה גם חסר רחמים, כפי שהוכח בטקסטטיקת המדידה כנגד היתד המרכזי, ששימשה נגד השבטים בהנהגת ג'אמוקה. ג'ינגיס חאן מוכרז כחאקאן של כל המונגולים. איור מתוך כתב יד של ג'אמי אל-תוואריך מהמאה ה-15. כתוצאה מכך, עד שנת 1206 הצליח ג'ינגיס חאן לאחד או להכניע תחת שלטונו את המרקיטים, הנאימאנים, המונגולים, הקראיטים, הטאתארים, האויגורים ושבטים קטנים ומפוזרים אחרים. הישג זה היה אדיר ממדים. הוא הביא לשלום בין שבטים שנלחמו זה בזה קודם לכן, ולכוח פוליטי וצבאי יחיד. האיחוד נודע בשם המונגולים.

דת ומנהל

בחורולטאי, מועצת מנהיגים מונגולים, הוכר ג'ינגיס חאן כחאן של השבטים המאוחדים ואימץ את התואר החדש "ג'ינגיס חאן". התואר חאקאן הוענק לו לאחר מותו בידי בנו ויורשו אודגיי, שלקח את התואר לעצמו שכן הוא עמד להיות מוכרז לאחר מותו כמייסד שושלת יואן (Yuan). לפי 'ההיסטוריה הסודית של המונגולים', מנהיגי השבטים הנכבשים התחייבו לג'ינגיס חאן בהכרזתם: דת ג'ינגיס חאן היה תנגריסט, אך היה סובלן דתית ומעוניין בלימוד לקחים פילוסופיים ומוסריים מדתות אחרות. הוא התייעץ עם נזירים בודהיסטים, כולל נזיר הזן هايون (Haiyun), מוסלמים, מיסיונרים נוצרים, והנזיר הדאואיסטי צ'ิว צ'וג'י (Qiu Chuji). לפי 'פוזו לידאי טונגזאי' (Fozu Lidai Tongzai) שנכתב בידי ניאן צ'אנג (Nian Chang), יליד

1282 המשנה למלך של ג'ינגיס חאן, מוקאלי (Muqali), טיהר את שאנשי (Shanxi) ב-1219, מולדתו של נזיר הזן הבודהיסטי هايون (Haiyun, 1203–1257), כאשר אחד הגנרלים הסיניים של מוקאלי, שהתרשם מהתנהגותם של هايون ומורו ג'ונגגואן (Zhongguan), המליץ עליהם למוקאלי. מוקאלי דיווח לאחר מכן על השניים לג'ינגיס חאן, שהוציא את הצו הבא מטעמם: "הם אכן אנשים המתפללים לשמים. ברצוני לתמוך בהם בבגדים ובאוכל ולעשותם מנהיגים. אני מתכנן לאסוף אנשים רבים מסוג זה. בעודם מתפללים לשמים, אין להטיל עליהם קשיים. כדי למנוע כל יחס לרעה, הם יוסמכו לפעול כדארקאן (darqan) בעלי חסינות." ג'ינגיס חאן כבר פגש את هايون ב-1214 והתרשם מתשובתו שסירבה לגדל את שיערו בתסרוקת המונגולית, והתיר לו להשאיר את ראשו מגולח.

לאחר מותו של מורו ג'ונגגואן ב-1220, הפך هايون לראש בית ספר צ'אן (Chan) הסיני לזן תחת שלטונו של ג'ינגיס חאן והוכר שוב ושוב כנזיר הראשי בודהיזם הסיני בידי חאנים עוקבים עד שנת 1257, אז ירש אותו כנזיר ראשי אמן צ'אן אחר, שואטינג פויו (Xueting Fuyu), אב המנזר שמונה בידי המונגולים של מנזר שאולין. קרב בין לוחמים מונגולים לסינים ג'ינגיס חאן זימן ופגש את האמן הדאואיסטי צ'ิว צ'וג'י (Qiu Chuji, 1148–1227) באפגניסטן ב-1222. הוא הודה לצ'ิว צ'וג'י על קבלת הזמנתו ושאל אם צ'ิว צ'וג'י הביא איתו את תרופת האלמוות. צ'ิว צ'וג'י אמר שאין דבר כזה תרופת אלמוות אך שניתן להאריך את החיים באמצעות סיגוף. ג'ינגיס חאן העריך את תשובתו הכנה ושאל את צ'ิว צ'וג'י מי הוא זה שמכנה אותו איש שמימי נצחי, הוא עצמו או אחרים.

לאחר שצ'ิว צ'וג'י השיב שאחרים מכנים אותו בשם זה, ציווה ג'ינגיס חאן שמעתה ואילך ייקרא צ'ิว צ'וג'י "בן-אלמוות" ומינה אותו לאדון כל הנזירים בסין, תוך ציון שהשמים שלחו את צ'ิว צ'וג'י אליו. צ'ิว צ'וג'י מת בבייג'ינג באותה שנה כמו ג'ינגיס חאן ומקדשו הפך למקדש הענן הלבן (White Cloud Temple). החאנים הבאים המשיכו למנות אדונים דאואיסטיים מבית הספר צ'ואנז'ן (Quanzhen School) במקדש הענן הלבן. הדאואיסטים איבדו את הפריבילגיה שלהם ב-1258 לאחר הוויכוח הגדול שאורגן בידי נכדו של ג'ינגיס חאן, מונגקה חאן (Möngke Khan), כאשר בודהיסטים סינים בהנהגת אב המנזר או שׁאוֹלִין ג'אנְגְלָאוֹ (shaolim zhanglao) שמונה בידי המונגולים של מנזר שאולין, קונפוציאנים ובודהיסטים טיבטים התאחדו נגד הדאואיסטים. קובלאי חאן מונה לעמוד בראש ויכוח זה בשאנגדו/זאנאדו (Shangdu/Xanadu), הפגישה השלישית לאחר שני ויכוחים בקאראקורום ב-1255 וב-1256 שבהם נכחו 700 אחמנים.

קובלאי חאן כבר פגש את هايون ב-1242 והושפע לכיוון הבודהיזם. צווי הפטור ממיסים של ג'ינגיס חאן עבור דאואיסטים (xiansheng), בודהיסטים (toyin), נוצרים (erke'üd) ומוסלמים (dashmad) נמשכו בידי יורשיו עד סוף שושלת יואן ב-1368. כל הצווים משתמשים באותה נוסחה ומציינים שג'ינגיס חאן נתן לראשונה את צו הפטור.

הצו של קובלאי חאן משנת 1261 במונגולית הממנה את זקן מנזר שאולין משתמש באותה נוסחה ומציין "Činggis qan-u jrlg-tur toyid erkegü:d šingšingü:d dašmad aliba alba gubčiri ülü üjen tngri-yi jalbariju bidan-a irüge:r ögün atugai keme:gsen jrlg-un yosuga:ר...ene Šaolim janglau-da bariju yabuga:i jrlg ögbei" על פי צו של ג'ינגיס חאן האומר שיהיו הבודהיסטים, הנוצרים, הדאואיסטים והמוסלמים פטורים מכל מיסוי ויתפללו לאלוהים וימשיכו להציע לנו ברכות... נתתי צו זה לזקן שאולין כדי לשאת אותו. על פי ג'וואייני, ג'ינגיס חאן התיר חופש דת למוסלמים במהלך כיבוש חוארזם "תוך התרת אמירת התכביר והאזאן". עם זאת, רשיד אל-דין מציין שהיו מקרים שבהם ג'ינגיס חאן אסר שחיטה חלאל.

קובלאי חאן החיה את הצו ב-1280 לאחר שמוסלמים סירבו לאכול בסעודה. הוא אסר שחיטת חלאל ומילה. צו של קובלאי חאן בוטל לאחר עשור. ג'ינגיס חאן פגש את ואחיד אל-דין (Wahid-ud-Din) באפגניסטן ב-1221 ושאל אותו האם הנביא מוחמד ניבא כובש מונגולי. הוא היה מרוצה בתחילה מואחיד אל-דין אך לאחר מכן פיטר אותו משירותו באומרו "החשבתי אותך לאיש חכם ונבון, אך מתוך דברי אלו ברור לי שאינך מחזיק בהבנה מלאה וששכלתנותך מועטה בלבד".

מסעות צבאיים

מסעות צבאיים הצג מסעות ג'ינגיס חאן עליית ג'ינגיס חאן שיה המערבית שושלת ג'ין יהולינג ז'ונגדו חוארזם פרואן באמיאן אינדוס קארא-חיטאי נהר קאלקה בולגרים של הוולגה שושלת שיה המערבית במהלך העלייה הפוליטית של ג'ינגיס חאן ב-1206, האימפריה המונגולית שנוצרה בידי ג'ינגיס חאן ובני בריתו חלקה את גבולותיה המערביים עם שושלת שיה המערבית של הטנגוטים. ממזרח ומדרום הייתה שושלת ג'ין, שנוסדה בידי הג'ורצ'נים המנצ'ורים, ששלטו בצפון סין והיו גם האדונים המסורתיים של השבטים המונגולים במשך מאות שנים. ג'ינגיס חאן ארגן את עמו, צבאו ומדינתו כדי להיערך תחילה למלחמה עם שיה המערבית (או שי שיה), שהייתה קרובה לאדמות המונגוליות. הוא האמין בצדק שהשליט הצעיר והחזק יותר של שושלת ג'ין לא יבוא לעזרת שי שיה. כאשר הטנגוטים ביקשו עזרה משושלת ג'ין, הם סורבו.

למרות קשיים ראשוניים בכיבוש עריה המבוצרות היטב, הצליח ג'ינגיס חאן לאלץ את קיסר שי שיה להיכנע למעמד ווסאל. שושלת ג'ין בשנת 1211, לאחר כיבוש שיה המערבית, תכנן ג'ינגיס חאן שוב לכבוש את שושלת ג'ין. וואניאן ג'ιουצ'ין (Wanyan Jiujin), מפקד השדה של צבא ג'ין, עשה טעות טקטית בכך שלא תקף את המונגולים בהזדמנות הראשונה. במקום זאת, מפקד ג'ין שלח שליח, מינג'אן (Ming'an), לצד המונגולי, והוא ערק וסיפר למונגולים שצבא ג'ין ממתין בצד השני של המעבר. בהתנגשות זו שנלחמה ביהולינג (Yehuling), המונגולים טבחו במאות אלפי חיילי ג'ין. ב-1215, ג'ינגיס צר על, כבש ובזז את בירת ג'ין ז'ונגדו (Zhongdu) – בייג'ינג של ימינו. דבר זה הכריח את שליט ג'ין, הקיסר שואנזונג (Emperor Xuanzong), להעביר את בירתו דרומה לקאיפנג, ובכך נטש את חצייה הצפוני של אימpריה שלו לידי המונגולים.

בין 1232 ל-1233, קאיפנג נפלה בידי המונגולים תחת שלטונו של בנו השלישי של ג'ינגיס, אודגיי חאן. שושלת ג'ין התמוטטה ב-1234, לאחר מצור קאיז'ואו (Caizhou). קארא-חיטאי קוצ'לוג (Kuchlug), החאן המודח של קונפדרציית הנאימאן שטמוג'ין הביס ומיזג אל תוך האימפריה המונגולית שלו, ברח מערבה והשתלט על חאנות קארא-חיטאי – הידועה גם כלאו המערבית, שכן הוקמה במקור כשרידים של שושלת לאו. ג'ינגיס חאן החליט לכבוש את קארא-חיטאי ולהביס את קוצ'לוג, ייתכן כדי לסלק אותו מהשלטון. עד אז היה הצבא המונגולי מותש فعשיק שנים רצופות של מערכות בסין נגד שיה המערבית ושושלת ג'ין. לכן, ג'ינגיס שלח רק שני טומן (tumen – 20,000 חיילים) נגד קוצ'לוג, תחת פיקודו של גנרל צעיר שלו, ג'בה (Jebe), המכונה "החץ". ג'ינגיס חאן נכנס לבייג'ינג.

עם כוח כה קטן, המונגולים הפולשים נאלצו לשנות אסטרטגיות ולפנות להמרת מרד פנימי בקרב תומכיו של קוצ'לוג, ובכך הותירו את קארא-חיטאי פגיעה יותר לכיבוש מונגולי. כתוצאה מכך, צבאו של קוצ'לוג הובס מערבית לקשגאר. קוצ'לוג ברח שוב, אך עד מהרה ניצוד בידי צבאו של ג'בה והוצא להורג. עד שנת 1218, כתוצאה מתבוסת קארא-חיטאי, האימפריה המונגולית ושליטתה התרחבו מערבה עד לימת באלכש, שגבלה בחוארזם, מדינה מוסלמית שהגיעה לים הכספי ממערב ולמפרץ הפרסי ולים הערבי מדרום. האימפריה החוארזמית בתחילת המאה ה-12, השושלת החוארזמית נשלטה בידי השאה אלא אל-דין מוחמד.

ג'ינגיס חאן ראה את היתרון הפוטנציאלי בחוארזם כשותפת מסחר מסחרית באמצעות דרך המשי, והוא שלח תחילה שיירה של 500 איש כדי לכסות קשרי מסחר רשמיים עם האימפריה. ג'ינגיס חאן ובני משפחתו ומפקדיו השקיעו בשיירה זהב, כסף, משי, סוגים שונים של טקסטיל ובדים ופרוות כדי לסחור עם הסוחרים המוסלמים באדמות חוארזמית. עם זאת, אינאלצ'וק (Inalchuq), מושל העיר החוארזמית אותר (Otrar), תקף את השיירה בטענה שהשיירה הכילה מרגלים ולכן היוותה קונספירציה נגד חוארזם. המצב הסתבך עוד יותר מכיוון שהמושל סירב מאוחר יותר לבצע פיצויים בגין ביזת השיירות ולמסור את המבצעים. ג'ינגיס חאן שלח אז קבוצה שנייה של שלושה שגרירים – שני מונגולים ומוסלמי – כדי לפגוש את השאה עצמו, במקום את המושל אינאלצ'וק.

השאה גילח את כל האנשים והעדיף לערוף את ראשו של המוסלמי ושלח את ראשו בחזרה עם שני השגרירים הנותרים. זועם, ג'ינגיס חאן תכנן את אחד ממסעות הפלישה הגדולים ביותר שלו בארגון יחד של כ-100,000 חיילים (10 טומן), הגנרלים המוכשרים ביותר שלו וכמה מבניו. הוא השאיר מפקד ומספר חיילים בסין, ייעד את יורשיו להיות בני משפחתו ומינה ככל הנראה את אודגיי ליורשו המיידי ויצא לחוארזם. הצבא המונגולי תחת ג'ינגיס חאן, גנרלים ובניו חצה את הרי טיין שאן בכניסה לאזור הנשלט בידי האימפריה החוארזמית. לאחר איסוף מודיעין ממקורות רבים, ג'ינגיס חאן הכין בקפידה את צבאו, שחולק לשלוש קבוצות. בנו ג'וצ'י הנהיג את הדיוויזיה הראשונה אל צפון-מזרח חוארזם.

הדיוויזיה השנייה תחת ג'בה צעדה בסודיות לחלק הדרומי-מזרחי של חוארזם כדי ליצור, יחד עם הדיוויזיה הראשונה, מתקפת מלקחיים על סמרקנד. הדיוויזיה השלישית תחת ג'ינגיס חאן וטולוי צעדה לצפון-מערב ותקפה את חוארזם מכיוון זה. כיבושים ותנועות משמעותיים של ג'ינגיס חאן וגנרלים שלו צבאו של השאה פוצל בידי סכסוכים פנימיים מגוונים ובידי החלטתו של השאה לחלק את צבאו לקבוצות קטנות המרוכזות בערים שונות. פיצול זה היה מכריע בתבוסות חוארזם, שכן הוא איפשר למונגולים, אף על פי שהיו מותשים מהמסע הארוך, להתחיל מיד בהבסת שברים קטנים של הכוחות החוארזמיים במקום להתמודד עם הגנה מאוחדת. הצבא המונגולי תפס במהירות את העיירה אותר, תוך הסתמכות על אסטרטגיה וטקטיקות עליונות.

ג'ינגיס חאן הורה על טבח סיטונאי של רבים מהאזרחים, שיעבד את יתר האוכלוסייה והוציא להורג את אינאלצ'וק על ידי יציקת כסף מומס לתוך אוזניו ועיניו, כגמול על מעשיו. לקראת סוף הקרב ברח השאה במקום להיכנע. ג'ינגיס חאן הורה לסובוטאי ולג'בה לצוד אותו, תוך מתן 20,000 איש ושנתיים לעשות זאת. השאה מת בנסיבות מסתוריות על אי קטן בתוך האימפריה שלו. כיבוש המונגולים, אפילו לפי הסטנדרטים שלהם עצמם, היה אכזרי. לאחר נפילת הבירה סמרקנד, הועברה הבירה לבחורה בידי האנשים הנותרים, בעוד ג'ינגיס חאן הורה לשניים מגנרליו ולכוחותיהם להשמיד לחלוטין את שרידי האימפריה החוארזמית, כולל לא רק מבני מלכות, אלא ערים שלמות, אוכלוסיות, ואפילו שטחי חקלאות עצומים.

המונגולים תקפו את סמרקנד תוך שימוש באויבים שנלכדו כמגן אנושי. לאחר מספר ימים רק חיילים מעטים שנותרו, תומכים נאמנים של השאה, החזיקו מעמד במצודה. לאחר נפילת המבצר, ג'ינגיס חאן ככל הנראה חזר בו מתנאי הכניעה שלו והוציא להורג כל חייל שנשא נשק נגדו בסמרקנד. תושבי סמרקנד צוו להתפנות ולהתאסף במישור מחוץ לעיר, שם נהרגו ופירמידות של ראשיים ערופים הוקמו כסמל לניצחון. עטא-מלכ ג'וואייני, פקיד בכיר בשירות האימפריה המונגולית, כתב כי בטרמז, על האוקסוס, "כל האנשים, גברים ונשים כאחד, גורשו אל המישור, וחולקו בהתאם למנהגם הרגיל, ואז כולם נטבחו". העיר בחורה לא הייתה מבוצרת בכבדות, עם חפיר וחומה יחידה, והמצודה האופיינית לערים חוארזמיות.

מנהיגי העיר פתחו את השערים למונגולים, אף על פי שיחידה של מגינים טורקים החזיקה במצודת העיר למשך שנים-עשר ימים נוספים. ניצולים מהמצודה הוצאו להורג, אומנים ובעלי מלאכה נשלחו חזרה למונגוליה, גברים צעירים שלא לחמו גויסו לצבא המונגולי ויתר האוכלוסייה נשלחה לעבדות. כאשר חיילי המונגולים בזזו את העיר, פרצה שריפה, שהחריבה את רוב העיר עד היסוד. ג'ינגיס חאן הורה לאוכלוסייה הניצולה של העיר להתאסף במסגד הראשי של העיירה, שם הכריז כי הוא שוטו של אלוהים, שנשלח להעניש אותם על חטאיהם. בינתיים, עיר המסחר העשירה אורגנץ (Urgench) עדיין הייתה בידי כוחות חוארזמיים.

ההתקפה על אורגנץ התבררה כקרב הקשה ביותר של הפלישה המונגולית והעיר נפלה רק לאחר שהמגינים הציגו הגנה עיקשת, שנלחמו בלוק אחר לוק. נפגעים מונגולים היו גבוהים מהרגיל, עקב הקושי הלא רגיל בהתאמת טקטיקות מונגוליות ללוחמה עירונית. כרגיל, האומנים נשלחו בחזרה למונגוליה, נשים צעירות וילדים ניתנו לחיילי המונגולים כעבדים, ויתר האוכלוסייה נטבחה. החוקר הפרסי ג'וואייני קובע כי 50,000 חיילים מונגולים קיבלו את המשימה להוציא להורג עשרים וארבעה אזרחי אורגנץ כל אחד, מה שהיה אומר ש-1.2 מיליון בני אדם נהרגו. ביזת אורגנץ נחשבת לאחד הטבחים העקובים מדם בהיסטוריה האנושית. בינתיים, ג'ינגיס חאן בחר בבנו השלישי אודגיי ליורשו לפני שצבאו יצא, וקבע שחאנים עוקבים יהיו צאצאיו הישירים.

ג'ינגיס חאן השיר את מוקאלי, אחד מגנרליו המהימנים ביותר, בפיקוד על כל הכוחות המונגולים בסין של שושלת ג'ין בזמן שנלחם באימפריה החוארזמית במערב. גאורגיה, קרים, רוס של קייב ובולגריה של הוולגה לאחר תבוסת האימפריה החוארזמית ב-1220, ג'ינגיס חאן כינס את כוחותיו בפרס ובארמניה כדי לחזור לערבות המונגוליות. בהצעתו של סובוטai, הצבא המונגולי פוצל לשני כוחות. ג'ינגיס חאן הנהיג את הצבא הראשי במסע פשיטה דרך אפגניסטן וצפון הודו לעבר מונגוליה, בעוד קונטינגנט נוסף של 20,000 (שני טומן) צעד דרך הקווקז ולתוך רוסיה תחת הגנרלים ג'בה וסובוטai. הם דחקו עמוק לתוך ארמניה ואזרבייג'ן. המונגולים הביסו את ממלכת גאורגיה, בזזו את מצודת המסחר הגנואזית קאפה (Caffa) בקרים וחנו את החורף ליד הים הכל.

בדרכם הביתה, כוחותיו של סובוטai תקפו את הכוחות המאוחדים של הקומנים-קיפצ'קים ואת כוחות רוס של קייב המאורגנים בצורה לקויה שמנו 80,000 איש בהנהגת מסטסלאב האמיץ מהאליץ' ומסטסלאב השלישי מקייב שיצאו לעצור את פעולות המונגולים באזור. סובוטai שלח שליחים אל הנסיכים הסלאביים הקוראים לשלום נפרד, אך השליחים הוצאו להורג. בקרב נהר קאלקה ב-1223, כוחותיו של סובוטai הביסו את הכוח הקייבי הגדול יותר. ייתכן שהם הובסו בידי הבולגרים השכנים של הוולגה בקרב עיקול סמרה (Samara Bend). אין תיעוד היסטורי למעט דיווח קצר מאת ההיסטוריון הערבי אבן אל-את'יר, שכתב במוסול במרחק של כ-1100 מייל מהאירוע.

מקורות משניים היסטוריים שונים – מורגן, צ'יימברס, גרוסה – קובעים שהמונגולים למעשה הביסו את הבולגרים, וצ'יימברס אף הרחיק לכת עד כדי לומר שהבולגרים המציאו סיפורים לספר לרוסים שהוכו לאחרונה שהם הביסו את המונגולים וגירשו אותם משטחם. הנסיכים הרוסים ביקשו אז שלום. סובוטai הסכים אך לא היה במצב רוח לחון את הנסיכים. כפי שהיה מקובל בחברה המונגולית עבור אצולה, הנסיכים הרוסים קיבלו מוות ללא שפיכות דמים. סובוטai הורה לבנות פלטפורמת עץ גדולה שעליה אכל את ארוחותיו יחד עם שאר גנרליו. שישה נסיכים רוסים, כולל מסטסלאב השלישי מקייב, הושמו מתחת לפלטפורמה זו ונדרסו למוות.

דינר זהב של ג'ינגיס חאן, שהוטבע במטבעת עזנה (Ghazna / Ghazni), מתוארך ל-1221/2 המונגולים למדו משבויים על מרעיי ירוק בשפע מעבר לשטח הבולגרי, מה שאפשר תכנון לכיבוש הונגריה ואירופה. ג'ינגיס חאן קרא לסובוטai בחזרה למונגוליה זמן קצר לאחר מכן, וג'בה מת בדרך חזרה לסמרקנד. משלחת הפרשים המפורסמת בראשות סובוטai וג'בה, שבה הקיפו את כל הים הכספי והביסו את כל הצבאות בדרכם, נותרה חסרת תקדים עד עצם היום הזה, והשמועות על הניצחונות המונגולים החלו לחלחל לאומות אחרות, במיוחד באירופה. שני מסעות אלו נחשבים בדרך כלל למסעות סיור שניסו להרגיש את תחושת ה