חלוץ פורטוגזי של הרפואה הטרופית
גרסיה דה אורטה (Garcia de Orta) (בערך 1501–1568) היה רופא, בוטנאי וחוקר טבע פורטוגזי, שתצפיותיו הישירות על צמחי מרפא, תרופות ומחלות באסיה קראו תיגר על הסמכויות האירופיות המסורתיות וסייעו לבסס את הרפואה הטרופית ואת הפרמקולוגיה על בסיס אמפירי יותר.
הוא נולד בקסטלו דה וידה (Castelo de Vide) שבפורטוגל, בן להורים יהודים ספרדים שנמלטו מספרד לאחר הגירוש ב-1492 ואולצו להתנצר בפורטוגל. לפיכך, אורטה חי בגלוי כנוצרי חדש (New Christian), או קונברסו (converso). רישומי האינקוויזיציה ההיסטוריים הראו מאוחר יותר שזהותו היהודית וקשריו ליהדות היו משמעותיים בהרבה ממה שהכירו ביוגרפיות מוקדמות יותר.
מפורטוגל להודו
אורטה למד רפואה בסלמנקה (Salamanca) ובאלקלה דה אנארס (Alcalá de Henares) לפני שחזר לפורטוגל, שם לימד רפואה. בשנת 1534 הפליג להודו הפורטוגזית והשתקע לבסוף בגואה (Goa). שם הוא הפך לרופא מצליח, שטיפל בפקידים פורטוגזים ובשליטים מקומיים, תוך למידה ישירה מרופאים, סוחרים ומטפלים הודים, מוסלמים ויהודים.
גישתו הייתה מודרנית באופן יוצא דופן למאה ה-16: הוא השווה בין מקורות כתובים לבין מה שיכול היה לצפות, לבחון וללמוד מאנשים שהשתמשו בפועל בצמחים ובתרופות שחקר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ה"קולוקוויוס"
בגואה ב-1563 פרסם אורטה את ספרו Colóquios dos simples e drogas e cousas medicinais da Índia (שיחות על תרופות, סמים ודברים רפואיים של הודו). הספר, שנכתב כסדרת דיאלוגים, תיאר צמחי מרפא, תרופות, מאכלים ומחלות בדרום אסיה. הוא תיקן טעויות שחזרו על עצמן בטקסטים יווניים וערביים קלאסיים והציג לקוראים אירופיים ידע חשוב ממקור ראשון על הפרמקולוגיה האסייתית (materia medica).
היצירה הפכה לאחד הטקסטים האירופיים המכוננים ברפואה טרופית ובפרמקולוגיה. חשיבותה נבעה לא רק מהמידע שהכילה, אלא מהתעקשותו של אורטה כי תצפית יכולה לגבור על סמכות כתובה.
זהות יהודית והאינקוויזיציה
הרקע היהודי של אורטה הוא מרכזי בביוגרפיה שלו, ולא הערת שוליים. הוריו היו יהודים ספרדים שהפכו לנוצרים תחת תנאי כפייה בפורטוגל, ואורטה חי תחת הזהות המשפטית של נוצרי חדש. ראיות מהאינקוויזיציות בפורטוגל ובגואה קישרו מאוחר יותר בני משפחה שלו, ואת אורטה עצמו, להמשך קיום מצוות היהדות.
הוא מת בגואה ב-1568. בשנת 1580, שתים-עשרה שנים לאחר מותו, גינתה אותו האינקוויזיציה לאחר מותו בגין יהדות. שרידיו הוצאו מקברם ונשרפו בטקס אוטו-דה-פה (auto-da-fé).
מורשת
מורשתו של גרסיה דה אורטה נמצאת בצומת שבין רפואה, בוטניקה, חילופי ידע גלובליים והיסטוריה יהודית. הוא זכור כדמות מדעית פורטוגזית מרכזית, צופה חלוצי בתחום הרפואה הטרופית, ואינטלקטואל קונברסו שחייו עוצבו על ידי רדיפות היהודים והנוצרים החדשים בעולם האיברי.