גאדיס אריוויה (Gadis Arivia): הפילוסופית שהפכה את הפמיניזם לדיסציפלינה אקדמית באינדונזיה
ב-23 בפברואר 1998, בעיצומו של המשבר הפיננסי האסייתי באינדונזיה, נעצרה מרצה לפילוסופיה מאוניברסיטת אינדונזיה בכיכר מלון אינדונזיה בג'קרטה, לאחר שארגנה מחאה בתחפושת של תלונה על מחירי החלב. גאדיס אריוויה בילתה שבע שנים בבניית הקורס האקדמי הראשון במדינה בתאוריה פמיניסטית; בעשורים שלאחר מכן הוכיחה ששתי הזהויות שלה – פילוסופית קפדנית ומארגנת מחאות רחוב – מעולם לא היו בסתירה.
ילדות על פני ארבע יבשות
אריוויה נולדה ב-8 בספטמבר 1964 בניו דלהי שבהודו, למשפחה דיפלומטית אינדונזית שתפקידיה הובילו אותה לילדות בינלאומית: היא חיה בהודו, באתיופיה ובהונגריה, למדה בבית הספר של השגרירות הבריטית בבודפשט, וסיימה את לימודיה בתיכון מקלין (McLean High School) בווירג'יניה, ארצות הברית. החינוך הנודד ורב-הלשוני הזה השפיע ישירות על מסלולה האקדמי, שלא הגביל את עצמו למסורת לאומית אחת. היא השלימה תעודה בלימודי צרפתית לצד תואר בפילוסופיה באוניברסיטת אינדונזיה, ולאחר מכן עברה לצרפת ללימודי תואר שני בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (EHESS), שם סיימה לימודי תעודה (DEA) בפסיכולוגיה חברתית בשנת 1994. היא חזרה לאוניברסיטת אינדונזיה לדוקטורט בפילוסופיה, שהושלם ב-2002 עם עבודת תזה שעסקה בפירוק הקנון הפילוסופי המערבי מנקודת מבט פמיניסטית – עבודה שפורסמה מאוחר יותר בספר Filsafat Berperspektif Feminis (2003).
בניית דיסציפלינה מאפס
אריוויה החלה ללמד בפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת אינדונזיה ב-1991, יותר מעשור לפני שסיימה את הדוקטורט שלה, ושם תרמה את תרומתה המוסדית המוחשית ביותר: היא עיצבה ולימדה את קורס "פרדיגמות פמיניסטיות" הראשון באוניברסיטה, שהציג את התאוריה הפמיניסטית כנושא פורמלי בלימודי פילוסופיה במדינה שבה לא הייתה קיימת תוכנית לימודים כזו בעבר. היא המשיכה ללמד פילוסופיה עכשווית ותאוריה פמיניסטית באוניברסיטה עד 2017, לפני שהצטרפה למכללת מונטגומרי (Montgomery College) במרילנד כמרצה מן החוץ בשנת 2018.
מתוך הבנה עד כמה דלה הייתה המלגה הפמיניסטית בשפה האינדונזית, הקימה אריוויה את קרן ג'ורנל פרמפואן (Jurnal Perempuan) בשנת 1995 יחד עם עמיתותיה, בהן אידה דאני (Ida Dhanny), אסיקין עריף (Asikin Arif) והפילוסופית והמשוררת טואטי הראטי (Toeti Heraty). הקרן השיקה את Jurnal Perempuan בשנת 1996 – כתב עת שתואר על ידי חוקרים ככתב העת הראשון באינדונזיה לתאוריה פמיניסטית – ואריוויה ניהלה אותו בהתנדבות במשך שמונה שנים, והמשיכה לכהן במועצת המערכת שלו במשך שני עשורים נוספים. כתב העת הפך למוסד יסוד ללימודי מגדר באינדונזיה וסיפק פלטפורמת פרסום מתמשכת למחקר פמיניסטי בתרבות אקדמית שלא הציעה דבר דומה לפני כן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ממחירי חלב לתא מעצר
האקטיביזם של אריוויה הגיע לשיאו הדרמטי במהלך המשבר הפיננסי האסייתי ב-1998, כאשר כלכלת אינדונזיה קרסה ומשטרו הסמכותני של סוהארטו (Suharto) צעד לקראת קריסתו. היא ארגנה את תנועת "קול האמהות הדואגות" (Suara Ibu Peduli), תנועת מחאה שהשתמשה בעליית מחירי החלב כעילה גלויה ופחות מסוכנת מבחינה פוליטית, תוך שהיא משמשת כאתגר רחב יותר למדיניות הכלכלית של הממשלה ברגע שבו התנגדות פוליטית גלויה נשאה סיכון אמיתי. ב-23 בפברואר 1998 היא השתתפה בהפגנה בכיכר מלון אינדונזיה בג'קרטה ונעצרה לצד האסטרונומית קארלינה לקסונו סופלי (Karlina Leksono Supelli) והאקטיביסטית וילאסי נוביאנה (Wilasih Noviana); לחץ ציבורי הביא לשחרורן. אירוע זה הציב את אריוויה בתוך רשת של דמויות מהחברה האזרחית שהתארגנותן עזרה להכין את הקרקע להתפטרותו של סוהארטו שבועות לאחר מכן, במאי 1998.
טיעון פמיניסטי מתפתח
כתיבתה המחקרית והציבורית של אריוויה יצאה בעקביות נגד הרעיון שפמיניזם הוא יבוא זר שאינו תואם את התרבות האינדונזית או האסלאמית. היא הצביעה על התארגנויות של נשים אינדונזיות מאז תקופת "קונגרס הנוער" של 1928 כהוכחה לכך שלקידום השוויון המגדרי יש שורשים מקומיים הקודמים לכל השפעה מערבית, וטענה במפורש בזכות מה שהיא מכנה פמיניזם אסלאמי – מסגרת מכילה שבה הפרשנות לקוראן פתוחה למגוון רחב של קולות, כולל להט"ב ואתאיסטים, מתוך הנחה ש"האסלאם אינו שייך רק למוסלמים". גם כאשר האקלים הפוליטי באינדונזיה הפך לשמרני יותר מבחינה דתית בעשורים השני והשלישי של המאה ה-21, אריוויה טענה בפומבי שהפמיניזם נותר פרויקט חי ושנוי במחלוקת ולא פרויקט ממוצה, והצביעה על אקטיביסטיות צעירות המצטרפות לתנועה כהוכחה לכך.
עבודתה שפורסמה הרחיבה את הטיעונים הללו במספר ספרים: Filsafat Berperspektif Feminis (2003) ו-Feminisme: Sebuah Kata Hati (2006) הציגו את עמדותיה התאורטיות המרכזיות; Menggalang Perubahan: Perlunya Perspektif Gender dalam Otonomi Daerah (2003) יישם ניתוח פמיניסטי על מדיניות האוטונומיה האזורית של אינדונזיה; ספר השירה Yang Sakral dan yang Sekuler (2009) עסק בכוחה של המדינה על גופן של נשים ברמה ספרותית יותר; ומחקר משותף משנת 2009 בחן את היחסים בין דת לתרבות ברחבי דרום-מזרח אסיה. בשנת 2006 זכתה להכרה על פעילותה ועיתונאותה מטעם ברית העיתונאים העצמאיים בפרס טסריף (Tasrif Award).
מדוע גאדיס מכונה גאונה
הטיעון החזק ביותר למונח זה נשען על מעשה ספציפי וניתן לאימות של בניית מוסדות ולא על פריצת דרך תאורטית בודדת: אריוויה עיצבה ולימדה את הקורס האוניברסיטאי הראשון באינדונזיה בתאוריה פמיניסטית והייתה שותפה להקמת כתב העת האקדמי הפמיניסטי הראשון במדינה, ובכך יצרה, למעשה מאפס, את התשתית המוסדית שדיסציפלינה אקדמית לאומית דורשת – תוכנית לימודים, פלטפורמת פרסום וקהילת חוקרים. השילוב הזה של הכשרה פילוסופית (דוקטורט שנבנה על פירוק הקנון המערבי), מיומנות ארגונית (קרן ג'ורנל פרמפואן, שקוימה ללא שכר במשך שמונה שנים) ואומץ לב פיזי (מעצר במהלך משבר פוליטי חי) הוא נדיר גם בקרב אינטלקטואלים ציבוריים בולטים, והוא הפיק מוסדות עמידים ששרדו מעבר לרגע הקמתם.
המגבלה הכנה היא שתרומתה של אריוויה מתוארת טוב יותר כהתאמה, תרגום ובניית מוסדות מאשר כבניית מערכת פילוסופית מקורית בקנה מידה של התאורטיקנים המערביים איתם התמודדה בדוקטורט שלה; הגאונות שלה, אם המקורות אכן תומכים במילה זו, היא פדגוגית וארגונית – היכולת לייבא, להתאים למקום ולמסד גוף של תאוריה עבור הקשר לאומי ספציפי – ולא המצאה של מסגרת פילוסופית חדשה לחלוטין. זהו הישג אמיתי ונדיר, אך מדובר בהישג מסוג אחר מאשר יצירת זרם מחשבתי חדש.
מורשת
שלושה עשורים לאחר הקמתו, Jurnal Perempuan נותר פעיל, ותוכנית הלימודים בפילוסופיה פמיניסטית שאריוויה הייתה חלוצה בה באוניברסיטת אינדונזיה הכשירה דורות של חוקרים ואקטיביסטים במדינה שבה, לפני 1991, לא היה קיים מסלול אקדמי פורמלי כזה – מה שהופך את מורשתה המתמשכת ביותר של אריוויה לדיסציפלינה עצמה, הפועלת עדיין במוסדות שהקימה עבורה.