פריטיוף ננסן: החוקר שהפך לדרכון
ב-1893, פריטיוף ננסן הטיס במכוון ספינה לתוך קרח האריזה הארקטי ונתן לה לקפוא שם, כשהוא מהמר על חייו על תיאוריה לגבי זרמי אוקיינוס שרוב מומחי הקטבים חשבו שתמעך את הכלי ותהרוג את כל מי שעל הסיפון. שלושה עשורים לאחר מכן, אותה ודאות חסרת מנוחה הובילה אותו להמציא פיסת נייר — דרכון ננסן — שאפשרה למאות אלפי פליטים חסרי מדינה לחצות גבולות בינלאומיים באופן חוקי בפעם הראשונה. בין שתי הפעולות הללו יושבת אחת הקריירות המוזרות ביותר של תחילת המאה העשרים: זואולוג שהפך לחוקר המפורסם ביותר בחיים, ואז הפך לאחד ההומניטריים היעילים ביותר שלה, וזכה בפרס נובל לשלום על הפעולה השנייה כמעט כתוספת לראשונה.
מדען לפני חוקר
ננסן נולד ב-10 באוקטובר 1861 בסטור פרואן, ליד כריסטיאניה (כיום אוסלו), בנו של עורך דין, באלדור פריטיוף ננסן, ואדלייד ודל-יארלסברג, שירדה ממשפחה בולטת בהיסטוריה החוקתית של נורווגיה. הוא החל לעשות סקי כמעט ברגע שיכול היה ללכת, ובסוף שנות העשרה שלו הוא שבר את שיא ההחלקה הלאומי של נורווגיה למייל אחד וזכה באליפות הסקי למרחקים שלה — אתלטיות שתוכיח מאוחר יותר כבלתי נפרדת מהקריירה המדעית שלו ולא נפרדת ממנה. הוא נכנס לאוניברסיטת רויאל פרדריק בכריסטיאניה ב-1881 כדי ללמוד זואולוגיה, וכאוצר במוזיאון ברגן הוא הפיק מחקר על מערכת העצבים המרכזית של חסרי חוליות ימיים שעזר לבסס את דוקטרינת הנוירונים, אז התיאוריה החדשה הדומיננטית של האופן שבו תאי עצב מתחברים. המאמר שלו מ-1887 על היסטולוגיה של מערכת העצבים זיכה אותו בדוקטורט — האישור של מדען מעבדה, עדיין לא הרפתקן.
חציית גרינלנד על מגלשיים
ב-1888, ננסן הציע משהו שהכה את הממסד המדעי הנורווגי כפזיז: חציית הפנים הלא ממופה של גרינלנד על מגלשיים, מהחוף המזרחי הבלתי מיושב לעבר המערב המיושב, תוך ניתוק כל אפשרות לנסיגה. בהובלת צוות של שישה אנשים דרך טמפרטורות נמוכות עד מינוס 45 מעלות צלזיוס וגבהים מעל 9,000 רגל, הוא השלים את החצייה של כארבעים ותשעה ימים, החצייה הראשונה של פנים גרינלנד שתועדה, תוך ביצוע מדידות מטאורולוגיות וגיאוגרפיות זהירות לאורך כל הדרך. זה הפך אותו לדמות לאומית בנורווגיה ונתן לו את האמינות לנסות משהו שאפתני הרבה יותר.
הפראם: הימור על ספינה בתיאוריה
ההישג החתום של ננסן נבנה על פיסת היגיון ולא על פיסת תעוזה: המטאורולוג הנריק מוהן תיאור שזרמי אוקיינוס טרנס-פולריים נושאים קרח סחף מעבר לקוטב הצפוני, וננסן החליט לבדוק זאת על ידי בניית ספינה, הפראם, שתוכננה במיוחד על ידי המהנדס קולין ארצ'ר להיסחט כלפי מעלה על ידי קרח אריזה ולא להימעך על ידו. ב-1893 הוא הטיס את הפראם לתוך הקרח מצפון לסיביר ונתן לו לקפוא, נסחף עם החבילה במשך שלושים וחמישה חודשים. כשנהיה ברור שהסחף של הספינה לא יישא אותה מעל הקוטב עצמו, ננסן ובן לוויה בודד, היאלמר יוהנסן, עזבו את הספינה על מגלשיים ועל ידי מזחלת כלבים כדי לבצע ניסיון ישיר, כשהם מגיעים ל-86°14′ צפון ב-7 באפריל 1895 — רחוק יותר צפונה ממה שמישהו תיעד לפני כן. לא מסוגלים להגיע לקוטב עצמו לפני שהאספקה שלהם נגמרה, שני הגברים חזרו אחורה, בילו את החורף בבקתת אבן בארץ פרנץ יוזף ונמצאו בחיים על ידי החוקר הבריטי פרדריק ג'קסון ביוני 1896 — הצלה בלתי סבירה כמו המשלחת עצמה. התיאור של ננסן על המסע, Farthest North, נמכר מספיק כדי להבטיח את הכספים שלו לשארית חייו, והציוד שהוא תכנן לטיול — מזחלת ננסן, סיר ננסן, מערכות לבוש שכבות — הפך לערכה סטנדרטית למשלחות ארקטיות ואנטארקטיות במשך עשורים לאחר מכן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית אומה
המעמד הציבורי של ננסן הפך אותו לדמות טבעית בדחיפה של נורווגיה להיפרד משוודיה ב-1905. הוא כתב וטען בפומבי לעצמאות, נסע לברלין ולונדון כדי להציג את המקרה של נורווגיה לממשלות זרות, וביצע משימה דיפלומטית חשאית לקופנהגן באותו קיץ ששכנעה את הנסיך צ'ארלס מדנמרק לקבל את כס המלוכה הנורווגי כמלך האקון השביעי. הוא שירת אז כשר הראשון של נורווגיה בלונדון מ-1906 עד 1907, וניהל משא ומתן על אמנת היושרה שהבטיחה את עצמאות האומה החדשה — קריירה שנייה, בבניית מדינה, מרובדת על גבי תהילתו כחוקר.
השבה, רעב, ודרכון לחסרי המדינה
לאחר מלחמת העולם הראשונה, ננסן פנה לעבודה הומניטרית תחת חבר הלאומים שהוקם לאחרונה, וארגן את השבתם של מאות אלפי שבויי מלחמה בין 1920 ל-1922. בספטמבר 1921 הוא מונה לנציב העליון הראשון של הליגה לפליטים, שהוטל עליו ליישב מחדש כ-שני מיליון רוסים שנעקרו על ידי המהפכה הרוסית. כדי לפתור את הבעיה המעשית שאנשים חסרי מדינה לא יכולים לחצות גבולות באופן חוקי, הוא הגה מסמך זהות — דרכון ננסן — שהוכר בסופו של דבר על ידי יותר מחמישים ממשלות, שאפשר לפליטים לנסוע, לעבוד וליישב מחדש בפעם הראשונה מזה שנים. הוא תיאם סיוע לרעב הרוסי ב-1921, מאוחר יותר הביע תסכול מכך שהעולם החזיק במשאבים להציל מיליונים ש, במילותיו, "הורשו לרעוב ולמות" בשל חוסר רצון פוליטי. בעקבות המלחמה היוונית-טורקית, הוא הגה את חילופי האוכלוסין שיישבו מחדש כחצי מיליון טורקים ומעל מיליון יוונים בין שתי המדינות, ומ-1925 הוא דגל, בהצלחה פחותה, ביישוב מחדש של פליטים ארמנים.
פרס נובל לשלום
ב-1922, ננסן קיבל את פרס נובל לשלום, כאשר הציטוט של הוועדה מציין את עבודתו על השבת שבויים, סיוע לפליטים רוסים, סיוע ברעב, ויישוב מחדש של פליטים באסיה הקטנה ובתראקיה במיוחד. הוא תרם את כספי הפרס לקידום מאמצי סיוע במקום לשמור אותם. המשרד הבינלאומי של ננסן לפליטים, שהוקם לאחר מותו כדי להמשיך את העבודה, זכה בעצמו בפרס נובל לשלום ב1954, והאו"ם עדיין מעניק פרס ננסן לפליטים שנתי בשמו.
מדוע פריטיוף מכונה גאון
הטענה של ננסן לגאונות יושבת במקום יוצא דופן: לא בפריצת דרך תיאורטית אחת, אלא ביכולת נדירה להמיר היגיון מדעי ישירות ללקיחת סיכונים פיזיים ואז לפתרון בעיות מוסדי בקנה מידה גדול. משלחת הפראם הייתה, בליבתה, ניסוי — השערה לגבי זרמי אוקיינוס שנבדקה על ידי הקפאת ספינה במכוון לתוך הקרח — והיא הצליחה כי ננסן תכנן את המכשיר, הסירה עצמה, בצורה נכונה. אותו אינסטינקט להנדסת פתרון קונקרטי לבעיה מופשטת הפיק את דרכון ננסן: המצאה ביורוקרטית שפתרה בעיה משפטית, חוסר מדינה, שאף צבא או אמנה לא פתרו לפניה.
טיעון הנגד הכנה הוא שהישג החקירה המפורסם ביותר של ננסן, הגעה ל-86°14′N, היה בסופו של דבר כישלון לפי המטרה המוצהרת שלו — הוא לא הגיע לקוטב הצפוני — והמיזמים הפוליטיים שלאחר המלחמה שלו היו מעורבים: התוכנית שלו ליישב מחדש פליטים ארמנים קרסה בשל חוסר מימון, ונישואיו השניים והקשר עם ילדיו היו לפי הדיווחים מתוחים בשל היעדרויותיו הארוכות ומזגו הקשה. הגאונות שלו, במילים אחרות, הייתה מעשית וארגונית ולא אינטלקטואלית גרידא — הגאונות של אדם שבנה את הכלי הנכון לבעיה מיידית ואכזרית, לא תמיד הגאונות של השגת המטרה הגדולה ביותר עצמה.
מורשת
ננסן מת מהתקף לב באחוזתו, פולהוגדה, ב-13 במאי 1930, בגיל שישים ושמונה, ונקבר ביום החוקה של נורווגיה. ביתו מאכלס כעת את מכון פריטיוף ננסן, ושמו מסמן מאפיינים גיאוגרפיים מאגן ננסן של האוקיינוס הארקטי ועד מכתשים על הירח ועל מאדים — מדען שהלך רחוק יותר צפונה מכל אחד לפניו ואז בילה את העשור האחרון שלו בלוודא שהאנשים העקורים ביותר בעולם יוכלו פשוט לחצות גבול.