פרדריק בנטינג: המנתח שקרא מאמר אחד
בליל ה-30 באוקטובר 1920, רופא כפרי כושל בלונדון, אונטריו, ישב ער וערך הרצאה על הלבלב שלא רצה לתת. הוא קרא מאמר מאת מוזס בארון (Moses Barron) על מה שקורה כאשר צינור הלבלב נחסם, ושרבט רעיון לניסוי. ארבעה עשר חודשים לאחר מכן, נער בן ארבע-עשרה שגסס במחלקה בטורונטו חזר ללכת. לפרדריק בנטינג לא הייתה הכשרה במחקר, לא ידע בביוכימיה, וקליניקה כה דלה עד שלימד במשרה חלקית כדי להתקיים.
נער החווה שנכשל בשנה הראשונה
בנטינג היה הצעיר מבין חמישה ילדים שנולדו ב-14 בנובמבר 1891 באסה, אונטריו, לחקלאי, ויליאם תומפסון בנטינג, ומרגרט גרנט. הוא זכר ילדות בודדה בקרב אחים גדולים ש"לא יכלו להטריד את עצמם איתי ברוב המקרים", ובית הספר באליסטון היה גרוע אף יותר: ביישן, נתון לבריונות, חסר תקווה באיות, דבר אותו תלה ברגשי נחיתות. הוא עבר את בחינות הבגרות ביולי 1910 רק לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים, כשהכריז על שאיפה להוראה בעוד שבינו לבין עצמו חפץ ברפואה.
בקולג' ויקטוריה שבאוניברסיטת טורונטו, הוא נכשל בשנה הראשונה שלו בלימודי אמנויות כלליים. הוא חזר עליה, נכנס לפקולטה לרפואה בפברואר 1912, והוכיח את עצמו כסטודנט רגיל אך חרוץ – ממוצע ציונים של בערך B, שחקן רוגבי רציני, מבלה את הקיצים בחווה. שום דבר ברישומים לא מעיד על גאונות. הוא מעיד על עקשנות.
קמברה
קנדה הכריזה על מלחמה באוגוסט 1914 ובנטינג ניסה פעמיים להתגייס, אך נדחה בשתי הפעמים בשל ראייה לקויה. ב-1915 הוא התקבל כטוראי בחיל הרפואה של הצבא הקנדי. מסלול הכשרתו הועץ במהלך תוכנית לימודים דחוסה בקיץ 1916 שהתמקדה בניתוחים ובטראומה, והוא קיבל את התואר M.B. ב-9 בדצמבר 1916. הוא הפליג מהליפקס במרץ 1917 ובילה שלושה עשר חודשים כעוזר לאורתופד קלרנס סטאר (Clarence Starr) בבית החולים המיוחד גרנוויל הקנדי ברמסגייט, כשהוא מטפל ב-125 חולים. צרפת הגיעה ביוני 1918. הוא היה באמיין ב-8 באוגוסט, עובד על הפצועים במשך ימים. בקמברה, חייל גרמני נכנס לעמדת העזרה שלו ובנטינג ניצל על ידי אחד ממטופליו – סמל, קטוע גפיים, שירה באיש. רסיס מפגז סיים את שירותו בקו החזית לפני שהיה מוכן לעצור, וב-1919 הוא קיבל את הצלב הצבאי על "אומץ לב יוצא דופן בעת הטיפול בפצועים תחת אש."
מעבדת עליית הגג
כשחזר לקנדה לא הצליח לקבל משרה בבית חולים. לאחר שנה כרופא מתמחה בבית החולים לילדים חולים, הוא עבר ללונדון, אונטריו, ביולי 1920, פתח קליניקה פרטית שכמעט לא פעלה, והרצה במשרה חלקית באוניברסיטת וסטרן אונטריו. זו הייתה ההרצאה על הלבלב.
התיאוריה כבר הייתה קיימת: סוכרת נבעה מכשל של איי לנגרהנס (islets of Langerhans) להפריש הורמון ששארפי-שייפר (Sharpey-Schafer) כינה אינסולין. כל ניסיון להפיק אותו נכשל, משום שאנזימי העיכול של הלבלב עצמו הרסו את ההורמון בתהליך. המאמר של בארון הציע את המוצא: לקשור את הצינור, לתת לרקמה מפרישת הטריפסין למות, להשאיר את האיים בחיים, ואז להפיק. בנטינג לקח את הרעיון לג'ון מקלאוד (John Macleod), פרופסור לפיזיולוגיה בטורונטו, שהיה סקפטי לגבי תקינותו אך נתן לו שטח עבודה, כלבים ועוזר סטודנט אחד – צ'ארלס בסט (Charles Best), בוגר טרי בפיזיולוגיה – החל ממאי 1921.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →באותו קיץ השניים קשרו צינורות והסירו לבלבים מכלבים חיים ומצאו שהתמצית שלהם הורידה את רמת הסוכר בדם אצל חיות סוכרתיות. בנובמבר 1921 היה לבנטינג רעיון שני שהיה חשוב כמעט כמו הראשון: לבלב של עגל עובר, מבית המטבחיים ויליאם דייוויס, היה חזק באותה מידה וזמין הרבה יותר. עד דצמבר הוא הפיק גם מלבלב של בוגרים. הביוכימאי ג'יימס קוליפ (James Collip) הצטרף כדי לטהר את החומר, ופיצח אותו על ידי שיקוע החומר הפעיל באמצעות אלכוהול בריכוז של מעט מעל 90 אחוזים.
ב-11 בינואר 1922, לאונרד תומפסון, בן ארבע-עשרה, קיבל את הזרקת האינסולין הראשונה בבית החולים הכללי של טורונטו. ב-3 במאי 1922 הוכרז על האינסולין לעולם הרפואה, ועד 1923 הוא היה בייצור מסחרי.
המריבה
הצוות תיעב זה את זה כמעט מיד. כאשר הממצאים הוצגו בייל ב-30 בדצמבר 1921 הקבלה הייתה דלה, מקלאוד התערב, ובנטינג הסיק שהוא מנסה לגנוב את הקרדיט. קוליפ סירב לתת את שיטת הטיהור שלו לאיש מלבד מקלאוד, ובנטינג כמעט הגיע איתו לחילופי מהלומות בגלל זה. פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1923 הוענק לבנטינג ולמקלאוד בלבד. בנטינג, בן שלושים ושתיים והזוכה הצעיר ביותר בקטגוריה, חילק מיד את כספו עם בסט. מקלאוד חילק את שלו עם קוליפ. זה היה הסדר חינני למריבה לא חיננית.
המערכה השנייה הארוכה
הפרלמנט אישר לו קצבה לכל החיים של 7,500 דולר ב-1923; בית המחוקקים של אונטריו העניק את הקתדרה למחקר רפואי על שם בנטינג ובסט, שממנה ניהל עבודה על סיליקוזיס, סרטן ומנגנון הטביעה. ג'ורג' החמישי העניק לו תואר אבירות (KBE) ב-1934 והחברה המלכותית בחרה בו כחבר במאי 1935.
הוא גם צייר – ברצינות, החל על אריזות קרטון של חולצות, ואז בשמנים על לוחות ליבנה לצד איי. ויי. ג'קסון (A.Y. Jackson) ולורן האריס (Lawren Harris) מקבוצת השבעה (Group of Seven). בטיול רישום ארקטי ב-1927 עם ג'קסון הוא צפה בשפעת עוברת במורד המקנזי על סירות של חברת מפרץ הדסון (Hudson's Bay Company), ואמר זאת בפומבי: עבור יותר מ-100,000 דולר של פרוות שועל, הוא העריך, "האסקימואים לא קיבלו סחורה בשווי 5,000 דולר." חברת מפרץ הדסון כינתה זאת כדבה וזימנה אותו לחזור בו. הוא סירב.
משנת 1938 הוא עמד בראש יחידת החקירה הקלינית מס' 1 של חיל האוויר המלכותי הקנדי במתחם מועדון הציד הישן אגלינטון, שם חקר עילפון טייסים ועבד עם וילבור פרנקס (Wilbur Franks) על חליפת נגד כבידה. הוא בחן טיפולים לכוויות גז חרדל על עורו שלו. בפברואר 1941, מטוס ההדסון שהוביל אותו לאנגליה לצורך ניסויים מבצעיים בחליפת פרנקס איבד את שני מנועיו לאחר שעזב את גנדר; בנטינג מת מפצעיו למחרת ליד מפרץ מאסגרייב, ניופאונדלנד.
מדוע פרדריק מכונה גאון
התשובה הכנה היא שהתווית יושבת בצורה מביכה. בנטינג נכשל בשנת הלימודים הראשונה שלו באוניברסיטה, לא ידע ביוכימיה, והיה לפי הרישומים סטודנט בינוני עם רגשי נחיתות. הוא לא טיהר את האינסולין – קוליפ עשה זאת. הוא לא סיפק את המסגרת הפיזיולוגית או את השיפוט המוסדי – מקלאוד עשה זאת. הוא לא עשה את עבודת המעבדה לבדו – בסט היה לצידו כל הקיץ. החלטת ועדת פרס נובל למנות אותו ואת מקלאוד, ולהשמיט את בסט וקוליפ, שנויה במחלוקת מזה מאה שנה, וכל תיאור המציג את האינסולין כהברקה של אדם אחד הוא שגוי.
מה שהיה לבנטינג הוא מהלך קוגניטיבי ספציפי ונדיר: הוא קרא תצפית קלינית על חסימת צינורות וראה בה מיד טכניקת מעבדה לבעיה שונה לחלוטין. חוקרים מיומנים קראו את אותה ספרות מבלי לבצע את הקפיצה הזו. לאחר מכן הייתה לו התכונה שחשובה לא פחות וזוכים עליה לפחות שבחים – הוא לא הרפה. הוא פילס את דרכו לתוך מעבדה שבה הפרופסור חשב שהוא כנראה טועה, בילה קיץ אכזרי על כלבים עם עוזר סטודנט, וכשנגמרו לבלבי הכלבים הוא מצא עגלים עוברים. רעיון חד, התמדה פראית, ידיים מנתחות כדי לבצע זאת. זהו שילוב אמיתי ויוצא דופן, וזה לא אותו דבר כמו כוח אינטלקטואלי גולמי. התעקשותה של קנדה עליו כגאון לאומי תמיד נגעה בחלקה לנער החווה ולצלב הצבאי, ולא רק למדע.
מורשת
הוא נכנס להיכל התהילה הרפואי הקנדי ב-1994 ולהיכל התהילה הלאומי לממציאים ב-2004, וסיים במקום הרביעי בסקר "הקנדי הגדול ביותר" של ה-CBC ב-2004. מאז 1991 יום הולדתו, ה-14 בנובמבר, הוא יום הסוכרת העולמי. בכיכר סר פרדריק בנטינג בלונדון, אונטריו, להבת התקווה, שהודלקה על ידי המלכה האם אליזבת בשנת 1989, אמורה לבעור עד שהסוכרת תמוגר. אבל המדד הפשוט ביותר הוא זה: לפני 1922 אבחנה של סוכרת מסוג 1 הייתה גזר דין מוות, ואחריה, היא לא הייתה כזו.