פרד מקמוריי: הבחור הנחמד שגילם את הנבל
פרד מקמוריי (Fred MacMurray) בילה ארבעה עשורים כטיפוס האמין של הוליווד, ולאחר מכן הודה, לקראת סוף הקריירה שלו, שרק שניים מתפקידיו דרשו ממנו משחק של ממש. מדובר בהערכה עצמית בוטה באופן יוצא דופן מאדם שעבד בהתמדה משנת 1929 ועד סוף שנות ה-70 – והיא מצביעה בדיוק על מה שגרם לחריגים, ביטוח חיים כפול (Double Indemnity) ו-הדירה (The Apartment), להיות כה משמעותיים.
מבור התזמורת אל המסך
מקמוריי נולד ב-30 באוגוסט 1908 בקנקי שבאילינוי, לפרדריק טלמג' מקמוריי, כנר קונצרטים, ולמלייטה מרטין; דודתו, פיי הולדרנס, עבדה בוודוויל. המשפחה עברה דרך מדיסון וביוור דם שבוויסקונסין, לפני שהשתקע בבית ספר בקווינסי שבאילינוי, שם שיחק פוטבול, בייסבול ואתלטיקה לצד קבלת מלגה מלאה למכללת קרול. מוזיקה, לא משחק, הייתה דרכו המקצועית הראשונה – הוא לימד את עצמו לנגן בסקסופון, יצא לסיבוב הופעות עם תזמורת ג'ורג' אולסן ב-1928 ועם הלהקה של גאס ארנהיים ב-1930, ובלוס אנג'לס ניגן עם ה-California Collegians, הרכב שהורכב מנגני תזמורת האולפן של האחים וורנר. הרקע המוזיקלי הזה הוביל אותו לברודוויי, שם הופיע ב-Three's a Crowd (1930–31) וב-Roberta (1933–34) – ההפקה שבה פגש את הרקדנית ליליאן "לילי" למונט, אשתו לעתיד.
הכוכב בעל השכר הגבוה ביותר בפרמאונט
לאחר שחתם בפרמאונט ב-1934, בנה מקמוריי קריירה על תפקידים ראשיים של דמויות נעימות ואמינות, לעיתים קרובות לצד קלודט קולבר, עמה עשה שבעה סרטים, וקרול לומברד, עמה עשה ארבעה. השילוב של קסם קל ומוסר עבודה יציב הפך אותו לרווחי באופן יוצא דופן: עד 1943 הוא הרוויח 420,000 דולר בשנה, השחקן בעל השכר הגבוה ביותר בהוליווד והמרוויח הרביעי בגובהו במדינה, כאשר הכנסתו עלתה ל-439,000 דולר בשנה שלאחר מכן. ההצלחה המסחרית הזו הגיעה, לדבריו, ללא הרבה מאמץ דרמטי – דמות "הבחור הנחמד" הייתה נוחה, מוכרת ורווחית, ולא היה לו תמריץ רב לסבך אותה.
החריגה של ויילדר
בילי ויילדר (Billy Wilder) שינה זאת פעמיים. עבור ביטוח חיים כפול (1944), דחף ויילדר את מקמוריי הססן לתפקיד וולטר נף, סוכן ביטוח שנגרר לרצח על ידי הפאם פאטאל של ברברה סטנוויק – הופעה הרחוקה מאוד מהטווח המוכר שלו, שהניבה את הביקורות הטובות ביותר בקריירה שלו ו, כפי שאמר מאוחר יותר מקמוריי, הייתה התפקיד האהוב עליו כי היא "הוכיחה שאני מסוגל למשחק רציני". כאשר ויילדר הציע לו את התפקיד הראשי של התסריטאי הציני ב-שדרות סאנסט (1950), מקמוריי דחה זאת, והתפקיד עבר לוויליאם הולדן במקום – החלטה שבמבט לאחור הותירה את אחד מתפקידי האנטי-גיבור המכוננים של התקופה על השולחן. הוא חזר לויילדר כעשור לאחר מכן עבור הדירה (1960), כשהוא מגלם את המנהל המנהל רומנים מהצד ג'ף שלדרייק, הופעה נוספת שנבנתה על הפשרה המוסרית שתדמית המסך שלו נמנעה ממנה בדרך כלל. בהתבוננות לאחור בסוף הקריירה שלו, אמר מקמוריי בפשטות: "שני הסרטים שעשיתי עם בילי ויילדר, ביטוח חיים כפול והדירה, היו שני התפקידים היחידים שעשיתי בכל הקריירה שלי שדרשו משחק". המבקר דייוויד תומסון הציע קריאה נדיבה יותר של התבנית, ותיאר את מקמוריי כ"גיבור רומנטי הבנוי על חול טובעני, גיבור שנאלץ לבגוד" – תיאור שמתאים בדיוק לסרטי ויילדר ומסביר מדוע הם בולטים כל כך לעומת שאר הפילמוגרפיה שלו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →איש המשפחה של דיסני
בין ובין שיאי הדרמה, בנה מקמוריי זהות שנייה ורווחית באותה מידה ככוכב של דיסני, כשכיכב ב-The Shaggy Dog (1959), הפרופסור המפוזר (1961) – שזיכה אותו במועמדות לפרס גלובוס הזהב – Son of Flubber (1963), Follow Me, Boys! (1966), ו-The Happiest Millionaire (1967). גוף העבודה הזה, בתוספת תפקידו הטלוויזיוני כאב אלמן סטיב דאגלס ב-הבן שלי (My Three Sons, 1960–1972, 380 פרקים), ביססו את התדמית הציבורית הבריאה שתפקידיו הטובים ביותר בקולנוע ערערו עליה מעת לעת. הוא ניהל משא ומתן על לוח הפקה יוצא דופן לסדרה, שצילם את כל סצינותיו לעונה בשני בלוקים מרוכזים של חודש, מה שפינה את שאר השנה לעבודת קולנוע, לחוות שלו בצפון קליפורניה ולגולף – הישג תזמון ששיקף את אותו חוש עסקי פיקח ושקט שהפעיל לאורך כל הקריירה שלו.
עסקים והון
מקמוריי היה ידוע בהוליווד ב"קמצנות ידועה לשמצה" ובקריירה מקבילה כמשקיע. הוא קנה 1,750 דונם בעמק נהר הרוסי ב-1941 כדי להקים את חוות מקמוריי, גידל בקר אברדין אנגוס מובחר וטיפח שזיפים, תפוחים ואלפלפה; הוא רכש את מלון בריסון אפרטמנט ב-1944 עם רווחי ביטוח חיים כפול; והוא הקים את חברת ההפקה Mutual Pictures עם לזלי פנטון ב-1945. שמועות ניפחו את הונו לטווח של דוריס דיוק או האגא חאן, אך פרופיל משנת 1977 העמיד את השווי הנקי האמיתי שלו קרוב יותר לשלושה או ארבעה מיליון דולרים – סכום נכבד, אך צנוע מול המיתולוגיה.
נישואים ומשפחה
מקמוריי נשא את ליליאן למונט בטקס חשאי בלאס וגאס ב-19 ביוני 1936; הזוג אימץ בת, סוזן, ובן, רוברט, לפני מותה של למונט מבעיות כליה ולב ביוני 1953. ג'ואן קרופורד תיארה מאוחר יותר את הנישואים הללו כ"אחד הנישואים המאושרים והמסתגלים הבודדים" בהוליווד. ב-1954 נשא מקמוריי לאישה את השחקנית והזמרת ג'ון הייבר (June Haver), שעמה עבד לראשונה ב-Where Do We Go from Here? (1945); הזוג אימץ תאומות, לורי אן וקייטי מארי, ב-1956, ונשארו נשואים עד מותו ב-1991.
מדוע פרד מכונה גאון
התשובה הכנה היא ש"גאון" אינה המילה הנכונה עבור פרד מקמוריי, והוא אמר זאת על עצמו בצורה ברורה יותר מכל מבקר. הקריירה הארוכה שלו נבנתה על אמינות ולא על טווח – דמות מסך נוחה שחזרה על עצמה בעשרות קומדיות, סרטים משפחתיים ודרמות קלות, שנתמכה על ידי חריפות עסקית אמיתית ולא על ידי חזון אמנותי יחיד במינו. מה שראוי לקרדיט אמיתי הוא צר וספציפי יותר: תחת הדרכתו של בילי ויילדר, פעמיים, הוכיח מקמוריי שניתן להפוך את פני השטח של "הבחור הנחמד" למשהו מטריד באמת, ושתי ההופעות עומדות כאחת הדמויות המוסריות הפשרניות הטובות ביותר של התקופות שלהן. זוהי מלאכת מחשבת שנחשפה תחת לחץ של במאי תובעני באופן יוצא דופן, לא עדות לאמן שעובד ברמה זו כברירת מחדל. ההערכה של מקמוריי עצמו – שרק שני התפקידים האלה דרשו משחק אמיתי – היא פסק הדין האמין ביותר הקיים, והוא טוען לזכותו של שחקן עובד בעל עומק אמיתי אך מזדמן ולא של גאון הפועל ברציפות לאורך קריירה ארוכה.
מורשת
כמעשן כבד כל חייו, נאבק מקמוריי בסרטן הגרון בסוף שנות ה-70 עם הישנות ב-1987, ושרד שבץ מוחי קשה בדצמבר 1988 ששיתק את צד ימינו לפני שהשיג התאוששות של 90 אחוזים. לאחר יותר מעשור של התמודדות עם לוקמיה, הוא מת מדלקת ריאות ב-5 בנובמבר 1991, בגיל 83, בסנטה מוניקה, ונקבר בבית הקברות הולי קרוס בקולבר סיטי. הוא הפך לאדם הראשון שזכה לתואר אגדת דיסני, בשנת 1987, וארכיון הסרטים של האקדמיה מאכלס כעת את אוסף פרד מקמוריי–ג'ון הייבר. החווה שלו בסונומה הפכה לחלק מפעילות היין של E&J Gallo בשנת 1996, כאשר בתו קייט ממשיכה את נוכחות המשפחה בתעשיית היין של האזור – פרק סיום מעשי להפליא עבור שחקן שהאינסטינקטים היציבים ביותר שלו היו לעיתים קרובות חדים מחוץ למסך כמו עליו.