עבודת ההסמכה להוראה (הביליטציה) שכתב פרנץ ויידנרייך (Franz Weidenreich) משכה את תשומת לבו של פאול ארליך (Paul Ehrlich), ובכך סימנה את המעבר שלו מרפואה מעשית למחקר מדוקדק של אנתרופולוגיה פיזית. הקריירה שלו השתרעה על פני יבשות ומוסדות שונים, ועיצבה את האופן שבו חוקרי אמצע המאה ה-20 פירשו את המקורות הביולוגיים של האדם המודרני באמצעות ניתוח אנטומי מעמיק של רשומות מאובנים מכל רחבי העולם.
יסודות אקדמיים בגרמניה
ויידנרייך, שנולד באדנקובן (Edenkoben) בשנת 1873, למד רפואה במינכן, קיל, ברלין ושטרסבורג. הוא קיבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת שטרסבורג בשנת 1899. לאחר תקופה ראשונית כעוזרו של גוסטב שוואלבה (Gustav Schwalbe), הוא עבד תחת פאול ארליך במכון לתרפיה ניסויית בפרנקפורט בין השנים 1901 ל-1902. עד 1903 הוא קיבל דרגת פרופסור שלא מן המניין, ובהמשך מונה לפרופסור מן המניין לאנטומיה בשטרסבורג, תפקיד בו החזיק עד 1918. במהלך תקופה זו הוא היה פעיל פוליטית כחבר מועצת העיר שטרסבורג וכיהן כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית של אלזס-לורן.
מנהיגות מוסדית וגלות
ויידנרייך החזיק במשרת פרופסור באוניברסיטת היידלברג בין השנים 1921 ל-1924. מאוחר יותר, בשנת 1929, הקים את המכון לאנתרופולוגיה פיזית באוניברסיטת פרנקפורט, שם פעל כפרופסור של כבוד במוזיאון זנקנברג (Senckenberg Museum). בעקבות עליית המשטר הנאצי, הקריירה שלו נקטעה; הוא יצא לחופשה ללא תשלום בשנת 1934 כדי לקבל משרת אורח באוניברסיטת שיקגו. בשנת 1935 נשלל רישיון ההוראה שלו בפרנקפורט בשל מוצאו היהודי, ומכוני פורק כדי לפנות מקום למכון לביולוגיה תורשתית והיגיינה גזעית.
איש פקין והאבולוציה של האדם
בשנת 1935 עבר ויידנרייך לפקין כדי להחליף את דייווידסון בלאק (Davidson Black) במעבדה לחקר הקנוזואיקון. מחקריו על "איש פקין" ועל איש הניאנדרטל מאהרינגסדורף הפכו למרכזיים בפרסומיו האקדמיים. הוא הציע תיאוריה לפיה הומו סאפיינס (Homo sapiens) התפתח מהומו ארקטוס (Homo erectus) באופן בלתי תלוי באזורים שונים, תוך הכלת זרימת גנים באמצעות תכונות מסתגלות. פרספקטיבה זו סיפקה את הבסיס התאורטי להשערה המולטי-אזורית המודרנית. כמו כן, הוא זיהה נכונה את "איש פילטדאון" כזיוף מורכב הרבה לפני שבדיקות כימיות אישרו את חשדותיו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנים אחרונות בניו יורק
לאחר שעזב את אסיה, הצטרף ויידנרייך בשנת 1941 לצוות המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע בניו יורק. הוא המשיך במחקריו עד מותו בשנת 1948 בגיל 75. עבודתו המאוחרת כללה תיאוריות שנויות במחלוקת בנוגע לגיגנטופיתקוס בלאקי (Gigantopithecus blacki), שאותו ניסה לסווג מחדש כגיגנטרופוס בלאקי (Giganthropus blacki) בהתבסס על הנחות אבולוציוניות הקשורות לגודל. בעוד שהתיאוריות הרחבות שלו על אבולוציית האדם עוררו לעיתים קרובות ויכוחים או נתקלו בהתנגדות מצד בני דורו, כמו הפרופסור ד"ר פון קוניגסוולד (von Koenigswald), השפעתו על הפלאואנתרופולוגיה נותרה משמעותית.
עובדות מהירות
- נולד: 1873, אדנקובן - נפטר: 1948, ניו יורק - לאום: הרייך הגרמני - תחום עיקרי: אנתרופולוגיה פיזית - אתרים מרכזיים: שטרסבורג, היידלברג, פרנקפורט, פקין, ניו יורק - חבר בארגון: האקדמיה הגרמנית למדעים לאופולדינה
שאלות נפוצות
### מה הייתה החשיבות של עבודתו על האבולוציה של האדם?
הוא פיתח תיאוריה לפיה הומו סאפיינס התפתח מהומו ארקטוס באופן בלתי תלוי באזורים מרובים, מה שהיווה את הבסיס להשערה המולטי-אזורית המודרנית.
### מדוע עזב ויידנרייך את גרמניה בשנות ה-30?
בעקבות עליית הנאצים לשלטון, רישיון ההוראה שלו נשלל בשנת 1935 בשל מוצאו היהודי, והמכון שלו בפרנקפורט פורק.