פרנסואה הולנד

פרנסואה הולנד: השורד שאף אחד לא ראה מגיע

בנובמבר 2016, נשיא צרפתי מכהן רשם שיעור תמיכה של 4 אחוזים – מספר ללא תקדים ברפובליקה החמישית. ב-1 בדצמבר הוא הודיע שלא יבקש להיבחר מחדש, והפך לנשיא המכהן הראשון שוויתר על הניסיון. שמונה שנים מאוחר יותר, בקיץ 2024, אותו אדם התמודד על מושב באספה הלאומית בקורז וניצח. הקריירה של פרנסואה הולנד היא מחקר בהבדל בין פופולריות לעמידות, והוא תמיד היה טוב בהרבה בשנייה.

בנו של רופא מרואן

נולד ב-12 באוגוסט 1954 ברואן, הולנד גדל בניי-סיר-סן, אחד הפרברים העשירים ביותר של פריז. אמו הייתה עובדת סוציאלית; אביו היה רופא אף-אוזן-גרון שהתמודד בבחירות ברשימת ימין קיצוני ב-1959 – ירושה פוליטית שבנו דחה לחלוטין. הוא קיבל את הבגרות שלו בתיכון פסטר בניי ב-1972, ואז צבר את ההשכלה המוסמכת ביותר הזמינה לעובד ציבור צרפתי: תואר במשפטים מאוניברסיטת פנתאון-אסאס, HEC פריז ב-1975, המכון למדע המדינה של פריז, והאקול נסיונל ד'אדמיניסטרסיון (ENA), ממנו סיים ב-1980. הוא השלים שירות צבאי ב-1977.

להפסיד לשיראק, ואז לא להפסיד יותר לעולם

הגיחה האלקטורלית הראשונה שלו, ב-1981, הייתה מרוץ חקיקה בקורז נגד ז'אק שיראק. הוא הפסיד. לאחר מכן בילה ארבעה עשורים בהפיכת המחוז הכפרי הזה למבצר אישי: סגן עבור קורז מ-1988 עד 1993 ושוב מ-1997, ראש עיריית טול מ-2001 עד 2008, נשיא המועצה הכללית של קורז מ-2008 עד 2012.

התפקיד הלאומי הגיע ב-1997, כאשר נבחר למזכיר הראשון של המפלגה הסוציאליסטית, תפקיד בו החזיק במשך אחת עשרה שנים. זהו תפקיד המורכב כמעט כולו ממניעת פיצול של מפלגה מפולגת להפליא, והוא עשה זאת זמן רב יותר מכל אחד אחר. סמכותו נשחקה לאחר משאל העם ב-2005 על החוקה האירופית, כאשר עמדתו ה"בעד" פתחה קרע עם השמאל של המפלגה. עד 2007 בת זוגו לחיים, סגולן רויאל, הייתה המועמדת הסוציאליסטית לנשיאות במקומו – האיור החד ביותר האפשרי לאופן שבו נותר בלתי נראה לבוחרים גם בראש מפלגתו.

האיש שהביס את סרקוזי

באוקטובר 2011 ניצח הולנד בפריימריז הסוציאליסטי עם 56 אחוזים מול מרטין אוברי. ב-22 באפריל 2012 הוא קיבל 28.63 אחוזים בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, וב-6 במאי הביס את הנשיא המכהן ניקולא סרקוזי עם 51.6 אחוזים – הסוציאליסט הראשון שזכה בנשיאות מאז פרנסואה מיטראן. הוא קיצץ את שכר הנשיא והשרים ב-30 אחוזים ומינה את הקבינט הראשון בהיסטוריה הצרפתית עם שוויון מגדרי: שבעה עשר גברים, שבע עשר נשים.

נישואים חד-מיניים וה-75 אחוזים

הרפורמה המקומית המשמעותית הגיעה ב-18 במאי 2013, כאשר חתם על החוק המכשיר נישואים חד-מיניים בצרפת, לאחר חודשים של הפגנות הרחוב הגדולות ביותר שראתה המדינה מזה עשורים. הוא ערך רפורמה בחוקי העבודה ובתוכניות הכשרת אשראי, הגביל את ה"צבירת מנדטים" (cumul des mandats) שאפשרה זמן רב לפוליטיקאים צרפתים להחזיק בכמה משרות בו-זמנית, והפריד בין בנקאות קמעונאית להשקעות.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

הצעד הכלכלי הסמלי היה מס הכנסה מוצע של 75 אחוזים על הכנסות מעל מיליון אירו. הוא נפסל בתחילה כבלתי חוקתי ונאלץ להיכתב מחדש ב-2013. האבטלה עלתה ל-10 אחוזים במהלך כהונתו, והפער בין הרטוריקה של הקמפיין לבין האריתמטיקה של גוש האירו הפך לביקורת המגדירה של נשיאותו.

נשיאות תחת מתקפה

הולנד הסיג את הכוחות הצרפתיים מאפגניסטן ב-2012. בינואר 2013 אישר את מבצע סרוואל, ושולח חיילים צרפתים למאלי נגד מיליטנטים איסלאמיסטים; בביקור בבמקו בפברואר, הוא כינה זאת היום החשוב ביותר בחייו הפוליטיים. מבצע ברקאן עקב ברחבי הסאהל ב-2014.

אז הגיעו השנים שנשיאותו זכורה בגללן: מתקפות שארלי הבדו בינואר 2015, מתקפות פריז המתואמות בנובמבר 2015, ומתקפת המשאיות בניס ביולי 2016. התמיכה בו עלתה לזמן קצר ל-40 אחוזים לאחר שארלי הבדו לפני שירדה חזרה ל-30 תוך שבועות. על משבר ההגירה של אירופה הוא היה בוטה: "אלה שלא חולקים את הערכים שלנו, אלה שאפילו לא רוצים לכבד את העקרונות האלה, צריכים להתחיל לשאול את עצמם שאלות על מקומם באיחוד האירופי."

היו הצלחות בחוץ לארץ שהאריכו ימים אחריו. הוא אירח את ועידת האו"ם לשינוי אקלים ב-2015 בפריז, הפסגה שהפיקה את הסכם פריז, והוא הבטיח את אולימפיאדת הקיץ 2024 לעיר. היו גם החלטות שהרחיקו את בסיס התמיכה שלו: תמיכה בהתערבות בהובלת סעודיה בתימן, ו-16 מיליארד אירו במכירות נשק לסעודיה ב-2015.

ארבעה אחוזים

חייו הפרטיים הפכו לרכוש ציבורי. בינואר 2014 חשף הצהובון "קלוזר" את הרומן שלו עם השחקנית ז'ולי גאייה – הוא נפרד מסגולן רויאל ביוני 2007 לאחר עשרים ותשע שנים. ספר זיכרונות מאת בת זוגו לשעבר ולרי טרירוויילר טען שהוא הציג את עצמו כמי שסולד מהעשירים בעוד שלמעשה סולד מהעניים; הוא דחה זאת, באומרו שהקדיש את חייו למען המקופחים. הכינוי שנדבק היה "פלאנבי" (Flanby), על שם קינוח קרמל רוטט, המגלם את מה שמבקרים כינו את חוסר היציבות הפוליטית שלו; ה"גרדיאן" הריץ כותרת שכינתה אותו "איש המרשמלו". אפילו אביו סובב את הסכין, בהעירו ש"סרקוזי נתן מתנה מורעלת לבני".

קריסת הסקרים הייתה בלתי פוסקת: 18 אחוזים באפריל 2014, 12 אחוזים בנובמבר ההוא, 14 אחוזים באפריל 2016, 4 אחוזים בנובמבר 2016. הוא פרש כמועמד בחודש שלאחר מכן, עם סקרים שחזו תבוסה בסיבוב הראשון.

מדוע פרנסואה מכונה גאון

התשובה הכנה היא שאף אחד מעולם לא כינה את הולנד גאון של רעיונות, והשיא שלו לא יתמוך בכך. מה שיש לו, במידה יוצאת דופן, הוא מיומנות פוליטית שהיא אמיתית אך כמעט בלתי ניתנת לצילום: היכולת לסנתז פלגים בלתי ניתנים ליישוב ולהחזיק מעמד יותר מכולם בחדר. החזקת המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית יחד במשך אחת עשרה שנים כמזכיר ראשון היא הישג של מזג ואינטליגנציה פרוצדורלית – יכולתו של טכנוקרט מאומן ENA לספוג פרטים, לפצל הבדלים, ולהמשיך לדבר עד שהצד השני מתעייף. אותה איכות הפיקה את שני ההישגים של נשיאותו ששרדו אותה לאורך זמן: ועידת האקלים בפריז ב-2015, שדרשה הרכבת כמעט מאתיים עמדות לאומיות לטקסט אחד, והקמפיין המוצלח להבאת אולימפיאדת 2024 לפריז. שניהם היו תרגילים בכינוס במקום בפיקוד.

מקרה הנגד הוא מכריע וסופק על ידי הבוחרים הצרפתים. הוא הפך לנשיא הכי פחות פופולרי בהיסטוריה של הרפובליקה החמישית. האבטלה הגיעה ל-10 אחוזים במשמרת שלו. המס המזוהה איתו נפסל לפני שניתן היה להטיל אותו. הכינוי "פלאנבי" נדבק בדיוק בגלל שהבוחרים קראו לבניית קונצנזוס כהיעדר שכנוע, והתכונות שהפכו אותו למנהל מפלגה מצוין הפכו אותו לראש מדינה לא משכנע. הגאונות שלו, כזו שהיא, היא הגאונות של המפעיל – וזו הסיבה שהוא עדיין באספה הלאומית ורוב יריביו לא.

מורשת

הולנד נישא לז'ולי גאייה בטול ב-4 ביוני 2022. הוא חבר מתוקף תפקידו במועצה החוקתית אך סירב לקחת את מושבו, ובמקום זאת פרסם – "שיעורי הכוח" (Les leçons du pouvoir) ב-2018, "טלטלות" (Bouleversements) ב-2022 – והרצה, לעיתים קרובות בביקורתיות, על נשיאותו של עמנואל מקרון. ב-15 ביוני 2024 הודיע שיתמודד עבור החזית העממית החדשה במחוז הבחירה הראשון של קורז, וניצח בסיבוב השני עם 43 אחוזים. האיש שנכתב עליו כנשיא הכי פחות פופולרי שהיה לצרפת אי פעם חזר למושב שבו התמודד לראשונה ב-1981, ולקח אותו.