פרנסואה-אנדרה דניקן פילידור (François-André Danican Philidor): מלחין האופרה שפתר את השחמט
ב-9 במאי 1783, במועדון ברחוב סנט ג'יימס בלונדון, מלחין אופרה צרפתי בן 56 הפנה את גבו לשלושה לוחות שחמט ושיחק בשלושת המשחקים בו-זמנית, מבלי לראות אף כלי. הצופים חתמו על תצהירים מושבעים – לא עבור בית משפט, אלא עבור הדורות הבאים, מתוך הנחה שהדורות הבאים יבטלו את התיאור כסיפור בדים. האיש שאותו הם תיעדו בילה עד אז ארבעה עשורים כשחקן השחמט הטוב ביותר בנמצא ואת אותו פרק זמן בכתיבת אופרות קומיות עבור פריז. מעט מאוד אנשים מחזיקים בטענה הניתנת להגנה למעמד מוביל בשני תחומים בלתי קשורים.
שושלת שזכתה לשמה ממלך
בני משפחת דניקן (Danican) היו מוזיקאי חצר במשך ארבעה דורות. המשפחה חבה את שם משפחתה השני למחמאה מלכותית: לואי ה-13, ששמע את סבא-רבא של פילידור מנגן באבוב, אמר שמצא 'פילידורי' (Filidori) נוסף, על שם מוזיקאי סייני מפורסם. אביו היה נגן בסון אצל לואי ה-14, שפרש לגמלאות ב-1724 עם פנסיה מלואי ה-15. פרנסואה-אנדרה נולד בדרה (Dreux) ב-7 בספטמבר 1726.
הוא נכנס לקפלה המלכותית בוורסאי בגיל שש, למד הרמוניה אצל אנדרה קמפרה (André Campra), והציג שם מוטט בגיל 11. כאשר קולו התחלף בגיל 14 המינוי הסתיים, ובסביבות שנת 1740 הוא עבר לפריז כדי להתפרנס כמבצע, מורה ומעתיק תווים של מוזיקה מאת אחרים.
קפה דה לה רז'אנס
הוא למד שחמט בוורסאי, בזמן שצפה במוזיקאים מעבירים את השעות המתות בין הטקסים. בפריז הוא אימץ את ההרגל ב'קפה דה לה רז'אנס' (Café de la Régence), מרכז השחמט הצרפתי, ונפל תחת חסותו של לגל דה קמר (Legall de Kermeur), שהיה אז השחקן החזק במדינה. לגל החל בכך שהעניק לו יתרון צריח. בתוך שלוש שנים התלמיד עקף את המאסטר.
קנה המידה של הפער התברר בחוץ לארץ. בביקורו באנגליה ב-1747, פילידור ניצח את השחקן הסורי פיליפ סטמה (Philipp Stamma) באופן מכריע, תוך שהוא מטיל על עצמו נחיתות כפולה – ויתור על המסע הראשון בכל משחק וספירת כל תוצאות התיקו כניצחונות ליריבו. סר אברהם ינסן, הטוב שבשחקני אנגליה, הצליח להשיג בערך ניצחון אחד מתוך ארבעה בתנאים שווים. כאשר פילידור שיחק משחק רשמי נגד לגל ב-1755, השאלה הוכרעה: הביוגרפיה של ג'ורג' אלן (George Allen) קבעה כי תשע שנות אימון הניחו את הכתר "באופן מוצק ובלתי מעורער על ראשו של פילידור."
הספר שהפך את השחמט למדע
שנתיים לאחר שהגיע ללונדון הוא פרסם, באמצעות דמי מנוי, את ניתוח משחק השחמט (L'Analyse du jeu des Échecs). ספרות השחמט שלפניו הורכבה ברובה מקטלוגים של פתיחות ואוספים של מלכודות. ספרו של פילידור היה שונה באופן קטגורי: הוא ניתח את אמצע המשחק בפירוט והציג את האסטרטגיה כתחום אחד מחובר, עם הטיפולים המלוכדים הראשונים בחסימה, במניעה, בהקרבה עמדתית, ובמבנה רגלים כמערכת דינמית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הטענה המרכזית שלו היא המשפט המצוטט ביותר בהיסטוריה של המשחק. מטרתו, כתב, הייתה "חידוש שאף אחד לא ניסה או אולי לא היה מסוגל לו; זה של משחק נכון ברגלים; הם הנשמה של השחמט: הם לבדם מהווים את כל ההתקפה וההגנה ועל סידורם הטוב או הרע תלויים לחלוטין הרווח או ההפסד של המשחק." זו הייתה כפירה בתקופה שהתייחסה לרגלים כאל פיגומים זמניים למשחק הכלים.
השוק הסכים לכך במשך זמן רב מאוד. עד שנת 1871 הספר עבר כ-70 מהדורות בחמש שפות, והוא נותר מדריך סטנדרטי במשך קרוב למאה שנה. עמדת פילידור – שיטת התיקו בסיום צריח ורגלי נגד צריח – נלמדת עדיין כפי שהוא הציג אותה. כך גם הגנת פילידור, 1.e4 e5 2.Nf3 d6, אם כי מאסטרים ממודנה כמו דל ריו, לולי ופונציאני תקפו כמה מקווי המשחק שלו, במיוחד את הקידום המוקדם של רגלי ה-f, כלא מבוסס.
עשרים אופרות וקריירה שנייה
בשנת 1754 חזר לצרפת כדי להלחין ברצינות; נאמר כי הנדל שיבח את העיבוד שלו ל-אודה ליום סנט ססיליה מאת קונגריב מאותה שנה. מה שבא לאחר מכן היה קריירה משמעותית ב-אופרה קומיק: בלז הסנדלר (Blaise le savetier) ב-1759, הקוסם (Le sorcier) ב-1764, טום ג'ונס בעקבות פילדינג ב-1765, והאופרה השאפתנית ארנלינדה, נסיכת נורווגיה (Ernelinde, princesse de Norvège) ב-1767 – יותר מעשרים אופרות קומיות בסך הכל, בתוספת שתי טרגדיות ליריות, קנטטות ומוטטים. יצירתו כרמן סקולרה (Carmen saeculare), עיבוד לטקסט של הורטיוס, הוקרנה בבכורה בהיכל הבונים החופשיים בלונדון ב-1779; הוא היה בונה חופשי בלשכה הפריזאית 'תשע האחיות' (Les Neuf Sœurs).
הוא נחשב לחלוץ האריה התיאורית והרביעייה הקולית ללא ליווי באופרה הצרפתית, והקונסרבטוריון של פריז המשיך להציב את יצירותיו כמודל לסטודנטים עד שנת 1841. מבקרים התלוננו שמסעותיו הותירו את הסגנון שלו איטלקי מדי. דידרו כינה אותו פילידור המעודן (Philidor le subtil). הוא נשא לאישה את אנג'ליק אנרייט אליזבת רישה (Angélique Henriette Elisabeth Richer) ב-1760; נולדו להם חמישה ילדים.
עונות לונדון
מאמצע שנות ה-70 של המאה ה-18 הוא ארגן משהו שאף שחמטאי לא הצליח: שכר. בכל שנה מפברואר עד יוני הוא התגורר במועדון פארסלו (Parsloe's) שברחוב סנט ג'יימס תמורת תשלום שנתי, שיחק, לימד ונתן תצוגות – למעשה, שחקן השחמט המקצוען הראשון באירופה. המתמטיקאי ג'ורג' אטווד (George Atwood) היה יריב קבוע, ובנימין פרנקלין היה יריב מזדמן. וולטייר, רוסו ודייוויד גאריק היו בין תומכיו.
גלות ומשחקים אחרונים
המהפכה הצרפתית קטעה את הנוחות הזו. שמו של פילידור הופיע ברשימת הגירוש של הממשלה – ככל הנראה בשל שירות משפחתו לחצר המלוכה ולא בגלל פוליטיקה משלו – ובדצמבר 1792, בגיל 65, הוא עזב את צרפת לאנגליה לצמיתות. הוא מעולם לא חזר. הוא עדיין שיחק בשחמט עיוור ב-1793, ניצח בשני משחקים בו-זמנית בגיל 67, והמשחקים האחרונים שלו שתועדו היו נגד אטווד ב-20 ביוני 1795. הוא מת בלונדון באוגוסט באותה שנה ברחוב ליטל ריידר 10 – המקורות חלוקים בשאלה אם היום היה ה-24 או ה-31 – ונקבר בכנסיית סנט ג'יימס, פיקדילי. ימים לאחר מכן, קרובי משפחה הבטיחו את הסרת שמו מהרשימה.
מדוע פרנסואה-אנדרה נקרא גאון
המילה דבקה בפילידור בשני בסיסים, לא שווים. טענת השחמט קרובה להיות בלתי ניתנת לערעור. המאסטר האמריקאי אנדרו סולטיס (Andrew Soltis) כתב שהוא "היה השחקן הטוב בעולם במשך 50 שנה" ושהיה "כנראה טוב בכ-200 נקודות מד כושר מכל אדם אחר שחי אז – מובדל על ידי מסתורי המשחק שהוא פתר." רב-אמן בוריס אלטרמן (Boris Alterman) מייחס לו מסגרת אסטרטגית ששלטה במשחק במשך מאה שנה.
האיכות אינה זו שאנשים מניחים. תצוגות השחמט העיוור הן הישג זיכרון, נדיר וזה שהפך אותו למפורסם, אך החלק הפחות מעניין בו. מה שמייחד את פילידור הוא הפשטה – ההכרה בכך שמשחק שכולם התייחסו אליו כאל תחרות של תושייה טקטית הכיל חוקים בסיסיים, ושאותם חוקים חיו בתוך הרגלים, האובייקטים הכי פחות זוהרים על הלוח. הוא זיהה את האלמנט נושא העומס של מערכת ובנה תיאוריה כללית עליו, בתחום שלא היה בו כזה.
לטיעון הנגדי שלושה חלקים. המוזיקה שלו מכובדת אך לא מהדרגה הראשונה; אף אופרה של פילידור לא מחזיקה ברפרטואר כיום, והוא נמצא מאחורי גרטי (Grétry) וגלוק (Gluck) בכל דין וחשבון על התקופה. חלק מהניתוחים שלו היו שגויים, ובית הספר של מודנה הצהיר זאת בעודו בחיים. וחצי מאה של עליונות משקפת בחלקה כמה מעט יריבים חזקים היו קיימים. פסק הדין ההוגן: מוח תיאורטי מהשורה הראשונה שמצא תחום קטן מספיק כדי שאדם אחד יוכל לארגנו מחדש, ועשה זאת.
מורשת
שמו שורד על הלוח בשלושה מקומות – הגנה, מט, וסיום שקול – יותר ממה שרוב אלופי העולם מצליחים. שני דברים שרדו את הנומנקלטורה. הוא הפך את השחמט מתחביב עם ספרות של טריקים למקצוע עם עקרונות, וכל שחקן עמדתתי מאז עבד בתוך המסגרת שהוא בנה. ובכך שמשך שכר במועדון פארסלו הוא המציא את הרעיון שהמשחק יכול להיות אמצעי מחיה.